(מהמרשתת)התמונה מזכירה לי
*צביקה רב רגל-עפרה גלברט-אבני/מאייר: מושיק לין/הוצאה: הקיבוץ המאוחד/1988
צביקה רב-רגל הוא מרבה רגליים שלא כל כך מסתדר עם כל הרגליים שלו.
כשהוא משחק כדורגל, תמיד תוקעים אותו בשער; כשהוא רוקד, סמי הצרצר אומר לו שיש לו יותר מדי רגליים שמאליות, צביקה כמעט מתייאש, אבל בסוף, דווקא הרגליים הרבות הופכות אותו למלך הקבוצה!צביקה רב הרגליים מצליח להבקיע גול ולנצח. סיפור משעשע על חריג ושונה, המצליח להפוך את נכותו - למעלה. מסופר בקלילות ובחן רב.
וכמובן
*דב דובוני בן דוביים מצחצח נעלים-לאה גולדברג/ספרית פועלים/1987
השיר המחורז, דב דובוני, פורסם לראשונה בכתב העת "דבר לילדים" ב- 1944. דב דובוני פותח עסק ותולה על דלת ביתו שביער שלט:
"דב – דובוני בן דוביים / מצחצח נעליים / לחרק, חיה ועוף / מן הזבוב ועד הקוף".
ההיענות יפה, ובלשונה של גולדברג זה נשמע כך: "מול הבית מול השער / מצטופפת חייתו יער / זה עניין, זה חידוש / הצחצוח רבע גרוש". ראשונה נכנסת חסידה מגונדרת: "המברשת מצחצחת / הדובון קורן מנחת: / התחלה, התחלה / מהירה וגם קלה! / טוב כי נעל יחידה / לגבירתי החסידה/ כבר גמרתי, ותודה. / גברת חסודה!". שני מגיע העכבר שמתואר כבעל "פרצוף ערמומי וקצת חצוף". ולו ארבע נעליים אפורות על הרגליים. ואחריו הזבוב: "מציג את רגליו ואינו מתבייש:/ כולו זוהמה. נעליים לו שש!". ולסיום : הכל עולה יפה עד שבא אליו מרבה רגליים...
בעל מאה המגפיים הגבוהים, ו-
"מול הדלת, מול השער
מצטופפת חייתו-יער.
לוחשים: “זה לא טוב,
הצחצוח אין לו סוף!”
כבר הלילה בשמיים
והיער כבר שחור.
אך רבות! רבות עדיין
נעליים לאין ספור.
ודובוני מתאנח:
"זה נורא, זה איום!”
מצחצח, מצחצח,
מצחצח עד היום".
