"תמונה>>סיפור"
- פותח הנושא הייזל
- פורסם בתאריך
Sabre Runner
New member
אתה יודע מה אומרים:
תמונה = 1000 * מילה אז אולי המשוואה של הייזל היא מין בקשה לגבי אורך הסיפורים שצריך לכתוב לתמונות האלו. אם (תמונה = 1000 * מילה) וגם (תמונה >> סיפור) אז הפתרון הוא (1000 * מילה >> סיפור) והמסקנה המתבקשת היא שהסיפורים שצריכים להיכתב הם קטנים בהרבה מאלף מילים, זאת אומרת, קצרצרים. ערן - מתמטיקאי חובב... ואל תקשיבו לציון בגרות שלי!!
תמונה = 1000 * מילה אז אולי המשוואה של הייזל היא מין בקשה לגבי אורך הסיפורים שצריך לכתוב לתמונות האלו. אם (תמונה = 1000 * מילה) וגם (תמונה >> סיפור) אז הפתרון הוא (1000 * מילה >> סיפור) והמסקנה המתבקשת היא שהסיפורים שצריכים להיכתב הם קטנים בהרבה מאלף מילים, זאת אומרת, קצרצרים. ערן - מתמטיקאי חובב... ואל תקשיבו לציון בגרות שלי!!
silly nick
New member
נכון. עוד! (^:
Sabre Runner
New member
ואנחנו רוצים עוד.
משהו כמו זה... (אם ירצו אלי הפורום)
משהו כמו זה... (אם ירצו אלי הפורום)
Sabre Runner
New member
חיובי...
נעשה על ידי הכופר הדיגיטלי, ריאן בליס, עצמו.
נעשה על ידי הכופר הדיגיטלי, ריאן בליס, עצמו.
היפהפיה הזהובה
הייתה זו בריכה. זרם מים פיכו ממקור עילי ויצורים שדמו לחרקים שתו ממימיה בעוד האישה בעלת השיער הזהוב שכבה והסתכלה בחליל. היא לא אהבה לשכב חסרת אונים, אפילו אם זה היה מזרון נוח, וחירותה מונחת בהישג יד בדמות החליל. היא הייתה אשמה בכך. לו הייתה מבינה שהוא לא מתלוצץ ובאמת יש מפלצת במערה אולי היא לא הייתה במצב הזה. המפלצת הרגה אותו ושמה אותה כך. המפלצת עצמה נראתה כמו איש גלילי ואפור בעל זרבובית של חזיר ורעמה פרועה של שיער אפור ועיניים אדומות אפלות. הוא ניגן בחליל. בן לווייתה מת והיא הלכה אחריו שבי עד למקום הזה בו שם אותה במצב הזה. היא יכלה לשקר ולומר שהיא נסיכה אבל היא הייתה בתו של כורת עצים ובן לווייתה היה הבן של השכן שהיה לרוב אדם בעל רוח חומדת לצון. "מה אתה רוצה ממני?" שאלה, או שמא חשבה, האישה. "את חייך" השיב לה המפלץ. "למה אתה מתכוון? ´חיי´?" שאלה האישה בפחד. "אני רוצה לחיות את חייך" אמר המפלץ וחיטט בזרבוביתו. הוא עזב אותה לחשוב מעט על הצעתו. האם חייה שווים כה מעט עד שתיתן אותם למפלץ? ואיך המפלץ מתכוון?- היא הבינה. הוא חזר עם ירך בקר וכוס מים. "רעבה?" שאל. "אם אתן לך את חיי, מה אתה תיתן לי בתמורה?" שאלה האישה "אפילו אם הם לא שווים הרבה, הם עדיין שלי". המפלץ הידק את ידו על הירך ואמר: "כמובן, אל תדאגי, את לא תסבלי". "לא, תאמר לי!" היא זעקה. המפלץ חשב. "זו הסיבה שהרגתי את בן הלווייה שלך" אמר לבסוף. היא לא ידעה מה לומר ומה לעשות. "מדוע הרגת אותו ולא אותי?" שאלה. "אני לא חייב לתת הסברים" אמר המפלץ בתקיפות "האם את מקבלת את ההצעה או לא? אני יכול לחכות לעוד זוג". היא החליטה. "מה שלומך, דאנן" אמרה וילה "איך היה בעיר?". "היה נפלא" אמר דאנן "הכי טוב היה חרש הזכוכית. איך עם אביך?". "אבי בסדר. הוא לא בקו הבריאות לאחרונה והוא מתחיל לדבר על חתונה. ראיתי אותו מצטודד עם אבא שלך כמה פעמים כאשר הם הלכו ליער" אמרה וילה. דאנן קימט את מצחו בדאגה "זה לא טוב, דאנן. לא טוב". עיניו של דאנן הבהיקו לרגע באדום.
הייתה זו בריכה. זרם מים פיכו ממקור עילי ויצורים שדמו לחרקים שתו ממימיה בעוד האישה בעלת השיער הזהוב שכבה והסתכלה בחליל. היא לא אהבה לשכב חסרת אונים, אפילו אם זה היה מזרון נוח, וחירותה מונחת בהישג יד בדמות החליל. היא הייתה אשמה בכך. לו הייתה מבינה שהוא לא מתלוצץ ובאמת יש מפלצת במערה אולי היא לא הייתה במצב הזה. המפלצת הרגה אותו ושמה אותה כך. המפלצת עצמה נראתה כמו איש גלילי ואפור בעל זרבובית של חזיר ורעמה פרועה של שיער אפור ועיניים אדומות אפלות. הוא ניגן בחליל. בן לווייתה מת והיא הלכה אחריו שבי עד למקום הזה בו שם אותה במצב הזה. היא יכלה לשקר ולומר שהיא נסיכה אבל היא הייתה בתו של כורת עצים ובן לווייתה היה הבן של השכן שהיה לרוב אדם בעל רוח חומדת לצון. "מה אתה רוצה ממני?" שאלה, או שמא חשבה, האישה. "את חייך" השיב לה המפלץ. "למה אתה מתכוון? ´חיי´?" שאלה האישה בפחד. "אני רוצה לחיות את חייך" אמר המפלץ וחיטט בזרבוביתו. הוא עזב אותה לחשוב מעט על הצעתו. האם חייה שווים כה מעט עד שתיתן אותם למפלץ? ואיך המפלץ מתכוון?- היא הבינה. הוא חזר עם ירך בקר וכוס מים. "רעבה?" שאל. "אם אתן לך את חיי, מה אתה תיתן לי בתמורה?" שאלה האישה "אפילו אם הם לא שווים הרבה, הם עדיין שלי". המפלץ הידק את ידו על הירך ואמר: "כמובן, אל תדאגי, את לא תסבלי". "לא, תאמר לי!" היא זעקה. המפלץ חשב. "זו הסיבה שהרגתי את בן הלווייה שלך" אמר לבסוף. היא לא ידעה מה לומר ומה לעשות. "מדוע הרגת אותו ולא אותי?" שאלה. "אני לא חייב לתת הסברים" אמר המפלץ בתקיפות "האם את מקבלת את ההצעה או לא? אני יכול לחכות לעוד זוג". היא החליטה. "מה שלומך, דאנן" אמרה וילה "איך היה בעיר?". "היה נפלא" אמר דאנן "הכי טוב היה חרש הזכוכית. איך עם אביך?". "אבי בסדר. הוא לא בקו הבריאות לאחרונה והוא מתחיל לדבר על חתונה. ראיתי אותו מצטודד עם אבא שלך כמה פעמים כאשר הם הלכו ליער" אמרה וילה. דאנן קימט את מצחו בדאגה "זה לא טוב, דאנן. לא טוב". עיניו של דאנן הבהיקו לרגע באדום.
איפה מצתה חליל 
?
הרעיון חמוד, אפילו יותר מחמוד, למרות שצריך לקרוא כמה פעמים את הפיסקה המסכמת כידי להבין מה הפואנטה. הבעיה היא שמבנה המשפטים מבלבל והפיסוק גורם להבין דברים שאני חושבת לא התכוונתה אליהם כלל, למשל: "ובן לווייתה היה הבן של השכן שהיה לרוב אדם בעל רוח חומדת לצון." מי היה בעל רוח חומדת לצון? בן לוויתה או אביו? "בן לווייתה מת והיא הלכה אחריו שבי עד למקום הזה בו שם אותה במצב הזה" הלכה שווי אחרי מי? (וגם פעמיים הזה באותו משפט מציק) כמובן שניתן להביו לבד אבל אם זה דורש להתעקב ולחשוב במקום שלא צריך לחשוב פעמיים, אז זה מפריע.
?הרעיון חמוד, אפילו יותר מחמוד, למרות שצריך לקרוא כמה פעמים את הפיסקה המסכמת כידי להבין מה הפואנטה. הבעיה היא שמבנה המשפטים מבלבל והפיסוק גורם להבין דברים שאני חושבת לא התכוונתה אליהם כלל, למשל: "ובן לווייתה היה הבן של השכן שהיה לרוב אדם בעל רוח חומדת לצון." מי היה בעל רוח חומדת לצון? בן לוויתה או אביו? "בן לווייתה מת והיא הלכה אחריו שבי עד למקום הזה בו שם אותה במצב הזה" הלכה שווי אחרי מי? (וגם פעמיים הזה באותו משפט מציק) כמובן שניתן להביו לבד אבל אם זה דורש להתעקב ולחשוב במקום שלא צריך לחשוב פעמיים, אז זה מפריע.
הבוקר שאחרי
השעה היתה כל כך מוקדמת, שהצבע האפור עוד שלט ברקיע. בתוך החורש, בין העצים העומדים ללא ניע באוויר הצונן, בתוך חצרו של הפונדק, עמדה הבריכה העגולה. פניה שקופים כבדולח, מימיה זכים וצוננים. ליד הבריכה שכבה לה נערה צעירה, לבושה מחצלות ארוכות, שכובה על שטיח עשוי מעורו של זאב הרים, אותו הזאב שכמעט והביא למותו של אהובה. וכך התמונה נשמרת... בשקט. במשך דקות ארוכות דבר לא נע מלבד חזה של הנערה שנע בנשימות סדורות, רגועות. לפתע נפל חפץ קשיח מאחד העצים שבחצר, מפרפר דרך האוויר במגושמות ולבסוף מתרסק אל תוך הבריכה, מתיז מים לכל כיוון בקול שפריץ גדול. הנערה מצמצה, ושלחה את ידה אל פיה בפיהוק. "וואו!" צעק הדבר הגשמי ממתוך הבריכה, מניח את כפותיו על קצותיה. כשהתרומם מעלה נגלה ראשו הכתום של יצור דרקוני קטן ומסחורר. "אני כל כך wasted!" צעק הדרקון, אל האוויר באופן כללי. "זהירות!" נשמע קול צווחני וגבוה, ודבר מגושם וכסוף הופיע מתוך אחד העצים והתנגש בקיר הבריכה (הנמוך עד מאוד) בקול צלצול. "כספית?!" צווח דרקון הברונזה, מתרומם מתוך הבריכה ומנער מעליו את המים כמו כלב שיכור. "כן, זאת אני." מלמלה הדרקונית הכסופה הקטנה, מתרוממת על ארבע רגליה ונעה בזהירות אל מעבר למעקה, עד שלבסוף החליקה אל תוך הבריכה באנחת רווחה. "איפה אנחנו לעזאזל?" מלמלה. "אין לי מושג." אמר הדרקון, מביט בעולם סביבו מבעד לעיניים אדומות וממצמצות. "אלים אדירים, כבר בוקר! מה לעזאזל... אליס?" "הממ?" מלמלה הנערה, מתיישבת על פרוותו של זאב ההרים ומתחילה לפשפש בכיסי שמלתה. "אליס, תגידי... את זוכרת משהו מאתמול?" "לא זוכרת שיט." אמרה אליס בפיהוק ושלפה מבין קפלי השמלה ג´וינט ומצית. בתנועה מיומנת היא הדליקה את הג´יונט ולקחה שאיפה בריאה. אליס נאנחה ברוגע ונשענה על שפת הבריכה. "הרבה יותר טוב." אמרה. "עכשיו אפשר להתחיל את היום." "אני זוכרת משהו עם גמדים." אמרה הדרקונית הכסופה ממתוך הבריכה. "גמדים ו... שיניים? או שזה היה להיפך...?" "שיניים וגמדים?" נחר הדרקון האדום. "כספי, את -עדיין- מסובבת לגמרי." "And damn proud of it!" נבחה כספית וצללה אל תוך הבריכה. "יאללה." אמרה אליס, שואפת מהסיגריה המגולגלת. "הפונדק הזה מת אימים. לאן עכשיו?"
השעה היתה כל כך מוקדמת, שהצבע האפור עוד שלט ברקיע. בתוך החורש, בין העצים העומדים ללא ניע באוויר הצונן, בתוך חצרו של הפונדק, עמדה הבריכה העגולה. פניה שקופים כבדולח, מימיה זכים וצוננים. ליד הבריכה שכבה לה נערה צעירה, לבושה מחצלות ארוכות, שכובה על שטיח עשוי מעורו של זאב הרים, אותו הזאב שכמעט והביא למותו של אהובה. וכך התמונה נשמרת... בשקט. במשך דקות ארוכות דבר לא נע מלבד חזה של הנערה שנע בנשימות סדורות, רגועות. לפתע נפל חפץ קשיח מאחד העצים שבחצר, מפרפר דרך האוויר במגושמות ולבסוף מתרסק אל תוך הבריכה, מתיז מים לכל כיוון בקול שפריץ גדול. הנערה מצמצה, ושלחה את ידה אל פיה בפיהוק. "וואו!" צעק הדבר הגשמי ממתוך הבריכה, מניח את כפותיו על קצותיה. כשהתרומם מעלה נגלה ראשו הכתום של יצור דרקוני קטן ומסחורר. "אני כל כך wasted!" צעק הדרקון, אל האוויר באופן כללי. "זהירות!" נשמע קול צווחני וגבוה, ודבר מגושם וכסוף הופיע מתוך אחד העצים והתנגש בקיר הבריכה (הנמוך עד מאוד) בקול צלצול. "כספית?!" צווח דרקון הברונזה, מתרומם מתוך הבריכה ומנער מעליו את המים כמו כלב שיכור. "כן, זאת אני." מלמלה הדרקונית הכסופה הקטנה, מתרוממת על ארבע רגליה ונעה בזהירות אל מעבר למעקה, עד שלבסוף החליקה אל תוך הבריכה באנחת רווחה. "איפה אנחנו לעזאזל?" מלמלה. "אין לי מושג." אמר הדרקון, מביט בעולם סביבו מבעד לעיניים אדומות וממצמצות. "אלים אדירים, כבר בוקר! מה לעזאזל... אליס?" "הממ?" מלמלה הנערה, מתיישבת על פרוותו של זאב ההרים ומתחילה לפשפש בכיסי שמלתה. "אליס, תגידי... את זוכרת משהו מאתמול?" "לא זוכרת שיט." אמרה אליס בפיהוק ושלפה מבין קפלי השמלה ג´וינט ומצית. בתנועה מיומנת היא הדליקה את הג´יונט ולקחה שאיפה בריאה. אליס נאנחה ברוגע ונשענה על שפת הבריכה. "הרבה יותר טוב." אמרה. "עכשיו אפשר להתחיל את היום." "אני זוכרת משהו עם גמדים." אמרה הדרקונית הכסופה ממתוך הבריכה. "גמדים ו... שיניים? או שזה היה להיפך...?" "שיניים וגמדים?" נחר הדרקון האדום. "כספי, את -עדיין- מסובבת לגמרי." "And damn proud of it!" נבחה כספית וצללה אל תוך הבריכה. "יאללה." אמרה אליס, שואפת מהסיגריה המגולגלת. "הפונדק הזה מת אימים. לאן עכשיו?"
עוץליגוץלי
New member
אהבתי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.