תמונה על הקיר
אצלנו בסלון הבית תלויה היום תמונתו של שקד שלי, תינוק יקר ומתוק. התמונה תלויה על מדף, ועליו דולק נר תמיד.
לקראת יום השנה הקרב, מתחילה התלבטות. מרגישה שחלק מתהליך האבל והזיכרון שלנו, בא לידיי ביטוי באופן ההנצחה.
בהתחלה כל שבוע הדלקנו נר, והיה שולחן ועליו התמונות של שקדי שלי. אחר כך הפסקנו עםהנרות ועברנו לנר תמיד. והיום התמונה תלויה על הקיר, ועל מדף קטן דולק נר תמיד.
אנחנו מרגישים שזה נכון לנו בתי הקטנה כשחשה צורך מבקשת להדליק נר, או נעמדת על כסא לראות את התמונה. וכשלא בכלל לא מתיחסת לתמונה. וגם לנו כשהדרך קשה מסתכלת עליו ומקבלת כוחות להמשיך בדרך שבחרתי. וברגעי המשבר הוא שם כדי לראות ולבכות.
חמותי מנגד טוענת שאם היינו מורידים את התמונה מצבה הרגשי היה טוב יותר, וכבר לא הייתה מדברת עליו. ובכלל זה רק דראמה.
מבקשת לשמוע את דעתכם בנושא?
האם גם אצלכם עוד תלויה תמונה בבית?
האם זה לא נכון להשאיר אותו כך חלק מחיינו?
יודעת שאין נכון ולא נכון, אבל יש לי ילדה שחשוב לי לנסות לבחור את הנכון ביותר עבורה.
אצלנו בסלון הבית תלויה היום תמונתו של שקד שלי, תינוק יקר ומתוק. התמונה תלויה על מדף, ועליו דולק נר תמיד.
לקראת יום השנה הקרב, מתחילה התלבטות. מרגישה שחלק מתהליך האבל והזיכרון שלנו, בא לידיי ביטוי באופן ההנצחה.
בהתחלה כל שבוע הדלקנו נר, והיה שולחן ועליו התמונות של שקדי שלי. אחר כך הפסקנו עםהנרות ועברנו לנר תמיד. והיום התמונה תלויה על הקיר, ועל מדף קטן דולק נר תמיד.
אנחנו מרגישים שזה נכון לנו בתי הקטנה כשחשה צורך מבקשת להדליק נר, או נעמדת על כסא לראות את התמונה. וכשלא בכלל לא מתיחסת לתמונה. וגם לנו כשהדרך קשה מסתכלת עליו ומקבלת כוחות להמשיך בדרך שבחרתי. וברגעי המשבר הוא שם כדי לראות ולבכות.
חמותי מנגד טוענת שאם היינו מורידים את התמונה מצבה הרגשי היה טוב יותר, וכבר לא הייתה מדברת עליו. ובכלל זה רק דראמה.
מבקשת לשמוע את דעתכם בנושא?
האם גם אצלכם עוד תלויה תמונה בבית?
האם זה לא נכון להשאיר אותו כך חלק מחיינו?
יודעת שאין נכון ולא נכון, אבל יש לי ילדה שחשוב לי לנסות לבחור את הנכון ביותר עבורה.