הדגים של עין צוקים בים המלח
הרשות לטבע והגנים אפשרה לי להציץ ולהיפגע שוב ,מצעירים חדורי מוטיבציה בלתי נידלת והגשמה המשמרים ומפתחים את אזור ים המלח . השמורה ממוקמת על כביש 90 כמה קילומטרים מהגן הלאומי קומראן וקבוץ קלייה. שמורת עין צוקים – פשחה למבוגרים שבייננו , מחולקת לארבעה חלקים על פני שטח שאורכו כששה וחצי קילומטר : החלק הצפוני שפרט לחוקרים אין נכנסים אליו ואשר בו ניתן לטבע לצמוח ללא התערבות יד אדם ובשטח זה נערך מחקר לצומח והחיי . החלק המרכזי המשמש לנופש וטבילה בין פינות החמד של השמורה ובבריכות הרחצה מומלצת הרביצה במים לשלווה ומילוי המצברים השחוקים בחיי היום יום . החלק המערבי מרכזי של השמורה אשר בו נתגלה מפעל לעיבוד חקלאי על פי הסברות פרי האפרסמון האגדי לבושם ,או ליצור דבש תמרים הקרוי סילן בימינו או לסוג של יין תמרים . החלק הדרומי אשר זכה לכינוי השמורה הנסתרת או החבויה המשובץ פינות חמד ,מעיינות נסתרים,אגם אמנון ובו דגים,חיות בר שונות כמו שועלים,זאבים,דורבנים,קרקל,נמיות , צבועים, ציפורים ממינים שונים וכמובן עדר החמורים שהובאו לאכילת הקנה המצוי שהתפשט בצורה מבחילה בשמורה. לפני שנה נפלה צרה על השמורה כאשר באימון צהלי נפלה פצצת תאורה בשטח וגרמה לשריפה אשר ממנו נשרפו שטחים בחלק המערבי של השמורה מראה קשה לצפייה . וחיות קטנות כמו הנמלה האורגת במקום קינונה הצפוני ביותר בעולם , נפגעה פגיעה קשה וכאשר מבקרים בשמורה כיום , ניתן לראות מעט קינים גדולים בראשי הצמחייה ,נפגעה גם חיפושית ברקנית האשל אשר חייה בתוך גזעי עץ האשל שחלק מהם נשרפו , החיות הגדולות בשמורה ברובם נצלו . בשנת 1996 נתקל אחד השומרים בנמר בשמורה ,איני יודע מי נבהל יותר ,אך טביעת רגלו קיימת ביציקת גבס המוצגת בגאווה למבקרים . לאחר שנה של שיקום והוצאת הגזם השרוף ניתן לומר שהשמורה מתחילה לחזור לעצמה ,אומנם ישנם חלקים מגולחי צמחיה אך רואים ניצנים של צמיחה מתחדשת ובולט בעיקר תמר אשר גזעו המשולש מכוסה בסימני שריפה שחורים שכפות עליו ירוקים והעמוס בפרי התמר. הבעיה הגדולה של השמורה, שנדרש להגיע לשמורה על מנת להאמין היא נסיגת ים המלח ,בביקורי לפני כשלוש שנים בחלק הצפוני והמרכזי של השמורה , הים נסוג כחמש מאות מטר וכיום הנסיגה מגיעה לקילומטר וחצי ויותר, של אדמה חרוכה ויבשה, בולענים עדיין לא נתגלו במקום, אך אסור ללכת על האדמה שנחשפה עקב הנסיגה מפחד לאסון , בחלקים הדרומיים של השמורה הנסיגה של מי הים קטנה, ממוצע הנסיגה של הים הוא של חמישים מטר בשנה , אך ישנם חלקים שהנסיגה יותר גדולה. כל מערך הנביעות בחלק הצפוני ובריכות הרחצה שהיו בה לפני עשרות בשנים נעלמו והן עומדות בשיממונן מוקפות גדר קנים ,ממש נחמץ הלב הרי זה היה הים ומקום הרחצה לירושלמים . בחלק הדרום מזרחי של השמורה, ניתן לשמוע את פכפוך וזרימת המים, המתנקזים מהמעיינות במפלונים קטנים ליובלים קטנים והמתנקזים ליובל גדול שזורם לכוון הים. זרימתו של היובל לאחר שאסף את מימי היובלים ,בסוף חודש יולי חזקה ורבה ממש לא להאמין כמו בירדן , ממשיכה בקניון שנחצב בחוף החרסיתי ואשר גדותיו מתרחקים אחת מהשנייה, בקצב גדול, עקב חציבתם במימי השיטפונות בחורף משנה לשנה , על מנת להגיע לגדותיו נאלצתי לפסוע מרחק של מאות מטרים על אדמה שהים נסוג. בשמורה אשר ניתן לבקר בה במרבית תקופות השנה ולרחוץ ולהינפש בה מושקעים משאבים רבים בפיתוח סככות צל פינות מנוחה המשולבות בפינות עם בריכות קטנות וגדולות, פינות לפיקניק ובעיקר מושקע בשילוב גורמים נוספים בפיתוח המקום לנגישות נכים כולל מעלית להורדת נכים למים,חנייה קרובה ומתקנים המיועדים לנכים. שיא הביקור לטעמי היה בשמורה החבויה אשר ניתן בה לערוך סיור קצר או ארוך כל אחד על פי טעמו בלוית מדריך מקומי או מדריך טיולים מוסמך,סוף כל סוף צפיתי בחמורים הביישנים שהסתתרו בביקורי הקודמים ,מה הם פריירים להתגלות בשעות החום ? . הסיור הוליך אותנו בפינות נסתרות בהליכה ביובלי המים והנביעות,או על גבי הגשרים הפזורים בשטח באגם אמנון שגודל דגיו הפתיעו אותי מחדש,למגדל הצפייה לא ניתן היה לבקר עקב כרסום מדרגות העץ שלו בידי החמורים ,בושו לכם. מעט על הדגים שהם מהווים הפתעה רבתי במקום , בדיחה קטנה: אדם שנסע בכביש 90 דרומה הבחין בדייג היושב על שפת ים המלח ומשליך חכה למים, אוסף אותה ומכניס משהו לדלי האיסוף, ירד האדם מרכבו הגיע לדייג ושאל מה אתה דג בים המלח ,השיב הדייג אתה הפרייר המאה שדגתי היום. באגם בשמורה חיים בעיקר אמנון מצוי ואמנון הירדן ,נאווית ים המלח ונאווית כחולה ,האמנונים הגיעו דרך זרימת הירדן לכוון ים המלח ודגי הנאווית שמוצאה בים סוף הגיעה גם כן איני יודע כיצד ,אנא מוש ערף. שלל בעלי החיים והצמחייה הרבה, הזכירו לי נווה מדבר בלב המדבר וכמויות המים שהציפו אותי מכל עבר הצליחו לבלבל אותי לחלוטין בחום הנוראי שיקד על ראשי . השמורה פתוחה בכל ימי השבוע בקיץ בין השעות 10:00-18:00 ,בחורף עד השעה 16:00 ביום שישי שעה פחות.
הרשות לטבע והגנים אפשרה לי להציץ ולהיפגע שוב ,מצעירים חדורי מוטיבציה בלתי נידלת והגשמה המשמרים ומפתחים את אזור ים המלח . השמורה ממוקמת על כביש 90 כמה קילומטרים מהגן הלאומי קומראן וקבוץ קלייה. שמורת עין צוקים – פשחה למבוגרים שבייננו , מחולקת לארבעה חלקים על פני שטח שאורכו כששה וחצי קילומטר : החלק הצפוני שפרט לחוקרים אין נכנסים אליו ואשר בו ניתן לטבע לצמוח ללא התערבות יד אדם ובשטח זה נערך מחקר לצומח והחיי . החלק המרכזי המשמש לנופש וטבילה בין פינות החמד של השמורה ובבריכות הרחצה מומלצת הרביצה במים לשלווה ומילוי המצברים השחוקים בחיי היום יום . החלק המערבי מרכזי של השמורה אשר בו נתגלה מפעל לעיבוד חקלאי על פי הסברות פרי האפרסמון האגדי לבושם ,או ליצור דבש תמרים הקרוי סילן בימינו או לסוג של יין תמרים . החלק הדרומי אשר זכה לכינוי השמורה הנסתרת או החבויה המשובץ פינות חמד ,מעיינות נסתרים,אגם אמנון ובו דגים,חיות בר שונות כמו שועלים,זאבים,דורבנים,קרקל,נמיות , צבועים, ציפורים ממינים שונים וכמובן עדר החמורים שהובאו לאכילת הקנה המצוי שהתפשט בצורה מבחילה בשמורה. לפני שנה נפלה צרה על השמורה כאשר באימון צהלי נפלה פצצת תאורה בשטח וגרמה לשריפה אשר ממנו נשרפו שטחים בחלק המערבי של השמורה מראה קשה לצפייה . וחיות קטנות כמו הנמלה האורגת במקום קינונה הצפוני ביותר בעולם , נפגעה פגיעה קשה וכאשר מבקרים בשמורה כיום , ניתן לראות מעט קינים גדולים בראשי הצמחייה ,נפגעה גם חיפושית ברקנית האשל אשר חייה בתוך גזעי עץ האשל שחלק מהם נשרפו , החיות הגדולות בשמורה ברובם נצלו . בשנת 1996 נתקל אחד השומרים בנמר בשמורה ,איני יודע מי נבהל יותר ,אך טביעת רגלו קיימת ביציקת גבס המוצגת בגאווה למבקרים . לאחר שנה של שיקום והוצאת הגזם השרוף ניתן לומר שהשמורה מתחילה לחזור לעצמה ,אומנם ישנם חלקים מגולחי צמחיה אך רואים ניצנים של צמיחה מתחדשת ובולט בעיקר תמר אשר גזעו המשולש מכוסה בסימני שריפה שחורים שכפות עליו ירוקים והעמוס בפרי התמר. הבעיה הגדולה של השמורה, שנדרש להגיע לשמורה על מנת להאמין היא נסיגת ים המלח ,בביקורי לפני כשלוש שנים בחלק הצפוני והמרכזי של השמורה , הים נסוג כחמש מאות מטר וכיום הנסיגה מגיעה לקילומטר וחצי ויותר, של אדמה חרוכה ויבשה, בולענים עדיין לא נתגלו במקום, אך אסור ללכת על האדמה שנחשפה עקב הנסיגה מפחד לאסון , בחלקים הדרומיים של השמורה הנסיגה של מי הים קטנה, ממוצע הנסיגה של הים הוא של חמישים מטר בשנה , אך ישנם חלקים שהנסיגה יותר גדולה. כל מערך הנביעות בחלק הצפוני ובריכות הרחצה שהיו בה לפני עשרות בשנים נעלמו והן עומדות בשיממונן מוקפות גדר קנים ,ממש נחמץ הלב הרי זה היה הים ומקום הרחצה לירושלמים . בחלק הדרום מזרחי של השמורה, ניתן לשמוע את פכפוך וזרימת המים, המתנקזים מהמעיינות במפלונים קטנים ליובלים קטנים והמתנקזים ליובל גדול שזורם לכוון הים. זרימתו של היובל לאחר שאסף את מימי היובלים ,בסוף חודש יולי חזקה ורבה ממש לא להאמין כמו בירדן , ממשיכה בקניון שנחצב בחוף החרסיתי ואשר גדותיו מתרחקים אחת מהשנייה, בקצב גדול, עקב חציבתם במימי השיטפונות בחורף משנה לשנה , על מנת להגיע לגדותיו נאלצתי לפסוע מרחק של מאות מטרים על אדמה שהים נסוג. בשמורה אשר ניתן לבקר בה במרבית תקופות השנה ולרחוץ ולהינפש בה מושקעים משאבים רבים בפיתוח סככות צל פינות מנוחה המשולבות בפינות עם בריכות קטנות וגדולות, פינות לפיקניק ובעיקר מושקע בשילוב גורמים נוספים בפיתוח המקום לנגישות נכים כולל מעלית להורדת נכים למים,חנייה קרובה ומתקנים המיועדים לנכים. שיא הביקור לטעמי היה בשמורה החבויה אשר ניתן בה לערוך סיור קצר או ארוך כל אחד על פי טעמו בלוית מדריך מקומי או מדריך טיולים מוסמך,סוף כל סוף צפיתי בחמורים הביישנים שהסתתרו בביקורי הקודמים ,מה הם פריירים להתגלות בשעות החום ? . הסיור הוליך אותנו בפינות נסתרות בהליכה ביובלי המים והנביעות,או על גבי הגשרים הפזורים בשטח באגם אמנון שגודל דגיו הפתיעו אותי מחדש,למגדל הצפייה לא ניתן היה לבקר עקב כרסום מדרגות העץ שלו בידי החמורים ,בושו לכם. מעט על הדגים שהם מהווים הפתעה רבתי במקום , בדיחה קטנה: אדם שנסע בכביש 90 דרומה הבחין בדייג היושב על שפת ים המלח ומשליך חכה למים, אוסף אותה ומכניס משהו לדלי האיסוף, ירד האדם מרכבו הגיע לדייג ושאל מה אתה דג בים המלח ,השיב הדייג אתה הפרייר המאה שדגתי היום. באגם בשמורה חיים בעיקר אמנון מצוי ואמנון הירדן ,נאווית ים המלח ונאווית כחולה ,האמנונים הגיעו דרך זרימת הירדן לכוון ים המלח ודגי הנאווית שמוצאה בים סוף הגיעה גם כן איני יודע כיצד ,אנא מוש ערף. שלל בעלי החיים והצמחייה הרבה, הזכירו לי נווה מדבר בלב המדבר וכמויות המים שהציפו אותי מכל עבר הצליחו לבלבל אותי לחלוטין בחום הנוראי שיקד על ראשי . השמורה פתוחה בכל ימי השבוע בקיץ בין השעות 10:00-18:00 ,בחורף עד השעה 16:00 ביום שישי שעה פחות.