תמונה
סיפור
- פותח הנושא הייזל
- פורסם בתאריך
עדיף מאוחר מאשר בכלל לא 
מראת המעיין זורניה ניערה את ראשה אל מול משב הרוח הקריר. רעמת שיערה הירוק רשרשה כעלוות העצים אשר סביבה. המעיין היה קרוב, היא יכלה לשמוע את פכפוך המים הולך ומתחזק עם כל צעד. שטיח העלים הצהובים השתיק את נקישת פרסותיה, והדבר היחיד שהסגיר את התקדמותה, היה ריח הריקבון המתקתק אשר עלה מהם עם כל צעד. הסתיו הלך והתקרב, ועם כל עלה שנשר, עם כל ציפור שעזבה לנדוד, זורניה ידעה שזמנה הולך ואוזל. בקרוב יגיעו רוחות החורף, ושלטונה על היער יגמר. היא תתכרבל במערתה העמוקה מתחת לגבעת הירח. תשהה שם, נטולת כוחות ויכולת, עד ששירתה של סנונית תבשר את חזרת השמש ליער. ענפי הערבה הסתירו את המים, ורוכנת היא הסיטה את הוילון הבוכה. המים הקפואים שרו בצלילות, כאשר זרמו בזרם מהיר סביב רגליה. כנפי נחיריה רפרפו, והיא שאפה מלוא החזה את הריח החי סביב המעיין. היא ירדה על ארבע, הפרווה של רגליה מגנה עליה מקור המים, ולגמה מלוא הפה מהנוזל המשכר. לשונה השתרבבה שוב ושוב בעת שהיא שתתה מהמים אשר נתנו חיים ליער. שבעה לבסוף, ומלאת דיי כוח להחזיק מעמד עד השלג הראשון, זורניה התרוממה למלוא גובהה. עכשיו היא תוכל להישאר ערה מספיק זמן לוודא שכל בעלי החיים מוכנים לתחלופת העונות, שכל הדובים והמכרסמים נכנסו לתרדמת החורף, וששום ציפור לא נשארה מאחור, בניסיון חסר סיכוי לחרוף באגם הקטן של ממלכתה. זורניה התמתחה, מושיטה את ידיה לעבר השמש הדהויה. עורה הירוק מתענג על קרניה החלושות של החמה הסתווית. היא עשתה צעד לכיוון החוף , אבל אחת מפרסותיה נתפסה בין אבני הקרקעית ובכבדות זורניה ירדה על ברכיה. ניביה הבליחו בשנהב כאשר חייכה משועשעת. מתכוונת לקום היא נשענה על ידיה , ואז בין נצנוצי השמש על המים, ראתה את השתקפותה. השתקפות אנושית, הביטה בה חזרה. גוף נשי, שופע ודק מותן. שיער ערמוני המדגיש את העור הבהיר, וזוג עיניים כחולות ונבונות, אשר החזירו לה מבט. היא הייתה אנושית, היא לא תצטרך לישון חסרת עונים, בזמן שיערה סובל תחת עול החורף. היא לא תצטרך שוב לשוטט בודדה בין עצי היער. דואגת לכל יצור חי, חוץ מאשר לעצמה. היא תוכל ללדת ילדים, ולגדל משפחה, היא תוכל... רחל ניתקה את מבטה מהמים וניערה את ראשה בהשתהות. היא הביטה שוב מטה, אך רק השתקפותה הרגילה החזירה לה מבט. אצבעותיה חלפו מעצמן דרך שערה הפזור, כאשר ניסתה לעשות סדר במחשבותיה. לשנייה היא הייתה משוכנעת שהיא אינה היא. לרגע קט היא הייתה אלת היער. ראשה מתנשא מעל צמרות העצים ורצונה מכוון את דופק היער. חסרת כבלי מוסר וחופשייה ממוסכמות החברה. ישות פראית וחופשייה. היא כיווצה את ידיה, פרקי האצבעות מלבינים. היא הייתה חופשייה מהכל. מהעבר המכביד, מההווה החדגוני ומהעתיד הלא ידוע. בעלת יכולת לעשות כל העולה ברוחה,היא הייתה יכולה... צפירת המכונית חילצה אותה מתוך אגם הכיסופים הטובעני. היא מיהרה להתיז מעט מהמים הקפואים על פניה, ונזהרת שלא לראות שוב את השתקפותה במים, טיפסה על שפת הגדה. סנדליה הישנים חיכו לה שם, ונועלת אותם היא מיהרה לעבר צפצופי המכונית. בעלה ושלושת ילדיה חיכו לה שם. רחל כפתה חיוך חם לשוב ולהאיר את פניה. סידרה את חולצתה, ויצאה מבין עצי היער אל עבר משפחתה המצפה. מאחוריה, מוסתר בין ענפי הערבה הבוכייה המעיין הזח שר ופכפך. מקרב בין החי והמת, העבר וההווה, החלום והמציאות של חיי היער.
מראת המעיין זורניה ניערה את ראשה אל מול משב הרוח הקריר. רעמת שיערה הירוק רשרשה כעלוות העצים אשר סביבה. המעיין היה קרוב, היא יכלה לשמוע את פכפוך המים הולך ומתחזק עם כל צעד. שטיח העלים הצהובים השתיק את נקישת פרסותיה, והדבר היחיד שהסגיר את התקדמותה, היה ריח הריקבון המתקתק אשר עלה מהם עם כל צעד. הסתיו הלך והתקרב, ועם כל עלה שנשר, עם כל ציפור שעזבה לנדוד, זורניה ידעה שזמנה הולך ואוזל. בקרוב יגיעו רוחות החורף, ושלטונה על היער יגמר. היא תתכרבל במערתה העמוקה מתחת לגבעת הירח. תשהה שם, נטולת כוחות ויכולת, עד ששירתה של סנונית תבשר את חזרת השמש ליער. ענפי הערבה הסתירו את המים, ורוכנת היא הסיטה את הוילון הבוכה. המים הקפואים שרו בצלילות, כאשר זרמו בזרם מהיר סביב רגליה. כנפי נחיריה רפרפו, והיא שאפה מלוא החזה את הריח החי סביב המעיין. היא ירדה על ארבע, הפרווה של רגליה מגנה עליה מקור המים, ולגמה מלוא הפה מהנוזל המשכר. לשונה השתרבבה שוב ושוב בעת שהיא שתתה מהמים אשר נתנו חיים ליער. שבעה לבסוף, ומלאת דיי כוח להחזיק מעמד עד השלג הראשון, זורניה התרוממה למלוא גובהה. עכשיו היא תוכל להישאר ערה מספיק זמן לוודא שכל בעלי החיים מוכנים לתחלופת העונות, שכל הדובים והמכרסמים נכנסו לתרדמת החורף, וששום ציפור לא נשארה מאחור, בניסיון חסר סיכוי לחרוף באגם הקטן של ממלכתה. זורניה התמתחה, מושיטה את ידיה לעבר השמש הדהויה. עורה הירוק מתענג על קרניה החלושות של החמה הסתווית. היא עשתה צעד לכיוון החוף , אבל אחת מפרסותיה נתפסה בין אבני הקרקעית ובכבדות זורניה ירדה על ברכיה. ניביה הבליחו בשנהב כאשר חייכה משועשעת. מתכוונת לקום היא נשענה על ידיה , ואז בין נצנוצי השמש על המים, ראתה את השתקפותה. השתקפות אנושית, הביטה בה חזרה. גוף נשי, שופע ודק מותן. שיער ערמוני המדגיש את העור הבהיר, וזוג עיניים כחולות ונבונות, אשר החזירו לה מבט. היא הייתה אנושית, היא לא תצטרך לישון חסרת עונים, בזמן שיערה סובל תחת עול החורף. היא לא תצטרך שוב לשוטט בודדה בין עצי היער. דואגת לכל יצור חי, חוץ מאשר לעצמה. היא תוכל ללדת ילדים, ולגדל משפחה, היא תוכל... רחל ניתקה את מבטה מהמים וניערה את ראשה בהשתהות. היא הביטה שוב מטה, אך רק השתקפותה הרגילה החזירה לה מבט. אצבעותיה חלפו מעצמן דרך שערה הפזור, כאשר ניסתה לעשות סדר במחשבותיה. לשנייה היא הייתה משוכנעת שהיא אינה היא. לרגע קט היא הייתה אלת היער. ראשה מתנשא מעל צמרות העצים ורצונה מכוון את דופק היער. חסרת כבלי מוסר וחופשייה ממוסכמות החברה. ישות פראית וחופשייה. היא כיווצה את ידיה, פרקי האצבעות מלבינים. היא הייתה חופשייה מהכל. מהעבר המכביד, מההווה החדגוני ומהעתיד הלא ידוע. בעלת יכולת לעשות כל העולה ברוחה,היא הייתה יכולה... צפירת המכונית חילצה אותה מתוך אגם הכיסופים הטובעני. היא מיהרה להתיז מעט מהמים הקפואים על פניה, ונזהרת שלא לראות שוב את השתקפותה במים, טיפסה על שפת הגדה. סנדליה הישנים חיכו לה שם, ונועלת אותם היא מיהרה לעבר צפצופי המכונית. בעלה ושלושת ילדיה חיכו לה שם. רחל כפתה חיוך חם לשוב ולהאיר את פניה. סידרה את חולצתה, ויצאה מבין עצי היער אל עבר משפחתה המצפה. מאחוריה, מוסתר בין ענפי הערבה הבוכייה המעיין הזח שר ופכפך. מקרב בין החי והמת, העבר וההווה, החלום והמציאות של חיי היער.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.