ואו איזו שאלה מאתגרת
צלמתי את זה כשיצאתי עם רוב, נדב ונעמה מברילוצ'ה לסובב אגמים. ככה שזה היה חייב להיות בסביבות תחילת מאי....ואכן היה מעט סגרירי כי החורף כבר דפק חזק על הדלת. שכרנו רכב לשבועיים בערך, עלינו צפונה דרך סייטה לגוס לסן מרטין והסביבה. אחר כך חצינו לפוקון, אוסורנו, ולדיביה, מעיינות חמים, קצת אגמים בצד הצ'יליאני, חזרה דרך פוארטו מונט וויז'ה לה אנגוסטורה אל ברילוצ'ה. בסיבוב הזה קרו שני דברים שאני לא אשכח בחיים: 1. בדרך לסן מרטין ב-רוטה של הסייטה לגוס, הצלחתי להרוס לחלוטין את מיכל הדלק של האוטו. ירד קצת גשם וכל הרכבים הכבדים שעברו שם חרצו עם הגלגלים מעין תעלות באדמה, וכשבאנו אנחנו לעבור עם הפיאט הקטנטנה, ונמוכת הגחון גם כך, שלנו, (בשל העובדה שכל אחד מהפרימדונות הביא איתו מוצילה לשנתיים כמו תייר יפני, ושמיכל הדלק היה מלא) הבנו למה המליצו לנו לשכור 4X4..... גלחתי את הגחון והרסתי את מיכל הדלק ב"מסילות" האלה באדמה. מזל שהיה ביטוח. 2. בדרך חזרה לארגנטינה, החלטנו לחצות את הגבול בערב. (טעות טעות טעות) כל מעבר גבול משמעו לטפס לגבהים מרשימים תוך סלאלומים שלא היו מביישים גולש סקי מקצועני. לאחר שמחשיך, הכבישים פשוט הופכים למגרש החלקת קרח אולימפי. אני בחרדותיי ממקרה מיכל הדלק, סרבתי לנהוג, אז אמה לקחה על עצמה את המטלה (טעות טעות טעות) עד שהיא הבינה שהיא לא בדיוק נוהגת אלא מחליקה על הקרח. אני שכבר הבנתי את הפוטנציאל השלילי, מאנתי בכל תוקף ונאדה לקח את ההגה. שנייה וחצי אחרי שהוא לחץ על הגז מצאנו את עצמנו בתוך קיר!!! של שלג. כל הצד הימני של המכונית קבור תחת שלג עד לגובה אמצע החלון. יצאנו ארבעתנו מהרכב, המומים, (ששוווווווווווווב אנחנו מתעקשים לקחת חלק בצילומי הסדרה "תאמינו או לא") אחרי דקות קצרות של הלם, לקחתי את שטיח הגומי לרגליים של הרכב והתחלתי לחפור בשלג כמו מפלסת בחרמון. עמדתי בתוך הקיר ממש, השלג הגיע לי עד הירכיים (וברוך השם אני 1.87), הידיים והרגליים קפואות כבר. ולפתע, בפעם השלישית שאלוהים שלח לי מלאכים בדמות ארגנטינאים, עוברת איזה סטיישן עמוסה ב-11 איש (איפה הם דחפו את כולם), ונעצרת ליד הרכב שלנו. אחרי שהריצו עלינו קצת דאחקות, הטו שכמם שבעת הגברים שבמכונית , ופשוט סייעו לנו להוציא אותה בידיים מהשלג. אני עדיין סרבתי לנהוג, אז נאדה המשיך. מחוג המהירות לא עלה מעבר לספרה אפס, בהתחשב בעובדה שאם לא היה שם קיר שלג, היינו ככה"נ עושים צניחה חופשית עם הרכב. כל כך זחלנו עם הרכב, שכבר נסגרו מעברי הגבול ושלחו פטרול לחפש אותנו כי היינו אחרונים. בנוסף לכל, כשסיימנו את הסלאלום בכבישים הקפואים, נדב דרש שאני אחליף אותו (כי הוא לא עצר לקפה בדרך ולא ישן שש שעות
- בדיחה פנימית שרק אוהד יבין) ואז גם גיליתי שאין כמעט בכלל דלק, ככה בשביל האתגר..... ואם קראתם עד פה.....אז כן.....קצת נסחפתי......ככה זה כשהנוסטלגיה מכה.
