תמונת מצב -ישראל- יוני- שנת 2002

[גליה13]

תמונת מצב -ישראל- יוני- שנת 2002

רציתי לספר לכם על כתת החינוך המיוחד בה מתחנך בני- שעומד בימים האלה לסיים כתה ה´. נוף פסטורלי- בית ספר קטן- שתי כתות בכל מחזור ו- 5 כתות של חינוך מיוחד גילאי א´-ו´- כעשרה ילדים בכתה- מקובצים מאיזור נרחב -עד שעה נסיעה- ילדים בעלי לקויות למידה בדרגות שונות- וקצתם עם בעיות התנהגות... שום דבר ממש חריג. תלמידי החינוך המיוחד לומדים- בכתות נפרדות- שממוקמות בנפרד (אם כי בסמוך) לכתות בית הספר האחרות. אין ולו שעור אחד (אפילו התעמלות- מוזיקה וכו´) משותף- טיול שנתי- בנפרד- כך הילדים אינם מכירים את שאר ילדי בית הספר- ופעמים הרבה נשארים בכתתם לשחק-כך שגם מבחינה חברתית אינם מעורבים.. לטענת הנהלת בית הספר- אליה פניתי כמה וכמה פעמים- הילדים אינם רוצים להשתלב- ובמקרים הספורים בהם הם נמצאים בארוע משותף (חגים נניח)- הם "עושים מהומות" ואינם משתלבים- נו מה הפלא אמרתי לה- הם אינם רגילים לקהל הזה- למה לא תתחילו בקטנות- טיול משותף- שעורי העשרה- הראש נד בהסכמה- אבל מעשה לא נעשה. אגב המשאבים המושקעים בכתות הללו הם רבים ביותר- ולא חוסכים מהם דבר- אבל האם זו הדרך- להנציח סטיגמות? לסמן בתוויות?

 

[Diana M]

פשוט תמצית הדילמה

כך חשתי לאחר קריאתך דבריך, גליה יקרה. ילדים ליקויי למידה זו דילמה ענקית. מחד ברור לכולם כי ילדים אלה אמורים ללמוד במסגרות רגילות ורובם אכן לומדים שם ומאידך ישנו אחוז מסויים של ילדים אלה אשר אינו מצליח למצוא את מקומו בכתות רגילות. חווה תסכולים לימודיים וחברתיים (חלקם) וצוות בית הספר פשוט חסר אונים בהתמודדות ולעיתים מגיע לועדות שילוב והשמה לצורך השמתם בכתות לליקויי למידה או בבית ספר ללקויות למידה. ואכן נראה כי מקומות אלה עשויים לתת פתרונות טובים. הילדים מקבלים משאבים רבים. הכתות קטנות, המורים מיומנים בהוראה מתקנת. קיימת סביבה מכילה ותומכת וחלקם מצמצם פערים לימודיים גדולים ומתחיל להגיע להישגים נאים. אך מאידך ילדים אלה מתוייגים בכתות חינוך מיוחד או חמור מכך, בבתי ספר לחינוך מיוחד. על כל המשתמע מבחינה חברתית וקהילתית. והמשמעות היא בעיקר ניתוק מקבוצת ההשתייכות הטבעית שלהם. ולעיתים אף פגיעה בדימוי העצמי.(אם כי אני אף פעם לא יודעת מה פוגע יותר בדימוי העצמי של ילדים אלה היותם כושלים בכתות רגילות או היותם מתוייגים בבתי ספר מיוחדים) כאשר באים לדון בסוגיית השילוב, קל יותר לבצע שילוב כאשר מדובר בכתה בתוך בית ספר רגיל. קשה יותר כאשר מדובר בבית ספר נפרד. אם כי במקרה שלכם בית הספר נמצא ממש באותו מתחם. אני אישית מאמינה כי אסור לוותר על השילוב אם אכן נדמה כי הילד יפיק מכך תועלת. ובמקרים בהם אין זה מתאים לא להפוך שילוב למאולץ אלא לבנות הליך עבודה הדרגתי לקראת שילוב. ובמקרים מסויימים יש להודות כי השילוב אינו מתאים. ואגב, האם ועד ההורים של בית הספר יכול להעלות סוגיה זו מול הנהלת בית הספר והצוות? דיאנה

 

[גליה13]

ועד הורים? לא קיים כזה במקומותינו..

אין לי גם מושג אם יתר ההורים בדעתי- אני יודעת שקולם לא נשמע. אני בהחלט בעד כתה תומכת- שיכולה לתת לילד "גב" - ומסגרת- וקידום לימודי נכון. הטענה שלי -או הרצון שלי- לראות כתה נפרדת תומכת- אבל שילוב הילדים בפעילויות הכתה הרגילה- סתם דוגמא- אין שום מניעה לדעתי שהם יהיו יחד בשעורי מלאכה- מוזיקה- או כל שעור מקצועי- אחר- שם יוכלו להגביר את הבטחון העצמי שלהם- כשיראו שלעתים הם טובים נניח בריצה- או בנגינה-מאשר ילדים אחרים.

 

[Diana M]

מסכימה לחלוטין

תומכת לחלוטין בעמדתך בנושא. פעמים רבות יוצא לי לשבת בישיבות ולשמוע כי הילד זה או אחר אינם מוכנים לשילוב בכתה רגילה ואני מוצאת את עצמי שואלת ומה לגבי שיעורי העשרה? מי אמר כי שילוב אמור להיות רק אקדמי. ממש לא. כל ילד על פי יכולתו ומסוגלותו. כאשר הכתה היא בבית ספר רגיל, נכון לשלב את הילדים בכל הפעילות השוטפת של בית הספר, מפקדים, מסיבות, טיולים וכד´. כך קורה במקום בו אני נמצאת. ובענין ועד הורים, נסי לארגן קבוצת הורים. לקבוצה יש הרבה מאוד כח. הרבה יותר מאשר ליחיד. כיום הורים מעורבים מאוד בכל נושא וענין בבתי הספר, מדוע לא בבתי ספר לחינוך מיוחד? דיאנה

 

[חני ב]

גם אצלי בבי"ס אין ועד הורים

לא, המילה הזו כבר לא בלקסיקון. יש לנו שם מפוצץ אחר: הנהגה בית-ספרית

כוחם של ההורים שם הוא כה רב, שביכולתם גם לגרום להעפת מורה מבי"ס. בהנהגה יושב לפחות הורה אחד מכל כתה. אולי את תקימי ועד הורים אצלך בבי"ס, אני לא מבינה מדוע אין. הועד שומר על זכויותיכם ההורים. אצלנו ההורים לילדי הכתה הקטנה דואגים שילדיהם ישולבו בכתות האם, אם לא למקצועות אקדמיים, ודאי למקצועות כמו ספורט ואמנות. יותר נכון, לא ההורים דואגים, אלא המערכת הבית-ספרית דואגת. לכל ילד שבכתה הקטנה יש כתת אם.

 

[זהבה נ]

ועד הורים, מנסיוני הורים בכיתות../images/Emo88.gif

המיוחדות, לא נוהגים להיות פעילים דומיננטיים בבתי הספר. זה מאוד מצער אותי לכשעצמו, אבל כאשר בית הספר אינו מוכן לעזור ולשתף את ההורים כוועד הוירם זו ממש הפרת זכותכם הבסיסת כהורים להתראגן למען ילדיכם, זה לא בא בחשבון כלל וכלל. צריך לא לותר על כך וליזום בכל דרך אפשרית ועד הורים כזה, כי מאוד ברור מדוע אין שיתוף פעולה לנושא זה מצד בית הספר, זה מעורר אצלי תהייות ומחשבות מדוע בית הספר מפחד?. זהבה נ זכויות הורים פורום ADHD לקויות וזכויות בתפוז

 

[זהבה נ]

גלי 13 שלום לך, צר לי מאוד על כך

וכאמא מיוחדת לילד מיוחד אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך ולצערי את שיקפת את המציאות העגומה, כשאת חווה אותה מקרוב. יש לי כמה שאלות: מהיכן אתם או יותר נכון לאיזה מחוז של משרד החינוך אתם שייכים? האם היה מצדך נסיון כל שהוא להעביר את תחושותייך לצוות המקצועי בבית הספר? מה היתה תגובתו?. אני מאוד רוצה לעזור לך ולהדריך אותך בלשנות את המצב ולכן אני מאמינה שאת השינויי צריך על בסיס של שיתוף פעולה עם הפיקוח על בית הספר על מנת לגייס אותו לצורך הנושא, צריך מעט רצון טוב והרבה יצירתיות, אני מכירה מקומות אחרים ששם זה לא כך ותלמידים משולבים באים ויוצאים מיתוך ואל הכתות הרגילות עד שילוב לגמרי מלא. אני מבטיחה לך שאגייס כל מאמץ אפשרי בנושא ואפעיל את כל הקשרים שלי ויש לי כאלה. לכן אני ממתינה לתשובות שלך. זהבה נ זכויות הורים פורום "ADHD לקויות וזכויות" כאן בתפוז

 

[גליה12]

בית הספר שלנו שייך לצפון (נצרת)

אני לא חושבת שבית הספר עצמו מתנגד להקמת ועד הורים- נדמה לי שההורים עצמם לא כל כך מעוניינים- אולי בטענה ש-אין בזה תועלת... בקשר לתחושות שלי- דיברתי הן עם המורה כמה וכמה פעמים- כשלטענתה- הילדים אינם רוצים להשתלב ושוחחתי גם עם המנהלת- שבעברה הלא רחוק היתה מורה לחינוך מיוחד- היא בהחלט הסכימה איתי- ברמה העקרונית.... אגב אני מאד בטוחה בצידקתי (איך לא) כי אני רואה שהבן שלי, , שמכיר את הילדים , היות ולמד שנתיים בכתות "רגילות"- יורד הרבה לשחק עם הילדים האחרים בהפסקות- (והם מעריכים את כשרונות הספורט שלו) ואילו חבריו שאינם מכירים את הילדים- משחקים בינם לבין עצמם. למעשה הדאגה הכי גדולה שלי היא מה יהיה בחטיבת הביניים/תיכון כי את הפערים הלימודיים שהוא צבר יהי לו קשה עד בלתי אפשרי להשיג. (ופה אנחנו מדברים על ילד שהבעיה שלו היא רק בקריאה/כתיבה ובהתנהגות- אין לו שום במתמטיקה נניח או בעיות הבנה)

 

[דליה.ד]

שילוב

השילוב אינו מובן מאליו לצוות בית הספר "הרגיל" ולעיתים יש צורך להילחם עליו. בבית הספר שלי יש שילוב מלא יש ילדי כיתת הcp במערכת השעות הנלמדת, בחוגים, בימים מרוכזים בנושאים שונים, במקהלת בי"הס, בוועדות בי"הס, בטקסים ובחגים. בנוסף למערכת חונכות (ילדי כיתה ו´ חונכים בכיתתינו) ובנוסף לשיעור שילוב כיתתי במערכת אחת לשבוע מול הכיתה המקבילה. צריך לעבוד ולהשקיע כדי שזה יצא אל הפועל, כמו שאני עשיתי ועכשיו ברור לכולם שאי אפשר בלי הכיתה הזו!

 

[זהבה נ]

דליה, את מסכימה איתי, זה שינוי ../images/Emo41.gif

עמדות של כל הצוות החינוכי בבית הספר. לא רק שאת עשית את העבודה הקשה של השילוב, את היית חייבת שיתוף פעולה של שאר הצוות בבית הספר. אין דרך קלה, קיצור או מטה קסם, זה בפרוש עבודה מובנית ומתוכננת כל מה שאת עשית. לעיתים התלמידים מהכיתה המיוחדת אינם רוצים או בשלים לשילוב בכיתה רגילה ולמרות תוכנית השילוב שנערכת להם הם אינם משתפים עמה פעולה. זהבה נ זכויות הורים פורום "ADHD לקויות וזכויות" בתפוז

 

[זהבה נ]

גליה, האם שוחחת עם המפקחת ../images/Emo41.gif

של החינוך המיוחד, אם לא אני ממליצה לך ליזום אתה פגישה ולהעלות בה את התחושות והחששות שלך ולשמוע ממנה מה היא חושבת על כך. זו יכולה להיות לך תחילת הדרך. זהבה נ זכויות הורים, פורום "ADHD לקויות וזכויות" בתפוז

 

[Diana M]

מדוע פניה לפיקוח?

אני לא חושבת כי "שיחה עם המפקחת" היא תמיד הדרך. אם הנחת הבסיס היא כי צוות בית הספר, כולל ההנהלה שותפים למטרות המרכזיות של ההורים, קרי קידומו ורווחתו האישית של הילד, הרי שהדרך המתבקשת היא דיאלוג עם צוות זה, ולהיפך. אני מאמינה כי באמצעות דיאלוג ומעורבות חיובית ניתן לקדם נושאים רבים. פניה לפיקוח צריכה להיעשות אם נוצרת תחושה של "אין עם מי לדבר". או שנעשו דברים לא מקובלים. (כמובן שיש סיבות טובות נוספות לפניה, אך אני מתייחסת רק להקשר הנדון). ואני לא מתרשמת כלל ועיקר כי זה המצב אותו תיארה גליה. דיאנה

 

[זהבה נ]

הפניה לפיקוח אולי תעזור לנסות לשנות

את הגישה הבית ספרית הכוללת. ליזום מפגש עם מפקחות בית הספר הרגילה והמפקח ת של החינוך המיוחד אולי תדליק אצלן נורה ותאיר את נושא שילוב הכתות של החינוך המיוחד בבית הספר ותיצוא תחילת דיאלוג רציני. גליה תיארה מצב עגום מאוד למדיי. אני כאם לתלמיד שלומד בחינוך המיוחד בקשר מצוין עם המפקחות גם של החינוך הרגיל וגם של המיוחד, אנני רואה בזה קשר כי אין לי עם מי לדבר, אני ראיתי בקשר הזה קשר של כבוד ואיכפתיות מצד המפקחת הראשונה עוד בגן הילדים היא נתנה לי בועדת ההשמה את מספר הטלפון שלה בבית והבטיחה לי שתמיד תוכל לשמוע אותי ואת תחושותי לגבי המסגרת המיוחדת שהומלצה לבני. לכן אני המלצתי מה שהמלצתי לגליה. מנסיוני, אני עדיין חושבת שהיא צריכה לזמן פגישה בה תספר ובכל הלב את מה שהיא סיפרה כאן יכ זו תחושה מאוד קשה לה כאם והאם היא מרגישה כך אז זה מספיק חשוב לזמן פגישה כזו. לעתים לפיקוח יש את האפשרויות להכניס טראפיות לתוך בית הספר על מנת לעזור ובמכוון ליזום את השילוב (כבר היו דברים מעולם). ידוע שלעיתים התלמידים עצמם לא בוחרים בשילוב למרות שמכינים להם תוכנית שילוב, הם מצביעים ברגליים (פשוט לא רוצים להשתלב בפעילויות הכתה הרגילה), ניתן לעזור להם ולשנות זאת זה דבר שכל הצדדים מרויחים ממנו גם התלמידים המשלבים וגם המשולבים. בהצלחה, זהבה נ זכויות הורים פורום "ADHD לקויות וזכויות" בתפוז

 

[Diana M]

אני חושבת כי ההליך לא מוצה עדיין

מול בית הספר. זהבה יקרה, במקרה זה דעתי שונה משלך. מי שאחראי לתכנים, לתוכנית החינוכית והטיפולית, לאקלים בית הספר ולגישות ההתערבות השונות, הוא צוות בית הספר. ובראשו מנהלת בית הספר. במצב בריא ונכון ההדברות של ההורים מתנהלת מול מחנכת הכתה, הגומרים המטפלים השונים ומנהלת בית הספר. פניה לפיקוח, מתפרשת על ידי צוות בית הספר ובצדק כ"עקיפת" סמכות, אי שביעות רצון מהנעשה והתלוננות על בית הספר. לעיתים אכן על ההורים לעשות כך, כאשר הם חשים כי הגיעו למבוי סתום. מבחינת אפשרויות התקשורת עם הגורמים השונים בבית הספר , כאשר נעשים דברים בלתי מתקבלים על הדעת או כאשר מה שנעשה עדיין לא מספק אותם והם בכל זאת חפצים במעורבות נוספת. פניה לפיקוח כשגרה , בכל פעם שנדמה כי משהו אינו לרוחם של ההורים, עוד טרם הובררו הדברים עם הגורמים האחרים בבית הספר. אינה תקינה ואינה נכונה. וסביר להניח כי תגובתה של המפקחת תהייה הפנייתם של ההורים חזרה לבית הספר למיצוי נכון של ההליך שם ורק לאחר מכן מעורבות שלה, ובצדק. ערוב פיקוח לצורך השגת משאבים נוספים כגון תרפיה, שעות תמיכה נוספת וכיוצא בזה גם זה צעד אשר נעשה בשיתוף פעולה בין גורמי בית הספר וההורים. אני התרשמתי מהודעותיה של גליה, כי המדובר הוא במנהלת קשובה ואכפתית המאמינה בדרך אחרת. איני חושבת כי התשובה היא ערוב המפקחת שתעשה נו נו נו למנהלת. אלא קידום הנושא תוך יצירת דיאלוג בונה מולה, מול הצוות ומול הורים נוספים בבית הספר. רק כך יתכן מצב של הליך אמיתי ולהליך של, כפיה לכאורה.

 

[זהבה נ]

דיאנה, הבהרה.

מי שמכיר אותי יודע עד כמה אני אדם שמאמין בשיתוף פעולה ובמיוחד בנושאים הנדונים כאן ובפורומים השונים, אבל זה עדיין בסדר שאנו חלוקות בדעותנו, אני מקבלת שיש לך עמדה שונה משלי, אני חושבת שהבסיס לכך הוא שכל אחת מאיתנו מגיע מתחום אחר, את מתוך מערכת החינוך ואני מצד הלקוחות של אותה מערכת. לכן אני מתיחסת בגישה שזו זכותו של הורה לקבל, לצפות ולעתים גם לדרוש בצורה אסרטיבית ולחקור לעומק גם בשיתוף עם הפיקוח את מה שהמערכת אמורה לתת להורה זה או אחר. תמיד על בסיס של שיתוף פעולה למען הילד ולעולם לא בצורה של נו נו נו, ואני מתנצלת אם הובנתי לא נכון. את העצה שנתתיואני דבקה בה, מנסיוני נתתי והיא עדיין הדיעה שלי, כך שזה בסדר ועדיין לגיטימי שאנו יכולות גם להשאר חלוקות בדיעותנו בנושא מסוים. זהבה נ זכויות הורים פורום" ADHD לקויות וזכויות" בתפוז

 

[Diana M]

אותה מטרה, גישה שונה.

כפי שהבנת וודאי מהודעותי זהבה, איני פוסלת פניה לפיקוח. לעיתים היא אפילו מתבקשת וחיונית. ההבדל מבחינתי הוא בגישה. פניה לפיקוח אמורה להתבצע רק לאחר מיצוי ההליך בבית הספר ולא כפעולה פותחת הליך. ומנסיוני כאדם המגיע מתוך המערכת אני יכולה לומר כי דעתם, עמדתם ורצונם של הורים הם משתנים מאוד נחשבים. לרוב הליך פנימי נותן מענה נכון ומספק. לכן איני רואה סיבה או טעם לדלג עליו. דיאנה

 

[דליה.ד]

העבודה "השחורה" היא של המחנכת

אין לי ספק. אני נלחמתי על מקום הכיתה בטקסים (זאת אומרת לגשת למארגני הטקס, לבקש קטעי קריאה לילד מהכיתה, להתאים את שעת הטקס, שיהיו כסאות עבור הילדים בשורה הראשונה וכו´). בימים מרוכזים לדאוג שהם ישולבו בקבוצות "אורך" ושיהיו פעילויות שהם יכולים לקחת בהם חלק. לשלב אותם בועדות בית הספר, כולל מועצת התלמידים (!). בישיבות צוות תמיד השתתפתי, הבעתי דעה, לקחתי חלק פעיל ועזרתי למורות אחרות, מה שפתח בפני דלת לליבן. דאגתי שכל כיתה תגיע להתארח אצלינו בכיתה לשיעור - זה כל כך מוצלח שהילדים מבקשים שוב ושוב שיעור אצלינו. בשיעור ה"פתוח" יש אצלינו מרכז "ג´ימבורי" והילדים מגיעים בהמוניהם להשתולל עם ציוד הפיזיותרפיה. על יד הכיתה הוקם מגרש משחקים שמזמן את שאר ילדי בית הספר בהפסקות לכייף ושעשוע משותף עם ילדי כיתתי (המגרש הוקם מכספי הכיתה). יש לי בכיתה 7 מחשבים (ל6 ילדים) והמוני לומדות, כל המורות באות להתעדכן בלומדות החדישות. בית הספר קיבל מתנה (בגלל הפרוייקט) של 3 מחשבים לספריה... כך שבית הספר גם נתרם מהכיתה ולא רק "סובל" בשקט. חשוב שהמורות והילדים ירגישו שהם נהנים גם הם מהשילוב. עד היום אני לא בטוחה מי יוצא יותר נשכר הילדים ה"רגילים" או אלו בעלי הצרכים המיוחדים...