קולעת צמות מהכאב
New member
תמותו וזהו
הלוואי שתמותו.
הלוואי ומלאך המוות יבוא, ילטף את ראשכם,
ותמותו.
ללא סבל וייסורים, ללא כאב. פשוט תמותו.
שהעולם יחסר את הטוב שלכם.
שלא יהיו לכם בעלים, שהעולם יהיה בודד אתכם,
באף בית לא יהיה כלב או חתול,
שלא תפנקו ותתפנקו, שלא תהיו שם בשביל אף אחד.
שתמותו.
שתפלו על הארץ ודי.
שתפסיקו להיות רדופים. צללים.
שלא תחיו כאן את חיי הגיהנום שאתם חיים.
אמהות ועוללים, מורעבים, מורעבים,
גפיים שבורות מקפיצה על פחים בחיפוש אחר שיירים.
בועטים בכם, יורקים עליכם, זורקים עליכם אבנים,
שופכים חומצה, מרעילים אתכם,
קושרים את הגורים שלכן בשקיות ומשליכים לפח כפסולת,
שתחנקו ותגמרו.
לא שווים כקליפת השום.
ומה אתם אשמים?
זה חוקי, אתם מבינים? זה חוקי במקום המטומטם הזה, לעשות מכם מכונות של כסף.
זה מותר להרביע שוב ושוב את אותה האמא האומללה ולעשות ממנה משכורת חודשית יפה.
מיליונים כמוכם מיותרים, נדרסים ברחובות ואנשים ממשיכים לצייר עוד ועוד מכם.
זה טירוף.
כל כך הרבה אנשים טוענים שאכפת להם, אז איך לעזאזל זה עוד מותר?!
אתם נולדים לתוך סלקציה וגזענות,
אם כולכם הייתם לבנים וקטנים אולי היו כל הכלובים ריקים?
איך זה שהרחובות מלאים ביצורים שלא יכולים לשרוד ללא אוכל ומים?
איך זה שכולכם גוססים מכשל כליות, מבעיות בכבד ושלל איברים כתוצאה מרעב איום,
איך זה שזה נורמלי שאתם חלק מהנוף העירוני?
כמה זה כואב למות בצמא.
אתם, הרצון הבסיסי שלכם לחיות מהווה מטרד,
איזו אירוניה, עושים בכם שואה ולאף אחד לא אכפת.
מאות אלפים מכם מקבלים זריקת רעל ישירות ללב, אחרי חיי גיהנום ברחוב והשפלה ארורה בהסגר, כאילו פשעתם, שהדבר היחיד שעשיתם היה להיוולד.
מותר למכור כאן ולסחור בכם, ואם אתם לא רווחיים,
זה הסוף שלכם!!!
הלוואי שתמותו.
הלוואי שהיו עומדים בתור לאמץ אתכם.
הלוואי שהיו רשימות המתנה של אנשים,
שהיו מגיעים אליהם הביתה ומחליטים אם *הם* מספיק טובים בשביל לטפל בכם.
שהיו ראויים לכם. יצורים מופלאים.
הלוואי שתמותו.
בעשרות, אתם גוססים לי מול העיניים, מתחננים בפניי לקצת מים, חופן אוכל,
ואספק לכם, כי לא אוכל להתעלם, ומה יהיה מחר, ומחרתיים?
כשלא יהיה כסף, כשייגמר הכוח?
והנפש כבר קבורה.
אני שונאת אתכם מרוב שאני אוהבת אתכם.
ומי יגן עליכם כשאני לא שם?
מחר יקחו עוד חלק מכם, מי שלא מת הלילה,
יגזרו לכם את האוזניים, יקשרו אתכם בשלשלת ברזל כבדה בחום הלוהט,
וככה יראו שארית חייכם המוכים והעלובים.
הלוואי שתמותו.
הלוואי שלא יחכה לאף אדם בביתו כלב מקשקש ושמח,
חתול מתפנק ומגרגר,
הלוואי שהעולם יחסר את הטוב שלכם ושילמד להעריך אתכם כשאתם אינכם.
הלוואי שתמותו.
שתנוחו. שלא תתעוררו אחרי לילה ללא שינה ליום של רדיפה אחר פיסת לחם עבשה.
ליום שלם של חיפוש אחר טיפת מים נקייה.
ליום של מלחמה על חיים.
שתרדמו, ותנוחו לעד.
הלוואי שתמותו.
הלוואי שאני אמות אתכם.
הלוואי שתמותו.
הלוואי ומלאך המוות יבוא, ילטף את ראשכם,
ותמותו.
ללא סבל וייסורים, ללא כאב. פשוט תמותו.
שהעולם יחסר את הטוב שלכם.
שלא יהיו לכם בעלים, שהעולם יהיה בודד אתכם,
באף בית לא יהיה כלב או חתול,
שלא תפנקו ותתפנקו, שלא תהיו שם בשביל אף אחד.
שתמותו.
שתפלו על הארץ ודי.
שתפסיקו להיות רדופים. צללים.
שלא תחיו כאן את חיי הגיהנום שאתם חיים.
אמהות ועוללים, מורעבים, מורעבים,
גפיים שבורות מקפיצה על פחים בחיפוש אחר שיירים.
בועטים בכם, יורקים עליכם, זורקים עליכם אבנים,
שופכים חומצה, מרעילים אתכם,
קושרים את הגורים שלכן בשקיות ומשליכים לפח כפסולת,
שתחנקו ותגמרו.
לא שווים כקליפת השום.
ומה אתם אשמים?
זה חוקי, אתם מבינים? זה חוקי במקום המטומטם הזה, לעשות מכם מכונות של כסף.
זה מותר להרביע שוב ושוב את אותה האמא האומללה ולעשות ממנה משכורת חודשית יפה.
מיליונים כמוכם מיותרים, נדרסים ברחובות ואנשים ממשיכים לצייר עוד ועוד מכם.
זה טירוף.
כל כך הרבה אנשים טוענים שאכפת להם, אז איך לעזאזל זה עוד מותר?!
אתם נולדים לתוך סלקציה וגזענות,
אם כולכם הייתם לבנים וקטנים אולי היו כל הכלובים ריקים?
איך זה שהרחובות מלאים ביצורים שלא יכולים לשרוד ללא אוכל ומים?
איך זה שכולכם גוססים מכשל כליות, מבעיות בכבד ושלל איברים כתוצאה מרעב איום,
איך זה שזה נורמלי שאתם חלק מהנוף העירוני?
כמה זה כואב למות בצמא.
אתם, הרצון הבסיסי שלכם לחיות מהווה מטרד,
איזו אירוניה, עושים בכם שואה ולאף אחד לא אכפת.
מאות אלפים מכם מקבלים זריקת רעל ישירות ללב, אחרי חיי גיהנום ברחוב והשפלה ארורה בהסגר, כאילו פשעתם, שהדבר היחיד שעשיתם היה להיוולד.
מותר למכור כאן ולסחור בכם, ואם אתם לא רווחיים,
זה הסוף שלכם!!!
הלוואי שתמותו.
הלוואי שהיו עומדים בתור לאמץ אתכם.
הלוואי שהיו רשימות המתנה של אנשים,
שהיו מגיעים אליהם הביתה ומחליטים אם *הם* מספיק טובים בשביל לטפל בכם.
שהיו ראויים לכם. יצורים מופלאים.
הלוואי שתמותו.
בעשרות, אתם גוססים לי מול העיניים, מתחננים בפניי לקצת מים, חופן אוכל,
ואספק לכם, כי לא אוכל להתעלם, ומה יהיה מחר, ומחרתיים?
כשלא יהיה כסף, כשייגמר הכוח?
והנפש כבר קבורה.
אני שונאת אתכם מרוב שאני אוהבת אתכם.
ומי יגן עליכם כשאני לא שם?
מחר יקחו עוד חלק מכם, מי שלא מת הלילה,
יגזרו לכם את האוזניים, יקשרו אתכם בשלשלת ברזל כבדה בחום הלוהט,
וככה יראו שארית חייכם המוכים והעלובים.
הלוואי שתמותו.
הלוואי שלא יחכה לאף אדם בביתו כלב מקשקש ושמח,
חתול מתפנק ומגרגר,
הלוואי שהעולם יחסר את הטוב שלכם ושילמד להעריך אתכם כשאתם אינכם.
הלוואי שתמותו.
שתנוחו. שלא תתעוררו אחרי לילה ללא שינה ליום של רדיפה אחר פיסת לחם עבשה.
ליום שלם של חיפוש אחר טיפת מים נקייה.
ליום של מלחמה על חיים.
שתרדמו, ותנוחו לעד.
הלוואי שתמותו.
הלוואי שאני אמות אתכם.
