כולם אוהבים את ישראל
New member
תמות נפשי עם אנשים מאושרים
ורק אתמול אמרתי לכם שאני שמח והיום שוב כאב איין סופי בגלל כל הדברים שקורים היום שוב ים של עצבות מכסה עם ערפל כבד את שימחת החיים ושיכרון החיים היום שוב ארצה למות כי היום אני שוב מיואש ומבודד ובמקומות רחוקים וקרובים שוב יש מסיבות ושוב אעביר לילה לבד כי היאוש שוב אוכל אותי אני מרגעש אותו בעצמות כמה שזה כואב כמה שזה מכאיב אני רוצה לצעוק כי אני מרגיש את זה אפילו באופן פיזי את הכאב של הכשלון של הכשלונות של הבוז לעצמי של החוסר תקווה הכל ניראה היום שוב כל כך חסר תקווה בגלל שאני מרגיש שאיין לי פה סיכוי להשתלב בעולם הזה תמיד ארגיש צורך להסתתר אף פעם לא אצליח למצוא עבודה נורמלית אף אחד לא יקבל אותי בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלי אף אחד לא יתן לי צ'אנס הרגשה של עייפות וחסר כוח כל הזמן לפעמים איין לי כוח לזוז אני ישן רוב הזמן ביום חי קצת בלילה אבל הדכאון בא בבוקר אף פעם מישהי שארצה לאהוב אותה לא תאהב אותי בחזרה זו כבר עובדה היא יודעת שאני מת מכאב וכלום לא חושבת עליי בטיפה אני מלא נקמות אני רוצה להרוג לרצוח על כל האוולות והדברים הנוראים שעשו לי אני מרגיש שאני הולך ונעשה חולה לפעמים (נפשית) וזה רק גודל עם השנים אני שונא את כל מה שזז אני שונא את האנושות אני שונא את האנשים שמחייכים בבית הקפה שאני בא לקנות אוכל אני יכול להבין היום איש חמאס שרוצה רק לנקום שאיין לו כלום לא תקווה לעתיד שאיין לך תקווה לעתמיד אתה רק רוצה לנקום ולמות תמות נפשי עם פלישתים תמות נפשי עם אנשים מאושרים תמות נפשי עם אנשים נורמלים (ההסבר לכל ההרגשה הזו כניראה בגלל שהיה לי עימות קשה עם העובדת סוצילאית שלי וזה גרם לי להתקפי חרדה קשים ולדכאון טוטאלי)
ורק אתמול אמרתי לכם שאני שמח והיום שוב כאב איין סופי בגלל כל הדברים שקורים היום שוב ים של עצבות מכסה עם ערפל כבד את שימחת החיים ושיכרון החיים היום שוב ארצה למות כי היום אני שוב מיואש ומבודד ובמקומות רחוקים וקרובים שוב יש מסיבות ושוב אעביר לילה לבד כי היאוש שוב אוכל אותי אני מרגעש אותו בעצמות כמה שזה כואב כמה שזה מכאיב אני רוצה לצעוק כי אני מרגיש את זה אפילו באופן פיזי את הכאב של הכשלון של הכשלונות של הבוז לעצמי של החוסר תקווה הכל ניראה היום שוב כל כך חסר תקווה בגלל שאני מרגיש שאיין לי פה סיכוי להשתלב בעולם הזה תמיד ארגיש צורך להסתתר אף פעם לא אצליח למצוא עבודה נורמלית אף אחד לא יקבל אותי בגלל הביטחון העצמי הנמוך שלי אף אחד לא יתן לי צ'אנס הרגשה של עייפות וחסר כוח כל הזמן לפעמים איין לי כוח לזוז אני ישן רוב הזמן ביום חי קצת בלילה אבל הדכאון בא בבוקר אף פעם מישהי שארצה לאהוב אותה לא תאהב אותי בחזרה זו כבר עובדה היא יודעת שאני מת מכאב וכלום לא חושבת עליי בטיפה אני מלא נקמות אני רוצה להרוג לרצוח על כל האוולות והדברים הנוראים שעשו לי אני מרגיש שאני הולך ונעשה חולה לפעמים (נפשית) וזה רק גודל עם השנים אני שונא את כל מה שזז אני שונא את האנושות אני שונא את האנשים שמחייכים בבית הקפה שאני בא לקנות אוכל אני יכול להבין היום איש חמאס שרוצה רק לנקום שאיין לו כלום לא תקווה לעתיד שאיין לך תקווה לעתמיד אתה רק רוצה לנקום ולמות תמות נפשי עם פלישתים תמות נפשי עם אנשים מאושרים תמות נפשי עם אנשים נורמלים (ההסבר לכל ההרגשה הזו כניראה בגלל שהיה לי עימות קשה עם העובדת סוצילאית שלי וזה גרם לי להתקפי חרדה קשים ולדכאון טוטאלי)