תמו מריבות על אוכל
לבקשת תרי, אני מספרת ומעדכנת: בעבר ביקשתי עצה איך להפסיק מריבות על אוכל ותחושה שאני "דוחפת" ליונתן אוכל בכוח (על מנת שלא ישגע אותי ביניקה כל הלילה). מסתבר שהפתרון היה פשוט: לתת לו לאכול לבד! בביקור אצל חברה עם ילדים גדולים יותר (3 ו 4) ראינו שיונתן מנסה "לגנוב" להם מהצלחת. חברתי הושיבה אותו לידם, על כסא קטן משלו, עם צלוחית וכף וסינר. ולהפתעתנו, היינו צריכות למלא לו את הצלחת 3 פעמים! מאז כל ערב אני מכינה לו משהו נחמד (ספגטי, תפ"א מתובלים, מרק ירקות עשיר). ממלאה צלחת גם לעצמי. ומתיישבת לאכול איתו, אבל לא להאכיל אותו. וזהו, אין מריבות ואין אי נעימות. נכון, זה לא מצליח ב 100% מהפעמים, וזה עושה הרבה לכלוך, אבל זה נעים לשנינו. אני מרגישה שמפעם לפעם הוא מתרגל לקטע ו"תופס את העניין" ונהנה יותר ואוכל יותר. זה עושה אותנו מן שותפים לעניין, כבר שבועיים שאוכלים בערך באותה שעה, בנועם ובכיף, בפינת האוכל המסודרת.
לבקשת תרי, אני מספרת ומעדכנת: בעבר ביקשתי עצה איך להפסיק מריבות על אוכל ותחושה שאני "דוחפת" ליונתן אוכל בכוח (על מנת שלא ישגע אותי ביניקה כל הלילה). מסתבר שהפתרון היה פשוט: לתת לו לאכול לבד! בביקור אצל חברה עם ילדים גדולים יותר (3 ו 4) ראינו שיונתן מנסה "לגנוב" להם מהצלחת. חברתי הושיבה אותו לידם, על כסא קטן משלו, עם צלוחית וכף וסינר. ולהפתעתנו, היינו צריכות למלא לו את הצלחת 3 פעמים! מאז כל ערב אני מכינה לו משהו נחמד (ספגטי, תפ"א מתובלים, מרק ירקות עשיר). ממלאה צלחת גם לעצמי. ומתיישבת לאכול איתו, אבל לא להאכיל אותו. וזהו, אין מריבות ואין אי נעימות. נכון, זה לא מצליח ב 100% מהפעמים, וזה עושה הרבה לכלוך, אבל זה נעים לשנינו. אני מרגישה שמפעם לפעם הוא מתרגל לקטע ו"תופס את העניין" ונהנה יותר ואוכל יותר. זה עושה אותנו מן שותפים לעניין, כבר שבועיים שאוכלים בערך באותה שעה, בנועם ובכיף, בפינת האוכל המסודרת.