תמיד אהבה - קצת כואבת, קצת טובה

תמיד אהבה - קצת כואבת, קצת טובה


מעניין כמה פעמים כבר מחקתי את השורה הראשונה וכתבתי ומחקתי שוב... אבל זה לא יהיה דרמטי.

זה לא סוד שמאז שהפייסבוק צבר תאוצה הפורומים איבדו קהל. מי שהיה חבר בפורום בחמש השנים האחרונות בטח ראה את כמות האנשים המצטמצמת עם הזמן, ואני חושבת שהגענו לנקודה שבה צריך לקבל את ההחלטה הלא קלה לסגור את הפורום.

הפורום הזה ליווה את עברי במשך עשור וקצת, מחצית מהזמן במקביל לפייסבוק. אני לא חושבת שיש עוד הרבה אומנים (אם בכלל) שהפורומים שלהם החזיקו כ"כ הרבה זמן בתקופה הזו, אבל צריך לדעת מתי להתקדם ולהמשיך הלאה, אפילו שזה קצת קשה וקצת נתגעגע. בחודשים האחרונים היו לי הרבה שיחות עם ההפקה לגבי המשך פעילות הפורום ואחרי מחשבות רבות התקבלה ההחלטה.

נחזור רגע למשפט הרשום בנושא השרשור – "קצת כואבת, קצת טובה". מבחינתי, השורה הזו מתארת את ההחלטה לסגור בצורה הטובה ביותר. זה לא קל לי להיות המנהלת האחרונה של הפורום, השקעתי בו הרבה מחשבה, הרבה מאמצים וקיבלתי גם הרבה בתמורה. אז כן, זה קצת כואב. מצד שני, הקשר עם הקהל תמיד היה חשוב לעברי ולהפקה. במקביל להחלטה על סגירת הפורום פה, התקבלה החלטה להעלות בקרוב לדף הפייסבוק הרשמי של עברי פלטפורמה כלשהי שתספק לקהל מקום מסודר לשאול בו שאלות ולקבל תשובות. פלטפורמה שבה הקהל יוכל לבוא לידי ביטוי, ולהיות בטוח שעדיין יש מי שמחשיב את דעתו ומקשיב לו. זה החלק הטוב!

אני רוצה להודות לכמה אנשים:
קודם כל לכם, הקהל, שכתבתם, סיפרתם, חשפתם ושיתפתם לאורך השנים. תודה שהשתתפתם בפעילויות השונות, תודה שחוויתם דעה. אתם הפכתם את המקום הזה לבית עבורכם ועבור אחרים.

לאנשי תפוז, ובמיוחד ליוני, שתמיד קיבלו כל שת"פ בשמחה ועזרו במידת הצורך.

המנהלים הקודמים – שגיא, מייקל, תומר (תראה, הסקירה ההיסטורית שעשית לי הועילה במשהו..), טים, הגר, נחומי וים. תודה לכולכם על התרומה שנתתם. אני יודעת שחלקכם לא פעם נלחם על המקום הזה, ועשה אותו למה שהוא היה בעבור כ"כ הרבה אנשים.

אורעד – לא חשבת ששמך הושמט מהרשימה, נכון?! (או שבעצם בכלל קוראים לך אורטל... סער!
) אין לי מילים להודות לך על הכל. על החברות שחצתה מזמן את גבולות הפורום, על שיחות נפש, על ציניות אינסופית שמצחיקה כל פעם מחדש. נתת את כל כולך לפורום במשך חצי מתקופת קיומו והשארת בו חותם ברור. אני יודעת שבמקום כלשהו ההחלטה הזו לא קלה גם לך, אבל אני גם יודעת שאת מבינה שזה הדבר הנכון לעשות.


לכל האנשים שעבדו עם עברי במהלך השנים ותרמו את תרומתם לפורום בפעילויות השונות – רוני ופיסטוק, כספית, רונית ארבל, יונתן גולדשטיין וגיל נוי.

לדייס מרקטינג – נמרוד, אופיר ועידו – על שיתוף הפעולה והעשייה לאורך השנים, על התחרויות השונות, הרעיונות, על קידום הפרויקטים וטיפוח הפורום.


גלעד - שום דבר בשנתיים האחרונות לא היה נראה אותו דבר בלעדיך! לא יכולתי לבקש יותר בתור מנהלת הפורום הרשמי. תודה שעשית דברים לקלים ופשוטים - בעיני אתה "כל יכול". תודה רבה על התכנונים, הביצועים, התשובות, העשייה, העזרה והיחס! מאוד מעריכה ואוהבת!


עברי – תודה על המוזיקה שלך, שבעצם בגללה היינו כאן. התכנים שעלו לכאן במשך עשור ימשיכו להעיד שהמוזיקה שלך ליוותה כ"כ הרבה אנשים בתקופות שונות בחייהם, הסבירה – לפעמים במילים פשוטות ולפעמים בדימויים ציוריים ומורכבים – את מה שחשבנו והרגשנו. תודה על הזמן שהקדשת לנו במפגשים והאירוחים לאורך השנים. אני בטוחה שהכישרון הגדול שלך ימשיך להתפתח ולכבוש לבבות!


מקווה שגם אתם נהנתם לחלוק ולחוות פה רגעים שתקחו אתכם הלאה,
שירן
 
כמובן שכולכם מוזמנים למקום החדש

שיפתח בעמוד הרשמי בקרוב (תצא הודעה מסודרת שם), לכל שאלה, בקשה, דיון וסתם כדי להגיד שלום אחד לשני בשיחת חולין.

דעתכם חשובה ותמשיך להיות כזו!
 
להתראות נעורים.

למרות שידעתי שזה עומד לקרות, באמת שהיה לי עצוב ומרגש לקרוא את ההודעה.

זה באמת בית... בית של כל כך הרבה אנשים וכל כך הרבה חוויות, שלא היו יכולות לקרות כמעט באף מקום אחר בעולם, מלבד הפורום הזה.
בית של המון אהבה והערכה למוזיקה, אבל גם בית שיצר חברויות שאחרת פשוט לא היו קורות.

עצוב לי כי לסגור את הפורום זה אומר להיפרד מכל כך הרבה חוויות... מכל כך הרבה ילדותיות. בדיחות שלנצח יצחיקו אותי, תמונות, הופעות. אלפי שרשורים (ו-"עברי זה החמצן שלי" אחת ויחידה) שיישארו לנצח חקוקים בארכיון הפורום וגם עמוק אצלי בלב.

שירן, עשית כאן עבודה מדהימה. נתת את הלב לפורום, וראו את זה. ראו את ההשקעה, את הרצון לשפר ולשמור על הפורום הזה, אבל אני חושבת שבאמת עשית החלטה נכונה. כמה שהצעד קשה ועצוב, הוא באמת טומן בחובו תקווה שהפורום הזה לא באמת ייסגר, אלא פשוט ימשיך במתכונת אחרת, באתר אחר. אבל אולי המקום החדש יאפשר לעוד ועוד מעריצים להמשיך את הבית הזה שעמד כאן במשך למעלה מעשר שנים. אני באמת באמת אוהבת אותך ומאוד מעריכה כל מה שעשית למען הפורום, ואת יודעת שאני כאן תמיד.


יש לי עוד הרבה מה להגיד, וקצת מתבלבלות לי המילים.

תודה, פורום יקר. היית לי בית חם ולעולם לא אשכח אותך.

אורעד.
 

האגוש

New member
אז זאת ההודעה האחרונה שאי פעם אכתוב כאן?

בהחלט מוזר.
מקום שהיה הרקע לחייך במשך 5 שנים, לא יכול להיות מושא לזלזול.
פורום, זה ביחד. בפשטנות הכי גדולה. ואולי כשכל אחד יקרא את ההודעות הישנות שלו כאן הוא קצת יצחק על עצמו ועל הנער התמים והדרמטי שהוא היה, אבל הביחד הזה ישכיח את הכל.
כי כאן התאהבנו. וצחקנו. והתרגשנו. ובכינו. וצעקנו. והשגנו. והכרנו אחד את השני. והכרנו את עצמנו. ולמדנו על עצמנו.

אז תודה, היה נהדר.
 

Arielcohen

New member
רק רוצה להגיד תודה.

הכרתי פה הרבה אנשים טובים שמלווים אותי שנים וילוו אותי עוד זמן רב.
מוזר לכתוב פה אחרי זמן רב שלא כתבתי, אבל באמת שאני חייב תודה ענקית לכל כך הרבה מקסימים/ות.
המון בהצלחה, וניפגש בהמשך הדרך.

אריאל.
 

B a 7 a K

New member
הסדק הראשון בארון והרבה הרבה מילים.

הגעתי לפורום בפעם הראשונה באפריל 2005, אחרי ההופעה בביתן 1.

זה התחיל כרצון טינאייג'רי כזה לחלוק את ההתלהבות שלי ממה שנראה לי אז כמו ההפקה הכי גדולה שהייתה ואי פעם תהיה בתולדות המוזיקה העולמית, ומאז צפיתי בהופעה הזאת מיליון פעם בערך, מבלי לדלג על אף שיר. עד מהרה גיליתי את הכוחות המטהרים של המקום הזה בשביל ילד מבולבל בן 15 שאין לו ממש עם מי לדבר על הבלאגן שיש לו בראש.

הפורום הזה היה בשבילי מסגרת חברתית משמעותית - יציבה מצד אחד ומלאת תהפוכות מצד שני ולאורך מספר שנים. המקום שבו יכולתי לצאת מהארון בפעם הראשונה, מבלי להצטרך לצאת בכלל מהארון. הפורום היה לי גם במה, שבה יכולתי לחלוק בלי חשש את המסות חסרות העריכה שלי על כל מיני ענייני הופעות ושטויות אחרות שמדאיגות ילדים. כמובן שאני מיד הולך לשלוף את הטקסטים האלה מהארכיון ולשמור אצלי - משהו שהייתי צריך לעשות כבר מזמן.

לא הייתי כאן כבר כמה שנים, אבל הפורום הזה וההשלכות החיוביות שלו על החיים שלי ללא ספק הלכו איתי בכל שלב - כשבראש ובראשונה צועדים האנשים שהכרתי פה ועוד צועדים לצדי, במתכונות כאלה ואחרות. פעם אחר פעם זכיתי בתואר "חפרן הפורום" בשנים ההן, ואף פעם לא הגעתי לדרוש את הפרס. התביישתי כ"כ בזמנו לחשוף את האדם שמאחורי הפרסונה, זו האמת. חששתי. נפגשתי רק עם מעטים מפה בתקופה ההיא, ובטווח הארוך אני יודע שהפורום הזה עזר לי להרגיש חופשי יותר לצאת אל האור בכל כך הרבה מובנים. בין אם זו הכתיבה שלי, החיים שלי, המציאות שלי והאנשים שסביבי. אני חייב לפורום הזה, 268, שמאז ועד עולם יישאר מספר רנדומלי לחלוטין שמצלצל לי מוכר וגורם לי להרגיש בבית בכל פעם שהוא עולה לאוויר.

אני לא אנסה אפילו להתחיל ולנקוב בשמותיהם של כל האנשים שליוו אותי פה וחלקם גם בהמשך, כי הם פשוט רבים מדי. האנשים שהיו שם יודעים, והם לנצח יהיו, יחד עם המסגרת הוירטואלית המיושנת והחמימה הזאת, חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות שלי.

תודה.
 

Naych

New member
כמעט טהייתי מושא לפרסום מחדש של אמנות השרשור

מאמינים? אני כן.


מה שכן, בקטע הזוי של קארמות של החיים הייתי היום באוניברסיטת תל אביב- איפה שאני מאמין שהייתה ההופעת אליטה האחרונה שלנו לפני שהתגייסתי (אורעד, הגר - תקנו אותי אם אני טועה?)
והסתכלתי על הבניין שבו הייתה ההופעה והרצתי לעצמי כמה שנים יפות של החיים בראש.

הפורום הזה בהחלט היה בית חם ואוהב, ולגבי אני יכול להגיד שהוא בנה הרבה מאוד מהאישיות שלי כמו שהיא היום.

הגר ואורעד אמרתן את זה בצורה הכי טובה...
כשקראתי את ההודעות שלכן נזכרתי בכל מיני דברים...

בפרסים שהכנו, זוכרות? במסיבות פיג'מה... זוכרות? בקולה... זוכרות? בורקסים בפסח... שיחות טלפון עם איומים על חיינו כי פגענו בעברי..... היו זמנים :)
הגר, היית חלק מהמצלמה הראשונה שלי........... כמה יותר מזה אפשר להגיד?

ים אני לא אשכח כמה אני התלהבתי מזה שהצלחתי להכניס אותך לצלם מלפני הברזלים בהופעה בדרור ומאוחר יותר לפגוש את עברי :)

כל האנשים היקרים שהכרתי כאן בזמנים שונים ולתקופות שונות - הלב שלי עוד שלכם :)

הגר ואורעד, הלוואי ויום אחד (כנראה כשאחזור מחו"ל ואתחיל להיות סטודנט מגניב כמוכן ניפגש שוב..)
ועברי! בהצלחה לך בדרכך, החדשה משהו, עם הסגנון המעט שונה :) תודה לך על הכל :)
 
הפורום הזה...

מצד אחד מוזר לי שאני מתרגשת כל-כך ומצד שני זה ממש לא מוזר.
אמנם אני לא כאן כבר 3 שנים פלוס אבל הפורום הזה תמיד יהיה משהו גדול בחיים שלי.
כאן הכל התחיל, כל סיפור האהבה שלי עם הפורומים של תפוז, עם אמנים מדהימים, עם הופעות, עם חברים.
הכרתי כאן אנשים שהיו חלק ענקי מהחיים שלי תקופה ארוכה ואנשים שעדיין חלק מהחיים שלי.
כאן התחלתי להבין את המשמעות של קהילה, של קבוצה של התאגדות- דברים שהמשיכו ללוות אותי גם אחרי שהייתי רחוקה מאוד מעולם הפורומים.

ההודעה הזו קצת תלושה לי, כי אני נמצאת במקום כל-כך אחר עכשיו
אבל לא יכולתי לוותר על הודעה אחרונה בפורום שיקר כל-כך ליבי.

סופשבוע נפלא לכולם
נטע, דה רפרשינג מנטה (
)
 
״כשזה הזמן ללכת... אז נגמרות לי המילים״...

שורת הנושא שלי אומרת הכל.

גם אני מבין הותיקים פה שעדיין נשארו וצצו בפורום מידי פעם, גם אני ראיתי אתכם, המנהלים מתחלפים וכל אחד
הביא איתו משהו שיצר את אחד הפורומים הכי אהובים עלי ברשת(ולאו דווקא בגלל הנושא שלו חחח
)

תודה לכם על ההשקעה, הזמן שנדרש מכם כדי להפוך את הפורום הזה למה שהוא היה, מעין בית וירטואלי לכולנו..
תודה גם לעברי שלא היסס והפורום הזה הפך לחלק ממנו, למקום של שאילת שאלות ותשובות, למקום שבו יכולנו לחלוק
את כל מה שעולה בדעתנו בין אם זה היה קשור ובין אם לא.

תודה על הפורום הזה שהיה חלק מהחיים שלי במשך תקופה מאוד ארוכה.
תודה על זה שחלק מהאנשים פה הפכו לחברויות גם מחוץ לפורום.
אני בטוחה שהקשרים האלה יהיו גם אחרי.

תודה גם לצוות של עברי שבכלל איפשר לנו את הקשר הזה של מעבר לקהל אומן, והפכנו לסוג של חלק מהחיים של עברי.
תודה.


זה לא הסוף, אם כי התחלה חדשה והמשך של משהו שהוא הרבה יותר חזק ממה שנראה.
 

TauberiT

New member
אין משהו חכם להגיד

רק שבאמת היה נחמד פה.
אני בטוחה שההכרות עם הרבה מכם עשתה אותי למי שאני היום. ובאמת שיוצא לי הרבה לחשוב עליכם.
שנים שלא הייתי בהופעה, אבל בהחלט הייתי רוצה לחזור לזה. להפגש שעות לפני, לנסוע לים המלח(!),להידחף לשורה ראשונה... היו זמנים :)
 
עצוב מאוד ולא מובן

באמת לא מובן לי למה אבל אני מקבלת ומכבדת.
יישר וח לכל מי שפעל למען הפורום ולמי שפעל מאחורי הקלעים.
עצוב :(
 

crazystav

New member
מוזר.

המקום הזה שאיפשהו בחטיבה, תיכון היה הבית שלי. להיכנס לתפוז דבר ראשון שחוזרים מבית הספר.
באמת שהכרתי פה אנשים מדהימים. אינספור הופעות. אינספור התרגשויות, מפגשי פורומים ושינויים.

גדלנו :), לקח לי זמן להיזכר בשם משתמש ובסיסמה, אבל הפורום הזה תמיד היה בלב שלי.

עצוב קצת. אבל תודה לכל מי שהיה חלק בתהליך ההתבגרות הזה שחווינו ביחד. (אני מרגישה זקנה פתאום)
 

crazystav

New member
יופי, ומסתבר ששכחתי איך משרשרים.

אז אם אפשר להכניס את ההודעה למקומה, תודה וסליחה חחח :]
 
גמלי נגמרות המילים... הזמן ללכת?

הזוי.
זה נראה לי תמיד היה בתחושה מקום שתמיד אפשר לחזור אליו. גם אחרי חודשים של ניתוק, הוא יהיה שם.
למרות שאני חושבת שכולם ידעו שבחודשים האחרונים נושא הסגירה היה על הפרק, אני ממש בשוק.
האמת, לא באמת האמנתי שזה יקרה. כמו כאלה דודים או סבים שיש תחושה שהם אף פעם לא ימותו

עצוב.
מוזר ממש כמה מקום שהוא כאילו רק וירטואלי יוצר כאלה דברים..
אני אשכרה ממש עצובה, זה קטע.
היה פה הרבה... אין לי באמת מילים, רק לומר תודה ממש גדולה לכל מי שהיה פה, כל מי שעשה פה, כל מי שפגשתי פה וכל מי שלא.
זה באמת היה מקום בשבילי, במגוון רחב של תקופות. היה ממש כיף.
אני מרגישה בעיקר צורך להגיד תודה ענקית לשירן.
שירני, אי אפשר לתאר בכלל את כל מה שעשית פה. אי אפשר היה לפספס את ההשקעה המסורה וחסרת הגבולות שלך במקום הזה. ממש אהבה ללא תנאי

אני מעריכה אותך נורא, מקווה שאת יודעת שהתפקוד שלך היה לא פחות ממדהים ומרשים
אהבה


ו.. נגמרות לי המילים.
תודה לעברי, שהתחיל את כל המעגל הענק הזה, שיש לו מלא פינות.

 
למעלה