תמיד הייתי שונה..
אולי טריגר
שלום לכולם,
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי 'שונה'...
זה נבע קודם כול מהעובדה שאני כבדת ראייה, וזה משהו שבולט באופן חיצוני, כי זה לא סתם עוד ילדה עם משקפיים...זה היה בהחלט ההבדל של להיות ילדה עם מוגבלות בבית ספר רגיל, שאינו ערוך לשילוב ילדים עם מוגבלויות...
גם ה'חינוך' שקיבלתי בבית גרם לי להיות בוגרת בהרבה מהילדים שלמדו אתי, כך שהיה לי קשה להתחבר אליהם (ולהם באופן מיוחד היה קשה להתחבר אליי...) עם מבוגרים הסתדרתי טוב בהרבה...
אחר כך הייתי 'שונה' בכך שלא קיבלו אותי לצבא (וההורים סירבו לאפשר לי להתנדב או לעשות שירות לאומי).
אחר כך מי שהיה בעלי הראשון 'סחב' אותי אתו לתוך כת דתית בה חייתי 12 שנים קשות, אז הייתי לחלוטין בעולם אחר...(איך אמרה חברה כשיצאנו משם : "ברוכה הבאה לכדור הארץ"...
)
אחר כך בנוסף הייתי צריכה להתמודד עם כול מני קשיים בחיים, שגם הם תרמו לתחושת השונות...
מקומות עבודה לא רצו אותי בגלל שאני כבדת ראייה (ואפילו לא התביישו להגיד את זה בגלוי בהרבה מהמקרים...).
כיום בנסף יש לי גם ליקוי בשמיעה...
אבל
אני רוצה להגיד שלמרות כול זה, ולמרות השונות, אני כיום אישה מאושרת!!!
התחתנתי בשנית, ויש לי בן זוג אוהב ואכפתי
.
יש לי ידידים קרובים וחברות, שהקשרים אתם עמוקים כבר הרבה שנים...
אני אוהבת לעסוק בכול מיני תחומי אמנות: ציור, כתיבה, מוזיקה ותאטרון...
אני אוהבת ללמוד דברים חדשים (נראה לי שאהיה 'סטודנטית נצחית' כי אני אוהבת את האווירה באוניברסיטה
).
ואני גם עוסקת קצת בעבודה במקצוע שלי ...
הימים שלי מלאים עד אפס מקום (ברוב הזמן אפילו עד השעות הקטנות של הלילה...)
אז למרות שנועצים בי עיניים, ולמרות הקושי למצוא עבודה, ולמרות חוסר השוויון מבחינת נגישות (וכתבתי על זה משהו בשרשור של יוסלה) עדיין אני מוצאת את המשמעות בחיים שלי, אני מוצאת במה למלא את חיי, ואני מנסה לתת תקווה לאנשים אחרים שהיו במצבים רגשיים דומים לשלי...
שונות יכולה להיות דבר מאוד מתסכל, ואפילו מעצבן לפעמים - במיוחד עקב סטיגמה חברתית, אבל היא גם יכולה להיות משאב אדיר ליצירתיות ולעשייה...
הכינוי המקורי שלי כשהתחלתי לכתוב ב'תפוז' היה 'לב שבור', אבל בשלב מסוים, במקום מסוים התחילו לכנות אותי 'לבשה' ומאז זו החתימה שלי...
שיהיה סוף שבוע נעים לכולכם
לבשה.
שלום לכולם,
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי 'שונה'...
זה נבע קודם כול מהעובדה שאני כבדת ראייה, וזה משהו שבולט באופן חיצוני, כי זה לא סתם עוד ילדה עם משקפיים...זה היה בהחלט ההבדל של להיות ילדה עם מוגבלות בבית ספר רגיל, שאינו ערוך לשילוב ילדים עם מוגבלויות...
גם ה'חינוך' שקיבלתי בבית גרם לי להיות בוגרת בהרבה מהילדים שלמדו אתי, כך שהיה לי קשה להתחבר אליהם (ולהם באופן מיוחד היה קשה להתחבר אליי...) עם מבוגרים הסתדרתי טוב בהרבה...
אחר כך הייתי 'שונה' בכך שלא קיבלו אותי לצבא (וההורים סירבו לאפשר לי להתנדב או לעשות שירות לאומי).
אחר כך מי שהיה בעלי הראשון 'סחב' אותי אתו לתוך כת דתית בה חייתי 12 שנים קשות, אז הייתי לחלוטין בעולם אחר...(איך אמרה חברה כשיצאנו משם : "ברוכה הבאה לכדור הארץ"...
אחר כך בנוסף הייתי צריכה להתמודד עם כול מני קשיים בחיים, שגם הם תרמו לתחושת השונות...
מקומות עבודה לא רצו אותי בגלל שאני כבדת ראייה (ואפילו לא התביישו להגיד את זה בגלוי בהרבה מהמקרים...).
כיום בנסף יש לי גם ליקוי בשמיעה...
אבל
אני רוצה להגיד שלמרות כול זה, ולמרות השונות, אני כיום אישה מאושרת!!!
התחתנתי בשנית, ויש לי בן זוג אוהב ואכפתי
יש לי ידידים קרובים וחברות, שהקשרים אתם עמוקים כבר הרבה שנים...
אני אוהבת לעסוק בכול מיני תחומי אמנות: ציור, כתיבה, מוזיקה ותאטרון...
אני אוהבת ללמוד דברים חדשים (נראה לי שאהיה 'סטודנטית נצחית' כי אני אוהבת את האווירה באוניברסיטה
ואני גם עוסקת קצת בעבודה במקצוע שלי ...
הימים שלי מלאים עד אפס מקום (ברוב הזמן אפילו עד השעות הקטנות של הלילה...)
אז למרות שנועצים בי עיניים, ולמרות הקושי למצוא עבודה, ולמרות חוסר השוויון מבחינת נגישות (וכתבתי על זה משהו בשרשור של יוסלה) עדיין אני מוצאת את המשמעות בחיים שלי, אני מוצאת במה למלא את חיי, ואני מנסה לתת תקווה לאנשים אחרים שהיו במצבים רגשיים דומים לשלי...
שונות יכולה להיות דבר מאוד מתסכל, ואפילו מעצבן לפעמים - במיוחד עקב סטיגמה חברתית, אבל היא גם יכולה להיות משאב אדיר ליצירתיות ולעשייה...
הכינוי המקורי שלי כשהתחלתי לכתוב ב'תפוז' היה 'לב שבור', אבל בשלב מסוים, במקום מסוים התחילו לכנות אותי 'לבשה' ומאז זו החתימה שלי...
שיהיה סוף שבוע נעים לכולכם
לבשה.
