תמיד זה יהיה ככה?

[1ט ל י]

תמיד זה יהיה ככה?

אתמול, הרגשתי יחסית ממש טוב. לכן, הרשתי לעצמי לעשית מקלחת חמה, וגם הלכתי לבאולינג עם 2 חברות. בבאולינג הזמנו 3 משחקים, כי מקבלים את השלישי מתנה. אבל לחברותיי לא היה כוח להמשיך אחרי 2, ולי כן היה כוח. לכן אני שיחקתי את 30 הסיבובים כמעט לגמריי בעצמי. מאחר וזו לא היתה תחרות, הרשתי לעצמי לקחת יותר תנופה (כלומר לרוץ) ופחות לכוון. הצלחתי יחסית יפה. חזרתי הבייתה וישנתי 10 שעות. הבעייה: הבוקר התעוררתי כולי כואבת. בכל זאת יצאתי עם חברתי לעיר. חזרתי הבייתה, וחזרתי לישון לעוד 5 שעות. עכשיו קר, וכואבים לי השרירים עוד יותר. אולי זה פסיכולוגי, אבל זה כואב. אני עדיין עייפה, ואני מסוגלת לישון עד הבוקר. אני לא מתחרטת. המקלחת החמה... הבאולינג... אבל בכל זאת, זה תמיד יהיה ככה?

 

[נועה בת]

לא תמיד ככה טלי

התהוללת לך ובכיף תעשי חיים ותהני !!

 

[כוכי רוזנבאום]

גם אם כן - אז מה?

הי טלי את יודעת, כשאני עושה משהו טוב, אבל שהוא מעבר לכוחותי, ויודעת שלמחרת, ולפעמים גם יותר מיום אחד אחרי, ארגיש רע, אני יודעת זאת מראש ומחליטה שזה שווה את זה. שיחקת, נהנית, בילית, היה לך כיף. זה חשוב!!!!!! היום תנוחי, ואם יהייה צורך - גם מחר. וכששוב תרצי לבלות, עשי שוב את החשבון. לדעתי אסור לוותר על הבילויים, ועל הסברים הכיפיים של החיים. אבל כדאי לשמור על פרופורציות, ולא לעשות זאת לעיתים קרובות. שמחה שהצלחת בבאולינג. כוכי

 

[gaia20]

הי טלי

אני יודעת שאת רוצה להנות וזה טוב להנות אבל השתדלי לא לעשות מעבר לכוחותייך, אני מסכימה עם כוכי שאסור לוותר על הכיף בחיים, אבל חייבים לקחת הכל במינון הנכון... ועוד דבר קטן- כאבי השרירים שלך יכולים גם לנבוע משרירים תפוסים ולא חייב להיות קשור ללופוס. קחי בחשבון שאולי לא עשית הרבה פעילות בשבועות האחרונים וגופך נחלש קצת כל בן אדם בריא או חולה שיחליט לשחק... כדורסל נגיד, אחרי שבועות שלא עשה שום פעילות גופנית, ירגיש בבוקר שאחרי כאבים בכל הגוף. לא תמיד זה קשור ללופוס. שלך,

 

[3ויוי]

../images/Emo42.gifתמשיכי,,כל עוד אפשר../images/Emo140.gif

היי טלי אנ תמיד לוקחת בחשבון את המאמץ שאני אמורה לעבור ,כשלצידו כמה שעות ללא מעש שמוקדשות למנוחה ושלווה. אם תמשיכי ככה אולי כושרך ישתפר ,ומה שבטוח מצב רוחך יתעצם וישפיע לטובה על המערכות השונים בגוף. כל מה שאת רוצה ויכולה תעשי בכייף,,, שלך ויוי. שלא עושה בנתיים כלום.

 

[ל3]

אולי זה כיווץ שרירים

הי טלוש כמו שכבר נאמר יש סיכוי שזה יהיה בגלל שרירים תפוסים- במיחד אם אמרת ששיחקת כל כך הרבה. תני לזה כמה ימים ותראי. אני מאמינה שכל עוד אפשר להנות מהתענוגות הקטנות שהחיים מספקים לנו אז למה לא. בכל אופן בנתיים תעשי אמבטיה חמה, תנוחי ותעקבי אחרי המצב מקווה שישתפר. שלך, שירי

 

[1ט ל י]

../images/Emo7.gif

אז ככה, דבר ראשון, תודה לכן. דבר שני, אני בטוחה שיש לי גם התכווצות שרירים. אבל.. אני ימנית, ויותר מכל שאר הגוף שלי כואבת לי יד שמאל. היא כואבת כבר שבועיים, ואמרתי לראומוטולוג. מאתמול היא כואבת הרבה יותר, ובעיקר כשקר לי. אם הייתי יכולה לעבור את יום חמישי מההתחלה, הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. זה בהחלט היה שווה את זה. אני אשתדל לקחת הכל בפרופורציה. יש לי בעייה. לא אהבתי דיסקוטקים אף פעם, אבל אז, בשביל להיות עם החברות שלי, הלכתי מידי פעם. כבר המון זמן שאני לא מסוגלת פיזית לזה, וזה לא שווה את המאמץ והכאבים שאחרי זה, כי אני גם ככה לא עד כדי כך אוהבת את זה. כל חברותיי נמצאות כל השבוע בצבא, ואני מחכה לסוף השבוע בכדי לא להיות לבד. אתמול נמאס להן, והן הלכו לדיסקוטק, ואני נשארתי לבד בבית, בודדה יותר מתמיד. אני מבינה את הצורך שלהן לצאת, ואני יודעת שאני משעממת, אבל זה עדיין גורם לי להרגיש רע. אני לא יודעת מה גרם לי להרגיש יותר רע. שאני לא מסוגלת ללכת, או שהן נסעו למרות שאני לא מסוגלת ללכת. אני גם לא מסוגלת לדבר על זה איתן כמו שצריך. אחת מפחדת, לאחרת נמאס, ואל השאר אני לא עד כדי כך קרובה. רע לי ועצוב לי. אני מרגישה כל כך לבד. ביום שני אני רוצה להתחיל לחפש עבודה. עדיין אין לי ראש ללימודים. אני מקווה למצוא עבודה, ולמצו לעצמי דברים חדשים לעשות. נמאס לי לשבת בבית כל היום. אחרי חודשיים של התבטלות, הגיע הזמן לקום ולהגיד די!!! אני צריכה למצוא לעצמי מה לעשות בסופי שבוע גם בלי החברות שלי. אני צריכה למצוא לעצמי חבר. הגיע הזמן. אבל איך עושים את זה? טוב. די. מקווה שהסוף שבוע שלכם עבר טוב יותר. --------שלכם,

 

[Dawn19]

לטלי ../images/Emo168.gif

אני כל כך מזדהה עם הדברים שתיארת פה! פשוט הכל.. גם אני לא אוהב דיסקוטקים, בעיקר בגלל ההבזקים והמוזיקה הרועשת מדי. בקשר לחברים, אני לא יודע - אפילו לחבר הכי טוב שלי לא סיפרתי כלום. אני פשוט לא מסוגל. ובקשר לעבודה- כדאי לך למצוא ומהר! אני ישבתי בבית והתבטלתי במשך כמה חודשים עד שבסוף נמאס ומצאתי עבודה.. וההרגשה שלי ממש השתפרה (וגם הבדיקות!!). וגם בקטע עם החבר/ה. אבל יותר קל להגיד מאשר לעשות =). שחר

 

[ל3]

הי חמודה

טלוש לכל בנאדם תחומי היתענינות אחרים רצונות אחרים. את לא אוהבת ללכת לדיסקוטקים כשם שאחרים לא אוהבים ללכת לאופרה לדוגמה. את לא צריכה להרגיש רע עם זה להיפך. ברור לי שלמסתכל מהצד זה אולי קצת קשה להבין למה בנאדם צעיר בגילנו הוא אם מגבלות מסוימות ולא כל אחד מוכן להיות במחיצת כאלה אנשים אבל שתדעי לך טלי שאם החברות הם חברות אמת הם יבינו אותך ולא ילחצו. החברות נמדדת ברגעי משבר ולא רק כשטוב והכול בסדר. לגבי עבודה, אני חושבת שזה רעיון מצוין. עבודה או כל עיסוק אחר גורמת לך להיות פעיל ולשכוח מהצרות. אין זמן לחשוב על דברים. חוץ מזה שאין הרגשה יותר טובה מלהרוויח את הכסף שלך ומלפגוש אנשים ולהרגיש חי. ועכשין לגבי חבר, אני בטוחה שכשהזמן יגיע הוא יופיע. (אם את רוצה אני אנסה לארגן לך פגישה עם איזה קופיד)) אם תפגיני בטחון למרות מה שיש לך ותראי נוכחות אין סיבה שהמין השני לא יקפוץ על המציאה. עכשין חשוב שתאגרי כוחות לשבוע הבא. תטפלי ביד- תחממי אותה ואולי תחבשי וחשוב לא פחות תישמרי על אופטימיות- היא תמיד עוזרת שיהיה לך שבוע מקסים ובריא שלך שירי

 

[1ט ל י]

תודה../images/Emo9.gif

גרמתם לי להרגיש הרבה יותר טוב. נקווה שזה יעזור לחום שלי לרדת. שלכם,

 

[gaia20]

טלי מתוקה

קודם כל אני שמחה שאת לוקחת את עצמך בידיים והחלטת לקום ולעשות עם עצמך משהו, עבודה זה מקום טוב להתחיל בו. חפשי לך עבודה לא קשה מידי, שתעסיק אותך כמה שעות ביום. בקשר לחברותייך- אולי הן לא מעריכות אותך מספיק, אני אומנם לא מכירה אותן בכלל אבל נשמע כאילו הן מנסות להתנער ממך. כמובן שיש להן צורך לצאת אבל אפשר מידי פעם לעשות משהו שאת רוצה (גם אם זה להשאר בבית), להתחשב בזה שלא תמיד את יכולה לרקוד או לטייל ולפעמים את צריכה מנוחה (חוץ מזה שאני תמיד מעדיפה סרט טוב+פיצה על מועדונים שעושים מהראש שלי מסננת...) בקשר לחבר- אל תדאגי, הוא יגיע... אין צורך למהר... אני רוצה להזכיר לך שוב... ושוב... ושוב... ועוד כמה פעמים שצריך שאנחנו כולנו כאן בשביל כולם, אנחנו כאן לשמוע, להקשיב, לשתף.... כמובן שכל אדם צריך את החברים שלו, את החברה שתהיה סביבו, אבל לפעמים החברה לא מבינה כמו שאנחנו רוצים שהיא תבין, לפעמים היא קרה ולא שמה לב וההבדל בין החברה האנושית מחוץ למחשב לבין החברה הוירטואלית כאן, הוא שאנחנו מבינים אותך הכי טוב, אנחנו עברנו, עוברים ועוד חלקינו נעבור בעתיד את מה שאת חשה עכשיו, אנחנו יודעים על מה את מדברת. אל תיהי עצובה... זה עושה לי רע שאין באפשרותי לעזור לך מלבד לנסות לעודד אותך כאן... שלך,

 

[1ט ל י]

גאיה...

לך במיוחד אין מה להרגיש רע בקשר ללעזור לאנשים. את החלטת לקום ולעשות משהו. את מנהלת את הפורום שבלעדיו לא היינו כאן. מלבד זאת, הדברים שכתבת לי מאד עזרו לי. תודה,