hrpbiiapnrpeltework
Well-known member
אני מתכוון...אין מניעה לכך שיהיה אפשר להגיד שגדלתי על הרבה ספרים שונים, כמו מה שגדלתי לדוגמה על הרבה סדרות טלוויזיה שונות, ועל הרבה מוזיקאים שונים, אבל מה שאני מתכוון הוא...מה אם היינו צריכים לקבוע ולנקוב בשמה של סדרת ספרים אחת שגדלתי עליה יותר מאשר על כל סדרת ספרים אחרת? וסדרת טלוויזיה שגדלתי עליה יותר מאשר כל סדרת טלוויזיה אחרת? ומוזיקאי אחד שגדלתי עליו יותר מאשר על כל מוזיקאי אחר?
במקרה שכזה, שבו אנחנו צריכים להגיד רק משהו אחד, תמיד חשבתי לעצמי שסדרת ספרי הארי פוטר היא ה-סדרה, בה"א הידיעה, שעליה גדלתי יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת.
לא חסרות לכך סיבות.
קודם כל, זאת באמת סדרת ספרים נהדרת. אם היא לא הייתה, היא לא הייתה מוכרת 600 מיליון עותקים והיד עוד נטויה. נהניתי ממנה מאוד.
שנית כל, זאת אחת מסדרות הספרים הארוכות ביותר שקראתי. קראתי אותה במשך זמן מה. היא העסיקה אותי במשך זמן מה. כמעט יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת שקראתי, וזאת כאמור, שוב פעם, מפאת אורכה הרב.
שלישית כל, ראיתי את כל הסרטים, והיו שמונה כאלו. וראיתי אותם לפחות פעמיים כל אחד.
רביעית כל, הדמויות. איזה דמויות מפותחות. ולא רק הדמויות הראשיות. אילו סיפורים נוגעים ללב וסוחפים. איזה עומק.
הארי. רון. הרמיוני. דראקו. דמבלדור. סנייפ. סנייפ. יותר מכל אחד אחר, סנייפ.
מה הפלא שחשבתי שזאת יותר מכל אחת אחרת, זאת ה-סדרה, בה"א הידיעה, שגדלתי עליה?
אבל בשבועות האחרונים, הבנתי שזה פשוט לא נכון, כי לבסוף הבנתי, שהייתה סדרת ספרים אחת שבכל זאת גדלתי עליה והושפעתי ממנה אפילו יותר.
"יומנו של חנון" של ג'ף קיני.
לא חסרות לכך סיבות. זה פשוט שרק בשבועות האחרונים הבנתי שהסיבות האלו הן קודם כל רבות יותר, אבל לבסוף גם גדולות יותר וחשובות יותר, מהסיבות עבור סדרת ספרי הארי פוטר להיות סדרת הספרים שבאמת גדלתי עליה יותר מכל סדרת ספרים אחרת.
ראשית כל, זאת באמת סדרת ספרים נהדרת. אם היא לא הייתה, היא לא הייתה מוכרת 300 מיליון עותקים והיד עוד נטויה. נהניתי ממנה מאוד ואני ממשיך ליהנות ממנה עד עצם היום הזה, למרות הידרדרות מסוימת באיכות לאורך השנים.
שנית כל, זאת אחת מסדרות הספרים הארוכות ביותר שקראתי. לא מבחינת כמות המילים הכוללת כמו עם ספרי הארי פוטר, אבל בהחלט כן מבחינת כמות הספרים. קראתי אותה במשך זמן מה, ואני ממשיך לקרוא אותה עד היום, כי ג'ף קיני פשוט לא מפסיק לכתוב אותה. הסדרה העסיקה אותי במשך זמן מה והיא ממשיכה להעסיק אותי, כמעט יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת שקראתי, וזאת כאמור, שוב פעם, מפאת אורכה הרב.
שלישית כל, ודווקא בגלל שסדרת ספרי יומנו של חנון קצרה יותר מבחינת כמות המילים מאשר סדרת ספרי הארי פוטר, בשעה שאת ספרי הארי פוטר קראתי כל אחד פעם אחת, את ספרי יומנו של חנון, למעט אולי הכמה האחרונים שיצאו, קראתי כל אחד לפחות פעמיים, ואת חלקם שלוש פעמים.
רביעית כל, דווקא בגלל שיש פחות סרטי יומנו של חנון, וזאת למרות שיש יותר ספרי יומנו של חנון, את סרטי יומנו של חנון ראיתי יותר פעמים כל אחד, מאשר כמות הפעמים שראיתי את סרטי הארי פוטר כל אחד.
חמישית כל, ולמרות שספרי הארי פוטר התחילו לצאת לאור יותר מוקדם, משמעותית יותר מוקדם, סדרת ספרי יומנו של חנון היא סדרת ספרים שלמעשה התחלתי לקרוא אותה קודם, ומכיוון שהספרים האלו ממשיכים לצאת לאור מידי שנה, אני למעשה גם אסיים אותה יותר מאוחר, מאשר מתי שסיימתי את ספרי הארי פוטר, כך שלמעשה, סדרת ספרי יומנו של חנון משפיעה עליי ותשפיע עליי, מעסיקה אותי ותעסיק אותי, יותר זמן, מבחינה כמותית, מאשר ספרי הארי פוטר. זה אפילו עוד בלי קשר לזה שבגלל שהם קצרים יותר קראתי אותם יותר פעמים, וראיתי יותר פעמים את הסרטים.
שישית כל, ספרי יומנו של חנון הם ספרי קומדיה. הם מצחיקים. שזה דבר שהוא מאוד חשוב כאשר כולנו מקבלים די והותר מכל הדברים האחרים, דרמה, אימה, רומנטיקה ועוד ועוד, מכל שאר סדרות הספרים שלנו, סדרות הטלוויזיה שלנו, המוזיקאים שלנו, והחיים עצמם. אנחנו צריכים לצחוק. אנחנו לא צוחקים מספיק. בטח לא בעולם המודרני ובטח לא אני עם כל שכלי הרב שמכביד עליי לעיתים קרובות. אז כשיש משהו, שמצחיק אותי, בין אם זה בן-אדם, או סדרת טלוויזיה, או סדרת ספרים, זה משהו שאני מאוד עריך.
שביעית כל, וזאת כנראה הנקודה החשובה ביותר, אני פשוט יותר אוהב את גרג מאשר את הארי. אני יותר מזדהה עם גרג מאשר עם הארי. אני יותר דומה לגרג, מאשר להארי. אני יותר רואה את דמותי שלי, כבדמותו של גרג, מאשר מה שאני רואה את דמותי שלי, כבדמותו של הארי, וכשאתה יכול להזדהות עם דמות בספר מתוך המקום האישי שלך, וכשאתה מכיר ומבין את הדמות הזאת מתוך ההיכרות וההבנה שלך את עצמך, זה משהו שהוא באמת מיוחד, וזהו למעשה סוד החיבור והאהבה שלי לדמותו של גרג הפלי, כמו גם סוד החיבור והאהבה של אנשים כה רבים אחרים אליו.
גרג הוא לא גיבור. גרג הוא אנטי-גיבור. לגרג אין תכונות חיוביות כה רבות או שהוא עושה דברים מדהימים כה רבים. גרג הוא דמות בדיונית, ובאותו הזמן הוא מצליח להיות בן-אדם אמיתי, כמוני וכמוכם. וזה משהו שיש בו יותר קסם מאשר מה שלדמות של הארי פוטר אי-פעם יהיה.
תמיד חשבתי שגדלתי על ספרי הארי פוטר יותר מאשר על כל ספרי כל סדרה אחרת, אבל זה פשוט לא נכון.
לא הארי.
גרגורי.
אני רואה את זה עכשיו.
ואני מצטער.
אני מצטער שלא ראיתי את זה והבנתי את זה קודם.
ואני מצטער גרג. אני מצטער שלא ידעתי עד כמה שאתה משמעותי עבורי.
ותודה לך, גרג.
תודה לך על כך שאתה סתם ילד חטיבת ביניים עם בעיות גיל התבגרות רגילות שפשוט חי את החיים הטיפשיים והבינוניים שלו.
תודה לך על כך שאתה בדיוק מי שאני ועוד מאות מיליוני אנשים מסביב לעולם היינו צריכים שתהיה.
וכמובן, תודה ענקית לג'ף.
תודה לך, ג'ף.
תודה לך על סדרת הספרים, שעכשיו אני יכול להכריז עליה באופן רשמי, כעל סדרת הספרים האהובה עליי ביותר בכל הזמנים.
אני הייתי מאור,
מעריץ כבד של סדרת ספרי יומנו של חנון והבעלים הגאה של כל תשע-עשרה הספרים.
במקרה שכזה, שבו אנחנו צריכים להגיד רק משהו אחד, תמיד חשבתי לעצמי שסדרת ספרי הארי פוטר היא ה-סדרה, בה"א הידיעה, שעליה גדלתי יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת.
לא חסרות לכך סיבות.
קודם כל, זאת באמת סדרת ספרים נהדרת. אם היא לא הייתה, היא לא הייתה מוכרת 600 מיליון עותקים והיד עוד נטויה. נהניתי ממנה מאוד.
שנית כל, זאת אחת מסדרות הספרים הארוכות ביותר שקראתי. קראתי אותה במשך זמן מה. היא העסיקה אותי במשך זמן מה. כמעט יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת שקראתי, וזאת כאמור, שוב פעם, מפאת אורכה הרב.
שלישית כל, ראיתי את כל הסרטים, והיו שמונה כאלו. וראיתי אותם לפחות פעמיים כל אחד.
רביעית כל, הדמויות. איזה דמויות מפותחות. ולא רק הדמויות הראשיות. אילו סיפורים נוגעים ללב וסוחפים. איזה עומק.
הארי. רון. הרמיוני. דראקו. דמבלדור. סנייפ. סנייפ. יותר מכל אחד אחר, סנייפ.
מה הפלא שחשבתי שזאת יותר מכל אחת אחרת, זאת ה-סדרה, בה"א הידיעה, שגדלתי עליה?
אבל בשבועות האחרונים, הבנתי שזה פשוט לא נכון, כי לבסוף הבנתי, שהייתה סדרת ספרים אחת שבכל זאת גדלתי עליה והושפעתי ממנה אפילו יותר.
"יומנו של חנון" של ג'ף קיני.
לא חסרות לכך סיבות. זה פשוט שרק בשבועות האחרונים הבנתי שהסיבות האלו הן קודם כל רבות יותר, אבל לבסוף גם גדולות יותר וחשובות יותר, מהסיבות עבור סדרת ספרי הארי פוטר להיות סדרת הספרים שבאמת גדלתי עליה יותר מכל סדרת ספרים אחרת.
ראשית כל, זאת באמת סדרת ספרים נהדרת. אם היא לא הייתה, היא לא הייתה מוכרת 300 מיליון עותקים והיד עוד נטויה. נהניתי ממנה מאוד ואני ממשיך ליהנות ממנה עד עצם היום הזה, למרות הידרדרות מסוימת באיכות לאורך השנים.
שנית כל, זאת אחת מסדרות הספרים הארוכות ביותר שקראתי. לא מבחינת כמות המילים הכוללת כמו עם ספרי הארי פוטר, אבל בהחלט כן מבחינת כמות הספרים. קראתי אותה במשך זמן מה, ואני ממשיך לקרוא אותה עד היום, כי ג'ף קיני פשוט לא מפסיק לכתוב אותה. הסדרה העסיקה אותי במשך זמן מה והיא ממשיכה להעסיק אותי, כמעט יותר מאשר כל סדרת ספרים אחרת שקראתי, וזאת כאמור, שוב פעם, מפאת אורכה הרב.
שלישית כל, ודווקא בגלל שסדרת ספרי יומנו של חנון קצרה יותר מבחינת כמות המילים מאשר סדרת ספרי הארי פוטר, בשעה שאת ספרי הארי פוטר קראתי כל אחד פעם אחת, את ספרי יומנו של חנון, למעט אולי הכמה האחרונים שיצאו, קראתי כל אחד לפחות פעמיים, ואת חלקם שלוש פעמים.
רביעית כל, דווקא בגלל שיש פחות סרטי יומנו של חנון, וזאת למרות שיש יותר ספרי יומנו של חנון, את סרטי יומנו של חנון ראיתי יותר פעמים כל אחד, מאשר כמות הפעמים שראיתי את סרטי הארי פוטר כל אחד.
חמישית כל, ולמרות שספרי הארי פוטר התחילו לצאת לאור יותר מוקדם, משמעותית יותר מוקדם, סדרת ספרי יומנו של חנון היא סדרת ספרים שלמעשה התחלתי לקרוא אותה קודם, ומכיוון שהספרים האלו ממשיכים לצאת לאור מידי שנה, אני למעשה גם אסיים אותה יותר מאוחר, מאשר מתי שסיימתי את ספרי הארי פוטר, כך שלמעשה, סדרת ספרי יומנו של חנון משפיעה עליי ותשפיע עליי, מעסיקה אותי ותעסיק אותי, יותר זמן, מבחינה כמותית, מאשר ספרי הארי פוטר. זה אפילו עוד בלי קשר לזה שבגלל שהם קצרים יותר קראתי אותם יותר פעמים, וראיתי יותר פעמים את הסרטים.
שישית כל, ספרי יומנו של חנון הם ספרי קומדיה. הם מצחיקים. שזה דבר שהוא מאוד חשוב כאשר כולנו מקבלים די והותר מכל הדברים האחרים, דרמה, אימה, רומנטיקה ועוד ועוד, מכל שאר סדרות הספרים שלנו, סדרות הטלוויזיה שלנו, המוזיקאים שלנו, והחיים עצמם. אנחנו צריכים לצחוק. אנחנו לא צוחקים מספיק. בטח לא בעולם המודרני ובטח לא אני עם כל שכלי הרב שמכביד עליי לעיתים קרובות. אז כשיש משהו, שמצחיק אותי, בין אם זה בן-אדם, או סדרת טלוויזיה, או סדרת ספרים, זה משהו שאני מאוד עריך.
שביעית כל, וזאת כנראה הנקודה החשובה ביותר, אני פשוט יותר אוהב את גרג מאשר את הארי. אני יותר מזדהה עם גרג מאשר עם הארי. אני יותר דומה לגרג, מאשר להארי. אני יותר רואה את דמותי שלי, כבדמותו של גרג, מאשר מה שאני רואה את דמותי שלי, כבדמותו של הארי, וכשאתה יכול להזדהות עם דמות בספר מתוך המקום האישי שלך, וכשאתה מכיר ומבין את הדמות הזאת מתוך ההיכרות וההבנה שלך את עצמך, זה משהו שהוא באמת מיוחד, וזהו למעשה סוד החיבור והאהבה שלי לדמותו של גרג הפלי, כמו גם סוד החיבור והאהבה של אנשים כה רבים אחרים אליו.
גרג הוא לא גיבור. גרג הוא אנטי-גיבור. לגרג אין תכונות חיוביות כה רבות או שהוא עושה דברים מדהימים כה רבים. גרג הוא דמות בדיונית, ובאותו הזמן הוא מצליח להיות בן-אדם אמיתי, כמוני וכמוכם. וזה משהו שיש בו יותר קסם מאשר מה שלדמות של הארי פוטר אי-פעם יהיה.
תמיד חשבתי שגדלתי על ספרי הארי פוטר יותר מאשר על כל ספרי כל סדרה אחרת, אבל זה פשוט לא נכון.
לא הארי.
גרגורי.
אני רואה את זה עכשיו.
ואני מצטער.
אני מצטער שלא ראיתי את זה והבנתי את זה קודם.
ואני מצטער גרג. אני מצטער שלא ידעתי עד כמה שאתה משמעותי עבורי.
ותודה לך, גרג.
תודה לך על כך שאתה סתם ילד חטיבת ביניים עם בעיות גיל התבגרות רגילות שפשוט חי את החיים הטיפשיים והבינוניים שלו.
תודה לך על כך שאתה בדיוק מי שאני ועוד מאות מיליוני אנשים מסביב לעולם היינו צריכים שתהיה.
וכמובן, תודה ענקית לג'ף.
תודה לך, ג'ף.
תודה לך על סדרת הספרים, שעכשיו אני יכול להכריז עליה באופן רשמי, כעל סדרת הספרים האהובה עליי ביותר בכל הזמנים.
אני הייתי מאור,
מעריץ כבד של סדרת ספרי יומנו של חנון והבעלים הגאה של כל תשע-עשרה הספרים.
