תמיד חשבתי שרק שמאל רדיקלי וימין רדיקלי מבינים זה את זה באמת
היום זה שוב הוכח לי, מתוך קריאת טורו של איש הימין הרדיקלי, חגי הוברמן, עורך השבועון הימני הפופולרי "מצב הרוח".
בטור שכותרתו "זוהיר בהלול צודק", חובט הוברמן באנשי המחנה הציוני, על כך שהסתייגו מדברי בהלול שטען, שפלסטיני שתוקף מחנה צבאי אינו מחבל. הוברמן דווקא מבין את בהלול, וכלשונו של הוברמן:
"זוהיר בהלול הציב בשבוע שעבר מראה לא פשוטה בפניה של החברה הישראלית. אחרי כל הגינויים וההתלהמות נגד אמירותיו, חייבים להודות שבעומק הדברים יש לא מעט צדק בדבריו. אחרי ש[בהלול ]קבע שמי שדוקר חייל אינו מחבל, טען בסוף השבוע כי 'לפני 1948 היה כאן המנדט הבריטי. האצ"ל, הלח"י וההגנה כל הארגונים היהודיים יצאו לרחובות אל מול חיילי המנדט כדי לחולל את מדינתכם, שהפכה להיות מדינה מדהימה. מדוע לפלשתינים אסור?'. זו טענה אמיתית. מה באמת ההבדל המהותי בין מחבל שדוקר חייל צה"ל, לבין תליית שני סרג'נטים בריטים? ואם לחדד יותר את השאלה: מה ההבדל בין טרוריסט לבין לוחם חופש?...בהלול יצר אבחנה לא פשוטה: סלידה מוחלטת מרצח אזרחים, הבנה לרצח חיילים. התנגדות לשליטת ישראל ביו"ש, אבל הכרה במדינת ישראל. אז מה באמת ההבדל בין הטרור הערבי לאצ"ל וללח"י?".
התחושה היא, שהוברמן מכיר לא רע גם את משנת ליבוביץ, או לפחות את אותו קטע ליבוביציאני קלאסי המתאר בקליפת אגוז יבשה את ההיסטורייה העקובה מדם של הארץ הזו, וכלשונו הכמו-ליבוביציאנית של הוברמן: "הבריטים היו חלק מסדרת עמים שכבשו את הארץ: הבבלים, היוונים, הרומאים, הביזנאנטים, המוסלמים, הממלוכים, התורכים"...
במפתיע, חותר הוברמן, הימני רדיקלי, לאגף משמאל את אנשי המחנה הציוני שהתנערו מדברי בהלול, תוך שהוברמן חובט בהם ללא רחם: "ההתפתלות והגמגום של דוברי השמאל, בעיקר, כלפי דבריו של בהלול, מעידים שאת המראה הזאת הציב חבר הכנסת מהמחנה שלהם – כלפיהם...הגינויים של איתן כבל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ' ושות' הופכים להיות פתאטיים".
בהמשך, לא נמנע הוברמן מלחבוט גם בליכוד: "גם לליכוד קשה להתמודד עם הטענה [של בהלול]", כלשון הוברמן.
אמנם, אחר כך פורש הוברמן את משנתו שלו, על מנת להבהיר היכן טמון (לתפיסת הוברמן) הכשל הסמוי שבדברי בהלול. אפשר כמובן להתווכח עם עצם טענתו ההמשכית של הוברמן, שתוכנה אינו חשוב לענייננו, ושמיועדת להעניק מגן מוסרי לתעשיית השקר של מפעל ההתנחלויות (המכוער לטעמי גם אם לא לטעמו של הוברמן), אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה, שמי שבאמת מבין כאן את השמאל הרדיקלי, זה דווקא הימין הרדיקלי, לא הרצוג ושות', וחבל.
כמובן יש גם קטעים הפוכים, שמעידים שהימין הרדיקלי מובן לשמאל הרדיקלי הרבה יותר מכפי שהוא מובן לאנשי אמצע למיניהם (כדוגמת הרצוג ולפיד). מי שלדעתי מכיר באמת באמת (אבל באמת) את הימין הרדיקלי, זה יריב אופנהיימר (ובמידה מסויימת גם חגית עופרן), אבל זה כבר מצריך פוסט נפרד, ועוד חזון למועד.
היום זה שוב הוכח לי, מתוך קריאת טורו של איש הימין הרדיקלי, חגי הוברמן, עורך השבועון הימני הפופולרי "מצב הרוח".
בטור שכותרתו "זוהיר בהלול צודק", חובט הוברמן באנשי המחנה הציוני, על כך שהסתייגו מדברי בהלול שטען, שפלסטיני שתוקף מחנה צבאי אינו מחבל. הוברמן דווקא מבין את בהלול, וכלשונו של הוברמן:
"זוהיר בהלול הציב בשבוע שעבר מראה לא פשוטה בפניה של החברה הישראלית. אחרי כל הגינויים וההתלהמות נגד אמירותיו, חייבים להודות שבעומק הדברים יש לא מעט צדק בדבריו. אחרי ש[בהלול ]קבע שמי שדוקר חייל אינו מחבל, טען בסוף השבוע כי 'לפני 1948 היה כאן המנדט הבריטי. האצ"ל, הלח"י וההגנה כל הארגונים היהודיים יצאו לרחובות אל מול חיילי המנדט כדי לחולל את מדינתכם, שהפכה להיות מדינה מדהימה. מדוע לפלשתינים אסור?'. זו טענה אמיתית. מה באמת ההבדל המהותי בין מחבל שדוקר חייל צה"ל, לבין תליית שני סרג'נטים בריטים? ואם לחדד יותר את השאלה: מה ההבדל בין טרוריסט לבין לוחם חופש?...בהלול יצר אבחנה לא פשוטה: סלידה מוחלטת מרצח אזרחים, הבנה לרצח חיילים. התנגדות לשליטת ישראל ביו"ש, אבל הכרה במדינת ישראל. אז מה באמת ההבדל בין הטרור הערבי לאצ"ל וללח"י?".
התחושה היא, שהוברמן מכיר לא רע גם את משנת ליבוביץ, או לפחות את אותו קטע ליבוביציאני קלאסי המתאר בקליפת אגוז יבשה את ההיסטורייה העקובה מדם של הארץ הזו, וכלשונו הכמו-ליבוביציאנית של הוברמן: "הבריטים היו חלק מסדרת עמים שכבשו את הארץ: הבבלים, היוונים, הרומאים, הביזנאנטים, המוסלמים, הממלוכים, התורכים"...
במפתיע, חותר הוברמן, הימני רדיקלי, לאגף משמאל את אנשי המחנה הציוני שהתנערו מדברי בהלול, תוך שהוברמן חובט בהם ללא רחם: "ההתפתלות והגמגום של דוברי השמאל, בעיקר, כלפי דבריו של בהלול, מעידים שאת המראה הזאת הציב חבר הכנסת מהמחנה שלהם – כלפיהם...הגינויים של איתן כבל, יצחק הרצוג, שלי יחימוביץ' ושות' הופכים להיות פתאטיים".
בהמשך, לא נמנע הוברמן מלחבוט גם בליכוד: "גם לליכוד קשה להתמודד עם הטענה [של בהלול]", כלשון הוברמן.
אמנם, אחר כך פורש הוברמן את משנתו שלו, על מנת להבהיר היכן טמון (לתפיסת הוברמן) הכשל הסמוי שבדברי בהלול. אפשר כמובן להתווכח עם עצם טענתו ההמשכית של הוברמן, שתוכנה אינו חשוב לענייננו, ושמיועדת להעניק מגן מוסרי לתעשיית השקר של מפעל ההתנחלויות (המכוער לטעמי גם אם לא לטעמו של הוברמן), אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה, שמי שבאמת מבין כאן את השמאל הרדיקלי, זה דווקא הימין הרדיקלי, לא הרצוג ושות', וחבל.
כמובן יש גם קטעים הפוכים, שמעידים שהימין הרדיקלי מובן לשמאל הרדיקלי הרבה יותר מכפי שהוא מובן לאנשי אמצע למיניהם (כדוגמת הרצוג ולפיד). מי שלדעתי מכיר באמת באמת (אבל באמת) את הימין הרדיקלי, זה יריב אופנהיימר (ובמידה מסויימת גם חגית עופרן), אבל זה כבר מצריך פוסט נפרד, ועוד חזון למועד.