תמיד יש מחר?
מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד: כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים , אצלי במשרד, היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן,איך בכל זאת אתה מצליח?". מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב והשנייה - להיות במצב רוח רע; אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון; אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו פונה אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בדבריו,אני בוחר בנקודת האור". "אתה מדבר כאילו זה משהו קל" אמרתי, "זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר ,הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך". הימים חלפו, דרכנו נפרדו,ולמרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו , במהלך חיי, כאשר עשיתי בחירות בחיי. שנים מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל , שהפך לקבלן מצליח, היה מעורב בתאונת קשה, בה הוא נפל מקומה חמישית באחד הבנינים שבנה. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ,ושהיה ממושכת בבית החולים, שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל . ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו,הוא השיב: " אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?". החלטתי לראות אותן , אך לא התאפקתי מלשאול אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון עליו חשבתי, היה אשתי ושתי בנותיי". ענה מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות- בחרתי בחיים". "לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם. מיכאל המשיך, "...החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר. איך שהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות והאמת, ממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו. "ומה עשית?" שאלתי. "הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות", אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו; "כן" עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחת נשימה עמוקה וצעקתי בכל כוחי "לכוח-המשיכה!!!!". בזמן שהצוות הרפואי התפקע מצחוק, המשכתי ואמרתי להם: "אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת". מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו,ותודות לגישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. וגישה, היא בסופו של דבר- הכל. לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. רבים כל כך ,חיים עם זכרונות העבר,מתגעגעים אליו, ובד בבד חיים עם הפחד ממה שצופן העתיד - ומחמיצים את החשוב מכל, את החיים האמיתיים - את היום. הטעות הגדולה שלנו היא שאנחנו חושבים שתמיד יש מחר - האמת היא שאין מחר זו רק פנטזיה, יש רק היום, כי גם מחר , במציאות, הוא היום. אחרי הכל, היום הוא המחר בו תדאג לאתמול...
מיכאל הוא אדם שאוהב לאהוב. אחד שתמיד יש לו משהו חיובי להגיד: כשמישהו שואל אותו מה שלומו הוא עונה: "אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים". פשוט טיפוס חיובי ואופטימי. כשעל אחד העובדים , אצלי במשרד, היה עובר יום רע, מיכאל היה שם בשביל לומר לו להביט על הצד החיובי במצבו. סגנונו המיוחד, עורר בי סקרנות ולכן יום אחד ניגשתי אליו ושאלתי אותו: "אני פשוט לא מבין. אי אפשר להיות חיובי כל הזמן,איך בכל זאת אתה מצליח?". מיכאל ענה לי ברוגע: "כל בוקר אני מתעורר ואומר לעצמי כי עומדות בפניי שתי אפשרויות. אחת - להיות במצב רוח טוב והשנייה - להיות במצב רוח רע; אני בוחר להיות במצב רוח טוב. בכל פעם שדבר רע קורה, אני יכול לבחור להיות קורבן או לבחור ללמוד מהניסיון; אני בוחר ללמוד מהניסיון. כאשר מישהו פונה אליי בתלונה, אני יכול לקבל את תלונתו או להצביע על נקודת האור בדבריו,אני בוחר בנקודת האור". "אתה מדבר כאילו זה משהו קל" אמרתי, "זה קל מאוד" אמר מיכאל. "החיים הם למעשה מקבץ של בחירות. כשאתה מוציא מהם את כל השאר ,הטפל והשולי, כל מצב ומקרה הוא בחירה. אתה בוחר איך להגיב במצבים שונים ומגוונים. אתה בוחר איך אנשים ישפיעו על מצב-רוחך. אתה בוחר אם להיות במצב רוח טוב או רע. ובשורה התחתונה: זו הבחירה שלך איך לחיות את חייך". הימים חלפו, דרכנו נפרדו,ולמרות שלא המשכנו להיות בקשר, חשבתי רבות עליו , במהלך חיי, כאשר עשיתי בחירות בחיי. שנים מאוחר יותר, שמעתי כי מיכאל , שהפך לקבלן מצליח, היה מעורב בתאונת קשה, בה הוא נפל מקומה חמישית באחד הבנינים שבנה. לאחר 18 שעות ניתוח וטיפול נמרץ,ושהיה ממושכת בבית החולים, שוחרר מיכאל מביה"ח כשלגבו הוכנס מוט ברזל . ראיתי אותו שישה חודשים לאחר התאונה. כששאלתי אותו מה שלומו,הוא השיב: " אם מצבי היה טוב יותר, הייתי שני אנשים. רוצה לראות את הצלקות מהניתוח?". החלטתי לראות אותן , אך לא התאפקתי מלשאול אותו, מה עבר בראשו בזמן התאונה. "הדבר הראשון עליו חשבתי, היה אשתי ושתי בנותיי". ענה מיכאל. "לאחר מכן, כששכבתי על הקרקע, אני זוכר שעמדו בפניי שתי אפשרויות. יכולתי לבחור בחיים ויכולתי לבחור במוות- בחרתי בחיים". "לא פחדת? לא איבדת את ההכרה?" שאלתי אותו נפעם. מיכאל המשיך, "...החובשים היו נפלאים. הם המשיכו לומר כל הזמן שהכל יהיה בסדר. איך שהם הכניסו אותי לחדר מיון, ראיתי את הבעות הפנים של הרופאים והאחיות והאמת, ממש פחדתי. בעיניהם ראיתי את מה שחשבו - "הוא גמור". ידעתי שאני חייב לעשות משהו. "ומה עשית?" שאלתי. "הייתה שם אחות גדולה ששאלה אותי שאלות", אמר מיכאל. "היא שאלה אם אני אלרגי למשהו; "כן" עניתי לה. הרופאים והאחיות הפסיקו את עבודתם וחיכו לתשובתי. לקחת נשימה עמוקה וצעקתי בכל כוחי "לכוח-המשיכה!!!!". בזמן שהצוות הרפואי התפקע מצחוק, המשכתי ואמרתי להם: "אני בוחר לחיות. נתחו אותי כמו אדם שעתיד לחיות ולא כאדם מת". מיכאל חי תודות לכישוריי רופאיו,ותודות לגישתו המדהימה לחיים. למדתי ממנו כי כל יום אנו בוחרים לחיות בצורה מלאה. וגישה, היא בסופו של דבר- הכל. לכן, אל תדאגו למחר. מחר כבר ידאג לעצמו לבדו. רבים כל כך ,חיים עם זכרונות העבר,מתגעגעים אליו, ובד בבד חיים עם הפחד ממה שצופן העתיד - ומחמיצים את החשוב מכל, את החיים האמיתיים - את היום. הטעות הגדולה שלנו היא שאנחנו חושבים שתמיד יש מחר - האמת היא שאין מחר זו רק פנטזיה, יש רק היום, כי גם מחר , במציאות, הוא היום. אחרי הכל, היום הוא המחר בו תדאג לאתמול...