תמיד נישארת לבד
אני בת 31 ולא היה לי חבר כבר 4 שנים. עם זה אני עוד יכולה לחיות, אני יודעת שזה לא קל לאף אחד אבל גם עם חברות זה אייכשהו תמיד מתפרק. אני מאוד אוהבת חברה ומתלהבת מהר מאנשים, נקשרת וכל איזה שנתיים אני מכירה חברה חדשה ונהיית החברה הכי טובה שלה, אבל בצורה הדוקה, כמעט כמו בזוגיות. כל פעם אני מתלהבת, זה נימשך איזה שנה, שנתיים ואז נהרס ונישאר על אש קטנה,ואני מוצאת את עצמי שוב לבד ואז אחרי התקופה של האבל על החברה שהלכה, שזה בידיוק עכשיו אני מתחילה להגיד לעצמי שהגיע זמן להכיר אנשים חדשים. אבל חושבת שמה הטעם , עם בנות כמה נפלא שזה לא יהיה , זה ייגמר בסוף וני ירגיש רע, עם ידידים, גם ככה בסוף הם רק יירצו לזיין אותי אז מה הטעם בכלל להתחיל משהו. היתה תק' בגילאי ה20 המוקדמות שהיו לי עשרות חברות וידידים מכל הארץ אבל לא היו לי קשרים באמת קרובים. אולי בגלל הגיל ובגלל הכאפות שקיבלתי מהחיים הפסקתי עם זה והגעתי למסקנה שאני מעדיפה מעט חברים אבל טובים . אבל גם על זה אי אפשר לסמוך . אייך זה שאנשים עם אותם חברים עוד מהתיכון ? ואצלי זה תמיד נגמר?
אני בת 31 ולא היה לי חבר כבר 4 שנים. עם זה אני עוד יכולה לחיות, אני יודעת שזה לא קל לאף אחד אבל גם עם חברות זה אייכשהו תמיד מתפרק. אני מאוד אוהבת חברה ומתלהבת מהר מאנשים, נקשרת וכל איזה שנתיים אני מכירה חברה חדשה ונהיית החברה הכי טובה שלה, אבל בצורה הדוקה, כמעט כמו בזוגיות. כל פעם אני מתלהבת, זה נימשך איזה שנה, שנתיים ואז נהרס ונישאר על אש קטנה,ואני מוצאת את עצמי שוב לבד ואז אחרי התקופה של האבל על החברה שהלכה, שזה בידיוק עכשיו אני מתחילה להגיד לעצמי שהגיע זמן להכיר אנשים חדשים. אבל חושבת שמה הטעם , עם בנות כמה נפלא שזה לא יהיה , זה ייגמר בסוף וני ירגיש רע, עם ידידים, גם ככה בסוף הם רק יירצו לזיין אותי אז מה הטעם בכלל להתחיל משהו. היתה תק' בגילאי ה20 המוקדמות שהיו לי עשרות חברות וידידים מכל הארץ אבל לא היו לי קשרים באמת קרובים. אולי בגלל הגיל ובגלל הכאפות שקיבלתי מהחיים הפסקתי עם זה והגעתי למסקנה שאני מעדיפה מעט חברים אבל טובים . אבל גם על זה אי אפשר לסמוך . אייך זה שאנשים עם אותם חברים עוד מהתיכון ? ואצלי זה תמיד נגמר?