Sabre Runner
New member
תמיד שמח לקבל תגובות חדשות...
אלוהים אדירים ------------- הדלת הרחבה נפתחה לאט וגילתה מאחוריה שני אנשים. האחד היה לבוש במין חליפת טיס מוזרה והשני היה לבוש בבגדי יום-יום מתחת לחלוק מעבדה לבן. הם נכנסו לתוך המעבדה הקטנה שהייתה מרוצפת במחשבים ובכל מיני מכשירים משונים ולא מזוהים, כולם כאחד היו מחוברים למשטח מורם באמצע החדר. "אורי, אתה משוגע," אמר האיש בחלוק המעבדה. "תודה, בן. גם אני אוהב אותך," האיש בחליפת הטיס חייך לחברו וצעד אל המשטח בזמן שבן התמקם מאחורי אחד השולחנות המלא במחשבים. "אני לא מבין איך אתה מצליח לשכנע אותי לכל הפרוייקטים המוזרים שלך," הוא אמר כשאתחל את המערכת. "זה בגלל שגם לך יש סקרנות," אמר אורי ובדק את כפפותיו ואת הלוח שהיה ממוקם על אמתו השמאלית. "אבל זה בלתי אפשרי ואתה יודע את זה." "גם מסע בזמן היה בלתי אפשרי עד לפני כמה חודשים. מסתבר שפשוט ניגשו אליו לא נכון." "כן, כן. מסע בחלל שווה למסע בזמן עם הפיכת הפאזה של מרקם הזמן-חלל וכל החרא הזה. אני לא מבין את זה לגמרי בעצמי. אבל זה לא משנה, אתה תחדל מלהתקיים." "זה בדיוק מה שאני מתכוון לברר." בן הסתכל על המקלדת בתקווה שתציע לו רעיון טוב יותר איך להסית את חברו מהניסיון המשוגע לשחק עם הזמן אבל שום עזרה לא הגיעה. "טוב, אתה מוכן?" בן הסתכל על חברו במבט המאיים ללחוץ על הכפתור. "פשוט תלחץ על הכפתור, יא—" התחיל אורי להגיד אבל נקטע כשבן לחץ על הכפתור וגרם לחברו להתאדות. ------------ הצעקה הדהדה לאורך הסמטה כשאורי התחבר מחדש, שני מטר מעל הרחוב, ונפל על חבילת שקיות אשפה. הן התחילו לבעור בגלל המטען החשמלי מהחליפה ואורי בעט בהן ודרך עליהן עד שנכבו. הוא סידר את החליפה שלו ונשם לרווחה. צעדים נשמעו מכיוון הרחוב הראשי ואורי ידע בדיוק מי זה. הוא מייד התחבא מאחורי פח אשפה ושלף את האקדח שלו. הדמות נכנסה לסמטה ומיהרה לחצות אותה. אחרי שהאיש עבר את פח האשפה אורי יצא ממחבואו וצעק אליו. האיש הסתובב ונתן מבט מבוהל באורי לפני ששאל "מי אתה לכל הרוחות? ומה זה הדבר המגוחך שאתה לובש?" "אני מהעתיד ו... זה ניסוי מדעי," אורי חייך. "להתראות," הוא הרים את האקדח לגובה ראשו של האיש, "סבא." הוא סחט את ההדק. ------------ הודעה מוזרה הופיעה על מסך המחשב: --- שגיאה T0: פרוטוקול בלימת זמן קרס --- --- העיוות גרם לסגירתה של תוכניתך --- --- סיום התוכנית התרחש ב-212.17/06/58072 --- --- בבקשה, אתחל את יקומך --- אלוהים הסתכל על המסך במבט של פליאה וכמעט נחנק על חתיכת הפיצה שלו. הוא מיד הושיט יד לקולה ורוקן חצי פחית. הוא ניסה לבדוק אם תוכניות עדיין רצות ברקע אבל המערכת קרסה לגמרי והכל נתקע. הוא הושיט את ידו לכפתור האיפוס וחשב שנית על מה שהוא הולך לעשות. הוא הוריד את ידו ולחץ על כפתור הכיבוי. "די. נמאס לי מבני האנוש המטומטמים האלה. הם תמיד מנסים להרוס הכל," הוא קם בזעם מהשולחן והשליך את הפיצה לפח בדרכו החוצה "הייתי צריך להיות שרברב." הקולה התנדנדה על השולחן ונפלה על המקלדת כשהיא שופכת את שארית תוכנה אל בין המקשים.
אלוהים אדירים ------------- הדלת הרחבה נפתחה לאט וגילתה מאחוריה שני אנשים. האחד היה לבוש במין חליפת טיס מוזרה והשני היה לבוש בבגדי יום-יום מתחת לחלוק מעבדה לבן. הם נכנסו לתוך המעבדה הקטנה שהייתה מרוצפת במחשבים ובכל מיני מכשירים משונים ולא מזוהים, כולם כאחד היו מחוברים למשטח מורם באמצע החדר. "אורי, אתה משוגע," אמר האיש בחלוק המעבדה. "תודה, בן. גם אני אוהב אותך," האיש בחליפת הטיס חייך לחברו וצעד אל המשטח בזמן שבן התמקם מאחורי אחד השולחנות המלא במחשבים. "אני לא מבין איך אתה מצליח לשכנע אותי לכל הפרוייקטים המוזרים שלך," הוא אמר כשאתחל את המערכת. "זה בגלל שגם לך יש סקרנות," אמר אורי ובדק את כפפותיו ואת הלוח שהיה ממוקם על אמתו השמאלית. "אבל זה בלתי אפשרי ואתה יודע את זה." "גם מסע בזמן היה בלתי אפשרי עד לפני כמה חודשים. מסתבר שפשוט ניגשו אליו לא נכון." "כן, כן. מסע בחלל שווה למסע בזמן עם הפיכת הפאזה של מרקם הזמן-חלל וכל החרא הזה. אני לא מבין את זה לגמרי בעצמי. אבל זה לא משנה, אתה תחדל מלהתקיים." "זה בדיוק מה שאני מתכוון לברר." בן הסתכל על המקלדת בתקווה שתציע לו רעיון טוב יותר איך להסית את חברו מהניסיון המשוגע לשחק עם הזמן אבל שום עזרה לא הגיעה. "טוב, אתה מוכן?" בן הסתכל על חברו במבט המאיים ללחוץ על הכפתור. "פשוט תלחץ על הכפתור, יא—" התחיל אורי להגיד אבל נקטע כשבן לחץ על הכפתור וגרם לחברו להתאדות. ------------ הצעקה הדהדה לאורך הסמטה כשאורי התחבר מחדש, שני מטר מעל הרחוב, ונפל על חבילת שקיות אשפה. הן התחילו לבעור בגלל המטען החשמלי מהחליפה ואורי בעט בהן ודרך עליהן עד שנכבו. הוא סידר את החליפה שלו ונשם לרווחה. צעדים נשמעו מכיוון הרחוב הראשי ואורי ידע בדיוק מי זה. הוא מייד התחבא מאחורי פח אשפה ושלף את האקדח שלו. הדמות נכנסה לסמטה ומיהרה לחצות אותה. אחרי שהאיש עבר את פח האשפה אורי יצא ממחבואו וצעק אליו. האיש הסתובב ונתן מבט מבוהל באורי לפני ששאל "מי אתה לכל הרוחות? ומה זה הדבר המגוחך שאתה לובש?" "אני מהעתיד ו... זה ניסוי מדעי," אורי חייך. "להתראות," הוא הרים את האקדח לגובה ראשו של האיש, "סבא." הוא סחט את ההדק. ------------ הודעה מוזרה הופיעה על מסך המחשב: --- שגיאה T0: פרוטוקול בלימת זמן קרס --- --- העיוות גרם לסגירתה של תוכניתך --- --- סיום התוכנית התרחש ב-212.17/06/58072 --- --- בבקשה, אתחל את יקומך --- אלוהים הסתכל על המסך במבט של פליאה וכמעט נחנק על חתיכת הפיצה שלו. הוא מיד הושיט יד לקולה ורוקן חצי פחית. הוא ניסה לבדוק אם תוכניות עדיין רצות ברקע אבל המערכת קרסה לגמרי והכל נתקע. הוא הושיט את ידו לכפתור האיפוס וחשב שנית על מה שהוא הולך לעשות. הוא הוריד את ידו ולחץ על כפתור הכיבוי. "די. נמאס לי מבני האנוש המטומטמים האלה. הם תמיד מנסים להרוס הכל," הוא קם בזעם מהשולחן והשליך את הפיצה לפח בדרכו החוצה "הייתי צריך להיות שרברב." הקולה התנדנדה על השולחן ונפלה על המקלדת כשהיא שופכת את שארית תוכנה אל בין המקשים.