לוט ופסח..
בס"ד שבוע טוב! כיוון שגב' פלגיה השיבה לך את עיקר התשובה אשלים את הנלע"ד.. כותרת תשובתי היא "מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב" ומכאן לפירוט: בספרי הקבלה מבואר ש"אין הזמן עובר על האדם אלא האדם צועד בתוך הזמן".. כלומר בשנה יש כידוע 365 ימים..ובכל יום מימות השנה אדם, למשל, מגיע שוב לי"ד בניסן שהוא מועד יציאתנו מארץ מצרים. או אפילו חגים מדרבנן, כמו חנוכה- אדם מגיע מידי שנה שוב ליום נצחון החשמונמאים את היוונים. ואפילו ביום שקרו בו מקרים לא טובים למשל חורבן בית המקדש או יום שבו נעשה "חטא העגל", אנו מגיעים שוב ליום בו ישנה "השפעה רוחנית" מעין אותו מאורע. פירוש הדברים כך: בכל יום בעבר שאירע בו מקרה מסויים (טוב או להיפך..)נשאר רושם המאורע לנצח באותו יום.(בטרמינולוגי'ה אקטואלית-נצרב"). כך, שבכל שנה בהגיענו ליום מסויים אנו נמצאים רוחנית ממש באותו מאורע שבעבר! לכן גם נוסח התפילות בהתאם. למשל: בראש השנה אנו בתפילות אומרים: "היום הרת עולם" - כלומר היום ה' ברא את העולם! בחג שבועות אנו אומרים: "זמן מתן תורתנו" וכו'. בחג פסח אנו אומרים: "זמן חרותנו" וכו'. וכך הלאה לכל מועדי השנה. ה"השפעה הרוחנית" של יום מסויים מתבטאת גם כמשפיעה כפי שנראה במהלך ההסטוריה על אירועים עתידיים שקרו לטוב או למוטב.. ימים טובים השפיעו על מאורעות טובים ומאורעות רעים, לדאבון לב, להיפך. לדוגמא שביום ט' באב יום שחטאו המרגלים בהוצאת דיבה על אר"י חל מאות שנים אחרי-כן גם גירוש ספרד.. עוד דוגמא: נאמר בהלכה שיש לבן לצום ביום פטירת אחד מהוריו כי יום זה יש בו סימן לא טוב.. איני רוצה להאריך בדוגמאות כיוון שנדמה שהרעיון הוברר. אכן, כפי שפלגיה הזכירה המהר"ל ("תפארת ישראל" פרק כ"ה) מבאר את העניין הזה כך על-פי חז"ל: נאמר בפסוק בקהלת(פרק ג' פסוק א'): "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם" "זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן-עדן וזמן היה לו שיצא ממנו" - אומר המהר"ל שלפי זה עניין "זמן חירותנו" הוא השפעה מיוחדת של חרות הניתנת לכל נפש מישראל בזמן ההוא בכל שנה מחדש.. כלומר, שכאשר מגיע היום שבו יצאנו לחרות(ממצרים. לשון מיצר, דוחק וצרות) ניתנת לנו ההזדמנות ללחום ולנצח את ה"מצרים" הפרטי או הכללי של אותו דור וזמן!! כעת נבוא ונבין את פשר התמיהה שהעלית בשאלתך: פסח, כפי שאנו מכירים אכן הוא הזמן שבו יצאו בני ישראל ממצרים אבל למה דווקא ביום הזה? כי ביום הזה מאז ומתמיד היתה השפעה של חרות!! הקב"ה יצק בכל יום מימי השנה השפעה על נצחית על פי המאורעות שקרו בו פעם בעבר! ההארה של יום י"ד בניסן היה מאז ומתמיד ולכן גם אברהם וגם לוט אפו את המצות ביום זה ללא קשר עם יציאת מצרים! אגב, במספר ספרים ביניהם "נפש החיים" של הגר"ח מוולוז'ין מבואר על עניין" קיימו האבות את התורה עוד לפני שניתנה.." שהכוונה לא שהאבות קיימו בפועל את המצוות כפי שאנו מקיימים, אלא הכוונה לתיקוני עולמות שמושפעים כתוצאה מהמצוות! לסיכום (ובסיכום גם תוסר תמיהתך לשאלתך השניה גם: לוט אפה מצות ביום י"ד בניסן כי אלו הפעולות המחוייבות והמתחייבות ביום "חרות" זה. התגלגל הדבר (כפי שפתחתי בכותרת) שאבותנו יצאו ממצרים דווקא ביום זה כי בו יש שפע רוחני של חרות לוט שאת כל חינוכו ספג מאברהם גם את ה"פסח" כפי שלמד מאברהם שמר. דוגמא נוספת לסבר את אזנך ראה באיזו מסירות נפש הוא מכניס אורחים; היה מוכן למסור את שתי בנותיו ובלבד שלא יפגעו באורחיו!! מהיכן למד זאת ?? מאנשי סדום ?? אין זאת אלא שראה וספג זאת מאברהם! אקווה שנקודה זו הובררה ולו במעט בדבריי ואשמח להוסיף אם יש צורך! בברכה
