תמיכה ונשאות FD
היי בנות,
עברתי השבוע גרידה בשבוע 13+4 בגלל שהעובר יצא ב 25% של משרות ל FD. דהיינו, יום שמחייב הפלה.
אתחיל מהתחלה, FD או בעברית אוטואמוניה משפחתית זו מחלה רציסיבית שמאפיינת בעיקר אשכנזים אבל לא רק (יש עדויות גם למדינות בלקן, דרום אפריקה וכדומה). מחלה של יהודים. והיא קוראת ב 1 מתוך 3700 לידות. בארץ היא מאובחנת מאז 2001.
בבדיקות גנטיות לפני ההריון (עשיתי באופן פרטי בדיקות מאוד מורחבות) גילו שאני נשאית. בעלי נשלח לעשות את הבדיקה גם, ואז גילינו שהוא גם נשא. ואז הכל התהפך. התכניות שהיו הבנו שכבר לא בשליטתנו. פחדתי שייקח לי זמן להרות אחרי למעלה מעשור עם גלולות, ואז הנשאות - שיש סיכוי בכל הריון שהעובר יהיה חולה ויחייב גרידה של 25%.
בסך הכל אני מנסה להיות אופטימית, ובעלי תמיד רואה את הדברים 75%.
נכנסו להריון בחודש הראשון, אפילו לא הבנו את זה מרוב שזה קרה מהר אבל כבר בסוף שבוע 4 אושפזתי עם חשש להריון חוץ רחמי, ציסטות שנוצרו ומה לא. עברנו את זה ואז הבחילות וההקאות הגיעו. הייתי עם 3 כדורי דיקלקטין כל יום. 5 ק''ג פחות בחודשיים. כל חניה שעוצרים, כל שירותים, כל ריח שאני מריחה - רצה לאסלה. והחבר הכי טוב - לימון וקוביות קרח. וכל זה תוך כדי עבודה של 10-11 שעות ביום. הגיע שבוע 11 ועברתי סיסי שילייה. חיכינו 5-6 ימים ואז הגיע הטלפון ב 7:50 בבוקר, מרחק קצר ממקום עבודתי. בוקר טוב זו x מגנטיקה. שם זה נגמר, לפי הקול הבנתי שנפלנו ב 25%, שהעובר לא בריא או נשא כמונו, הוא חולה. תוך כמה שעות כבר הייתי בועדה להפסקת הריון ששאלו אותי בצורה הכי לא רגישה אם אני יודעת מה יקרה אם אמשיך את ההריון. הגעתי אליכם מגנטיקה , הודיעו לכם על המקרה בבוקר למה לבקש לפרט את מה שיהיה לעובר אם אלד. למה לשבור אותי עוד יותר. חיכיתי לגרידה 8 ימים, 8 ימים ארוכים שנראו נצח (רציתי פרטי לעשות אבל לא המליצו בגלל שכבר הייתי מעל שבוע 12).
8 ימים יושבת מחכה, בוכה, מקיאה בלי סוף כשיודעת שזה הסוף.
מחפשת תמיכה לנשאי FD לא מוצאת. יש רק מידע אינסופי מה קורה לילדים שנולדים כך.
המשפחות לא ידעו שאני בהריון פרט לאמא שלי כי רצינו להפתיע ובהחלט הפתענו, רק לא לטובה. ועכשיו, עכשיו אני שבורה. צריכה לחכות 6 שבועות לקבל מחזור שכרגע לא מבינה איך אפשר להמתין כל כך הרבה זמן ולקוות שיגיע, להתחיל הכל מהתחלה ולקוות ש 11 שבועות עד הסיסי שיליה יחלפו מהר, הצלצול יהיה חיובי הפעם, אבל מה עם לא?
היי בנות,
עברתי השבוע גרידה בשבוע 13+4 בגלל שהעובר יצא ב 25% של משרות ל FD. דהיינו, יום שמחייב הפלה.
אתחיל מהתחלה, FD או בעברית אוטואמוניה משפחתית זו מחלה רציסיבית שמאפיינת בעיקר אשכנזים אבל לא רק (יש עדויות גם למדינות בלקן, דרום אפריקה וכדומה). מחלה של יהודים. והיא קוראת ב 1 מתוך 3700 לידות. בארץ היא מאובחנת מאז 2001.
בבדיקות גנטיות לפני ההריון (עשיתי באופן פרטי בדיקות מאוד מורחבות) גילו שאני נשאית. בעלי נשלח לעשות את הבדיקה גם, ואז גילינו שהוא גם נשא. ואז הכל התהפך. התכניות שהיו הבנו שכבר לא בשליטתנו. פחדתי שייקח לי זמן להרות אחרי למעלה מעשור עם גלולות, ואז הנשאות - שיש סיכוי בכל הריון שהעובר יהיה חולה ויחייב גרידה של 25%.
בסך הכל אני מנסה להיות אופטימית, ובעלי תמיד רואה את הדברים 75%.
נכנסו להריון בחודש הראשון, אפילו לא הבנו את זה מרוב שזה קרה מהר אבל כבר בסוף שבוע 4 אושפזתי עם חשש להריון חוץ רחמי, ציסטות שנוצרו ומה לא. עברנו את זה ואז הבחילות וההקאות הגיעו. הייתי עם 3 כדורי דיקלקטין כל יום. 5 ק''ג פחות בחודשיים. כל חניה שעוצרים, כל שירותים, כל ריח שאני מריחה - רצה לאסלה. והחבר הכי טוב - לימון וקוביות קרח. וכל זה תוך כדי עבודה של 10-11 שעות ביום. הגיע שבוע 11 ועברתי סיסי שילייה. חיכינו 5-6 ימים ואז הגיע הטלפון ב 7:50 בבוקר, מרחק קצר ממקום עבודתי. בוקר טוב זו x מגנטיקה. שם זה נגמר, לפי הקול הבנתי שנפלנו ב 25%, שהעובר לא בריא או נשא כמונו, הוא חולה. תוך כמה שעות כבר הייתי בועדה להפסקת הריון ששאלו אותי בצורה הכי לא רגישה אם אני יודעת מה יקרה אם אמשיך את ההריון. הגעתי אליכם מגנטיקה , הודיעו לכם על המקרה בבוקר למה לבקש לפרט את מה שיהיה לעובר אם אלד. למה לשבור אותי עוד יותר. חיכיתי לגרידה 8 ימים, 8 ימים ארוכים שנראו נצח (רציתי פרטי לעשות אבל לא המליצו בגלל שכבר הייתי מעל שבוע 12).
8 ימים יושבת מחכה, בוכה, מקיאה בלי סוף כשיודעת שזה הסוף.
מחפשת תמיכה לנשאי FD לא מוצאת. יש רק מידע אינסופי מה קורה לילדים שנולדים כך.
המשפחות לא ידעו שאני בהריון פרט לאמא שלי כי רצינו להפתיע ובהחלט הפתענו, רק לא לטובה. ועכשיו, עכשיו אני שבורה. צריכה לחכות 6 שבועות לקבל מחזור שכרגע לא מבינה איך אפשר להמתין כל כך הרבה זמן ולקוות שיגיע, להתחיל הכל מהתחלה ולקוות ש 11 שבועות עד הסיסי שיליה יחלפו מהר, הצלצול יהיה חיובי הפעם, אבל מה עם לא?