תמיכה לאבא של שלשה ילדים צפופים-מה הייתם ממלי
פעם ....זו בליינים חסרי דאגות ממרכז ת"א היום זוג הורים לשלושה שנולדו ב4 שנים -(כולם מתוכננים) היום ...אמא עייפה מאוד ומתפקדת למחצה מבחינת משק בית כי ילדים מתעוררים בלילות בשרשרת ...ואבא אחד אוהב מאוד, דואג, מחבק שלא יכול להכיל את התנגויות של הפספוסים...לא מסוגל יותר לסבול את הניג'וסים האין סופיים, הבכי של הנסיכה הבכורה...הם רואים את אבא מעט, מתחרים על תשומת לב שלו ומתמשים בכל ההיתנהגויות ע"מ לקבל אותה..היינו כבר במכון אדלר, יש חוקים, יש גבולות, שי חינוך ואפילו ארוחות עבר מסביב לשולחן ...(מי שלא בא הולך לישון רעב)-אין רעבים , לא לדאוג , כולם באים... איך אפשר לתמוך באיש שמרגיש שילדים הם שרשראות שכובלים אותו, שבגללם הוא לא יכול לעשות שינוי מקצועי כי זה מצריך עבודה מהבית ובבית לא נותנים לו לעבוד כמובן...הוא אוהב אותם ומצהיר שאין סיכוי שבגילגול הבא יחזור להיות הורה...נכון, הוא חייב טיפול נפשי..יש הרבה התפרצויות וכעס(בלי מכות עדיין) אבל כרגע עניין של טיפול לא בא בחשבון מהרבה סיבות... תוסיפו לזה שילדים שלנו קמים נורא נורא מוקדם , הם אנרגטים מאוד וכשהגדולה רק בת 4 אז עדיין אי אפשר להישאר לישון בשבתות= כמעט ואין מנוחה...הורים רחוקים ...עכשיו כמעט שתיים בלילה האיש התעצבן מהתעוררויות שהם שיגרה עבורי, טרק את הדלת, הלך לו ..כבר שעתיים מסתובב לו אי שם בחום התל אביבי... (היחסים בינינו אף על פי כל הטירוף טובים, אהבה, עזרה, ) ואני יושבת פה , מחכה לו...דואגת ואבודת עצות...מה אפשר להגיד מנקודת מבט גברית...איזה משפט יכול לעזור, לעודד, לתת כוחות..תדוה....
פעם ....זו בליינים חסרי דאגות ממרכז ת"א היום זוג הורים לשלושה שנולדו ב4 שנים -(כולם מתוכננים) היום ...אמא עייפה מאוד ומתפקדת למחצה מבחינת משק בית כי ילדים מתעוררים בלילות בשרשרת ...ואבא אחד אוהב מאוד, דואג, מחבק שלא יכול להכיל את התנגויות של הפספוסים...לא מסוגל יותר לסבול את הניג'וסים האין סופיים, הבכי של הנסיכה הבכורה...הם רואים את אבא מעט, מתחרים על תשומת לב שלו ומתמשים בכל ההיתנהגויות ע"מ לקבל אותה..היינו כבר במכון אדלר, יש חוקים, יש גבולות, שי חינוך ואפילו ארוחות עבר מסביב לשולחן ...(מי שלא בא הולך לישון רעב)-אין רעבים , לא לדאוג , כולם באים... איך אפשר לתמוך באיש שמרגיש שילדים הם שרשראות שכובלים אותו, שבגללם הוא לא יכול לעשות שינוי מקצועי כי זה מצריך עבודה מהבית ובבית לא נותנים לו לעבוד כמובן...הוא אוהב אותם ומצהיר שאין סיכוי שבגילגול הבא יחזור להיות הורה...נכון, הוא חייב טיפול נפשי..יש הרבה התפרצויות וכעס(בלי מכות עדיין) אבל כרגע עניין של טיפול לא בא בחשבון מהרבה סיבות... תוסיפו לזה שילדים שלנו קמים נורא נורא מוקדם , הם אנרגטים מאוד וכשהגדולה רק בת 4 אז עדיין אי אפשר להישאר לישון בשבתות= כמעט ואין מנוחה...הורים רחוקים ...עכשיו כמעט שתיים בלילה האיש התעצבן מהתעוררויות שהם שיגרה עבורי, טרק את הדלת, הלך לו ..כבר שעתיים מסתובב לו אי שם בחום התל אביבי... (היחסים בינינו אף על פי כל הטירוף טובים, אהבה, עזרה, ) ואני יושבת פה , מחכה לו...דואגת ואבודת עצות...מה אפשר להגיד מנקודת מבט גברית...איזה משפט יכול לעזור, לעודד, לתת כוחות..תדוה....
