תמי יקרה איפה את ....

[קטיה 007]

תמי יקרה איפה את ....

תמי יקרה איפה את שתפי אותנו בכל מה שעובר עליך אני ממש דואגת לך ולא מפסיקה לחשוב עליך מקווה שאת מוציאה הכל אבל הכל החוצה שלא ישארו שאריות מחכים לשובך אלינו קטיה

 

[תמי ס]

רע לי- כל כך רע לי

הימים האחרונים היו מאד עצובים אבל עדיין ללא הבכי הגדול שידעתי שממתין לי מעבר לפינה. עד הלילה האחרון גם הצלחתי להירדם כל לילה, מרוב תשישות, או מרוב סמים שנותרו בגופי או שאולי פשוט מתוך בריחה. אתמול בלילה זה כבר נגמר, ואני צופה בפחד ללילה הזה. שכבתי ערה, מוטרדת, חושבת, תוהה, הופכת לכאן ולכאן ולא מוצאת מרגוע. הבוקר החלטתי לעשות "סיבוב קטן" בשכונה הסמוכה, לקפוץ ל"בית טבע" ולקנות משהו שיקל עלי פיסית לפחות. ביקשתי תה להורדת הבצקות וקיבלתי, ואז ביקשתי מהמוכרת אם יש לה אולי דבר מה לעצירת החלב (למרות שלקחתי כדורים כבר בבית החולים אבל איכשהו אתמול הגיע גם הגודש), היא אמרה לי שהטוב ביותר הוא להשתמש בעלי כרוב וטרחה לציין בפניי שזה "בלתי הפיך ולא אוכל להתחרט אחר כך" ושם, בחנות, לעיני המוכרת, פשוט התחלתי לדמוע, בלי שליטה, כמו ברז פתוח, דמעתי ודמעתי, והיא - כנראה הבינה. אמרה לי שהיא כל כך מצטערת, שלא התכוונה לכל רע, ולא כעסתי עליה, היא לא אשמה, היא לא ידעה שאני כל כך רציתי, אבל... היא אמרה שהיא לא רוצה להיכנס לי לפרטיות אבל היא מבינה שעובר עלי משהו מאד רע, היא אמרה שהיא רואה את הכאב. לסיום היא הוציאה מתיקה בקבוק של "רסק-קיו" אמרה שאלו הן טיפות להרגעה, ציוותה עליי לפתוח את פי וטיפטפה מס´ טיפות. היא אמרה שאני צריכה להפוך את הבקבוקון הזה לחבר הכי טוב שלי, שהוא יעזור לי לעבור בדעה צלולה את הימים הקשים הבאים. מדהים, לא? אשה זרה, פעם ראשונה בחיי שראיתי אותה והיא אותי, היא אפילו לא מכירה את הסיפור שלי, והיא - כאילו הבינה.

 

[יעל של אודי]

נשמתי, אני פה איתך

אני מצטערת שלא הייתי ביומיים האחרונים אבל מחר אני מגיעה לארץ ומקווה להיות לך יותר קרובה. אני יודעת שאת מרגישה זוועה ושנראה שזה פשוט לא יכול לעבור לעולם ומה הטעם בכלל... זה יקח זמן והמון כוחות להשלים ברמה הרגשית עם ההחלטה הכואבת ולעכל את הריקנות והעצב. אני פה איתך להזכיר לך את כל פניני החכמה שידעת להעביר אלי בימים הכי רעים של חיי ושהם והתמיכה המדהימה פה בפורום עזרו לי להגיע ליום הזה בריאה ושלמה. כל אהבתי יעל

 

[מיריי1]

../images/Emo14.gifאת לא לבד

תמי, את לא לבד, הרבה נשים עוברות מצבים כמו שלך ומבינות את הכאב, הנחמה היחידה היא המחשבה על העתיד שבו תוכלי להגשים את חלומך. תפנקי את עצמך,תני לסביבה הקרובה לטפל בך למרות שזה עולה על העצבים, לפעמים משם באה הישועה. ליבי איתך.

 

[זוהרה מצליחה החודש]

תמי יקרה

שלחתי לך גם מסר אישי, עם הטלפון שלי. אם את מרגישה לבד או רק רוצה חיבוק, או כתף תרגישי נוח להתקשר אליי. אל תהיי לבד עם הכאב שלך. אני קוראת את דברייך ובוכה. כל כך רואה את הכאב שלך, את הריקנות, מרגישה את חווית האובדן הקשה מכל. תמי, בקשר לחלב, לי בשבוע 17 היו כמויות גדולות יחסית של חלב. החזה היה כואב, קשה וגדוש עם דלקת. הרופא שלי רשם לי כדורים בשם "דוסטינקס" ואחרי יומיים-שלושה זה עבר. אין מילים לתאר את ההרגשה הנוראית של החלב המטפטף ואין מי שיינק אותו. תזכרי, שאנחנו כאן בשבילך. חושבים עלייך ולא ניתן לך להיות לבד עם אובדנך.

 

[תמי ס]

תודה זוהרה

קיבלתי את המסר שלך ואני שומרת לי את מס´ הטלפון. לגבי הכדורים, לקחתי אותם כבר בבית החולים ועד אתמול היה בסדר אבל אתמול התחיל פתאום הגודש... השתמשתי בשיטה העתיקה שהומלצה לי (עלי כרוב) ונראה לי שזה עזר בינתיים. תודה שאת פה.

 

[אמממאאא]

תה מרווה מיבש את החלב

לצערי אני למודת ניסיון. בבית טבע יש עלים לחלוט תה מרווה זה די מגעיל אבל אפשר להמתיק וזה פחות נורא לשתותכל הזמן בלי הפסקה תוך יומיים שלושה זה יסתדר.

 

[e k]

תמי

את יכולה גם לקשור חיתול מהודק לי בגלל הלחץ דם היה אסור כדורים וזה הציל אותי אחרי יום יומיים הגודש עבר

 

[קטיה 007]

לתמי

עם כל הרע שאת עוברת אני שמחה לשמוע ממך. אני יודעת שההרגשה שאלו הלא מוכרים מבינים יותר טוב מהסביבה הקרובה ולפעמים זה באמת נכון כמו שאמרתי כבר קודם אנחנו כאן לעזור אני שמחה שהצלחת להוציא את הדמעות החוצה ומקווה שבקרוב יהיה יותר טוב כשקרה המקרה שלי והמון זמן ראיתי שאני לא מצליחה להוציא החוצה אפילו אחרי שהלכתי וחפרתי בור האדמה וצעקתי בכל תוכי לתוכה (עצה שתמיד נתתי לילדים שאיתם עבדתי) הלכתי לאמא של חברה לנסות טיפולי רייקי שעזרו לי מאוד להשלים, לקבל והעיקר להפרד. קטיה

 

[iris10]

מאוד מבינה מה עובר עלייך../images/Emo10.gif

בשני ההריונות שלי הייתי מלאה בחלב ושום כדור לא עזר זה כאילו הגוף לא רוצה להתנתק מהדבר האחרון שמקשר ביני לבין התינוקות שלי הייתי יושבת על האסלה והחזה שלי היה מתחיל לטפטף חלב והייתי נשברת לרסיסים עצם העובדה שאין לי למי לתת את החלב הרג אותי לקח לי 3 חודשים עד שהחלב התיבש לי ולא עזרו לא כדורים לא כרוב ולא קשירות , גיסתי שילדה ביחד איתי רק שהיא חזרה הביתהעם ילד הניקה ולה נגמר החלב לפניי שמרתי לה על הילד יום אחד וכמעט התפתתי להניק אותו ולו רק כדי לדעת איזו תחושה זו להניק ילד ממך ,לא עשיתי את זה אבל הפיתוי היה גדול וכואב מבינה אותך ותחזיקי מעמד

 

[ברודית]

../images/Emo24.gifהזדהות מוחלטת

תמי את אמנם לא מכירה אותי אינני משתתפת פעילה בפורום אך דבריך עוררו את מה שקרה לנו לפני כחודש: שבוע 25 מום קשה בלב ובידים של העוברית הקטנה שלי לידה קשה וארוכה עם המון כאבים פיזים ובעיקר נפשים. אני הייתי נחושה בדעתי להפרד מהעוברית הקטנה ואכן כך היה אחזתי בה נטולת רוח חיים פניה היו מושלמות וברורות אך המום בכפות הידים נראה בברור לאחר פרידה ארוכה וקשה וכמה שישמע אבסורד הרגשתי טוב יותר. ההחלמה הפיסית היתה יחסית קצרה גם אני הייתי בחנות טבע ורכשתי תה מרווה שתיתי במשך שבוע ארבע כוסות ביום והחלב פשוט נעלם (בשילוב עלי כרוב). יש לציין כי בחודש האחרון אני משתדלת לאכול אוכל בריא יותר ואני מרגישה יותר חזקה ואנרגתית. תמי ליבי עימך תנסי לאכול טוב ולהתחזק תוציאי כל מה שיש שם בפנים תצעקי תבכי ובעיקר תעכלי כולנו תמיד כאן בשבילך

 

[סאני המצליחה]

תמי מתוקה

גם לי היה מלא חלב בשבוע 22 והרופאים אמרו שהכי טוב זה בשיטה האולד-פאשן של הכרוב. עדיף מאשר הכדורים כי בסופו של דבר יהיה מי שירצה לינוק ממך ועדיף שהגוף שלך יתגבר באופן טיבעי ככל האפשר על החלב. עצוב מאוד מאוד מאוד. אני יודעת. אני אישית גם שותה רסקיו-רמדי שהוא בהחלט החבר הכי טוב שלי כשרע לי, עצוב לי או שאני מרגישה שאני נחנקת כי אין לי אוויר. שחכתי איך לינשום לפעמים. אנחנו כאן איתך מתוקה. סאני.

 

[תמי ס]

תודה לכן- עוד לא יודעת מי אני בכלל

לפעמים נראה לי שאני פשוט לא מסוגלת להתמודד ולא רוצה להתמודד ואין לי מושג איך ממשיכים הלאה. ולפעמים, נראה לי שאני פשוט צופה מהצד בסרט על מישהו אחר. לפעמים בוכה, לפעמים צוחקת, לפעמים סתם קופאת על המקום באמצע איזו פעולה.

 

[יעל של אודי]

הי ילדונת

כן, זה מוזר שאיכשהו היום צריך להמשיך והדברים נעשים במן אוטומתיות שכזו ואז בן רגע תמונה במוחנו, קול תינוק בוכה מהרחוב, הקולגה שבהריון או דברי החוכמה של סובבנו, מנתקים את כל הזרמים, וכאילו נתק מוחלט, כאילו עוברת לצד האחר לכמה רגעים. באותו רגע נראה כאילו לא יחזור הזרם ואולי גם קצת רצוי, אבל משהו חזק יותר מאיתנו דוחף מבפנים, דוחף לקום מהמיטה ודוחף לעשות ודוחף ולא מוותר, ולפעמים את רוצה שרק יוותר כבר ושיניח לך לנפשך, אבל טוב שיש אותו את המשהו הזה. הוא זה שנותן לנו להתפרק ומקים אותנו אחרי, נותן לנו ליפול ומרים אותנו אחרי הנפילה ועוזר לאט לאט לאחות את כל החלקים. תשתמשי בו. תני לעצמך ליפול. הוא לא יבגוד בך הוא יעזור לך לקום ואם הוא יתקשה יש פה פורום שלם שרק מחכה לתת יד. הכאב שלך מוכר וחזק ובלתי נסבל. הלוואי והיה יותר שיכולתי לעשות אבל מניסיון אין! אני פה יעלי

 

[תמי ס]

דיווחים...

אני עדיין נעה ונדה בין מצבי רוח משתנים, עוד לא הגעתי ממש לתחתית (ואני יודעת שהיא מחכה לי, אני זוכרת מנובמבר...) אבל גם עדיין אני לא עצמי ודי מתעצבנת מזה שיש אנשים שמצפים כבר שזה יהיה מאחוריי (אני חיה עם אחד כזה...). בת´כלס, הילדים די גורמים לי להישאב בחזרה לחיים, אין ברירה, הם כאן והם בחופש, מצפים להתייחסות ואני משתדלת . אז נכון שאני תופסת את עצמי צורחת עליהם על שטויות, ופתאום אני תופסת את עצמי, ומבינה זה לא הם זה אני, ואז אני לוקחת נשימה עמוקה והולכת לכורסה שלי לרחם על עצמי כמה דקות. ואחרי כמה דקות ישיבה שם מגיעות הדמעות, לא שיטפון אבל בהחלט טפטוף, וכמה דקות אחרי זה - זה עובר. החזה כבר לא כואב, יש עדיין פה ושם מעט טפטופים אבל לא נורא, הבטן לעומת זה מציקה, כנראה שזו ההתכווצות של הרחם. כרגע אני שוקלת בערך 7 קילו יותר ממה שהתחלתי את ההריון, לא נורא אבל כל כך מיותר, מילא להשמין עם תוצרת בסוף אבל להשמין סתם, ולהישאר רק עם כאב לב.... סתם נאחס שמצטרף לנאחס הכללי. הלילות עדיין קשים לי מאד, אני לא מצליחה להירדם, כל הזמן אני רואה מולי (בלילה) את דמותה חסרת החיים, ואני כל כך מצטערת שלא נגעתי בה, אני יודעת שזה טפשי, אבל כל כך הייתי רוצה לראות אותה שוב, כי לא הסתכלתי בה מספיק, ודמותה הולכת ומיטשטשת לי. אני מאד מאד חלשה פיסית, היום ירדתי למכולת וחזרתי כמו אחרי מסע כומתה. זהו, אלה הדיווחים.