טוב, אז ככה:
1. מה הכי אהבתי? * את הכיסאות המרווחים שבאולם הופיין, בניגוד לחדר 306 המקולל והצפוף. * לשגע מרצים ש"לא קוראים לזה יום הנכבה אלא מלחמת העצמאות!!!" * את העובדה שארטיק אבטיח בקפיטריה עולה רק 1.30. * את העובדה שיש אינטרנט אלחוטי בכל האוניברסיטה, כולל בדשא בחוץ (ששם הייתי יותר מאשר בשיעורים) * את ברוך ברכה, הפרופסור והאגדה, שמלמד כבר 80 שנה בערך ועדיין מפנטז על בריז'יט בארדו. * את החברים, שהעבירו לי את הזמן במשחקי רשת מטורפים בזמן השיעורים, רביצות בדשא וטרמפים (על אופנוע!) הביתה. 2. מה הכי שנאתי? * את המרצים * את הערבים * את התלמידים (למרות שזה נכלל בכוכבית הקודמת - ערבים = כל התלמידים). * את השיעורים * את האינטרנט האלחוטי המזדיין שהיה מתנתק כל הזמן. * את הקפיטריה היקרנית בטירוף! (מאגנום 11 שקל!? למה איזה ערבי מת?!) * את המזכירות המתנשאות * את השעה וחצי נסיעה בבוקר בקו 74 שעמוס כמו מוביל יהודים בזמן השואה. * את הכול חוץ ממה שציינתי תחת סעיף 1. 3. רגעי משבר: * כל הזמן * 21.10.07 - יום תחילת שנה ב' (בהנחה שלא יעיפו אותי עד אז) 4. רגעי התעלות: * לקבל 100 בעבודה שהשקעתי בה 20 דקות. בסופו של דבר הבנתי שהציונים הם ביחס הפוך להשקעה. * 29.06.07 - יום סיום הסמסטר. * 9.10.07 (כן כן) - יום המבחן האחרון. 5. תוכניות לעתיד: * לשרוד לסיכום: היה חרא. סעו לאוסטרליה.