תמי
תמי , עכשיו אני פה בקציר , רחוקה מכל הבלאגן והבעיות בת"א. יושבת לי בשקט בשקט עם זה שאני אוהבת, ומעבירה לי את הזמן באהבה. את תמיד היית ילדת אהבה. לאן שלא היית הולכת היית מביאה אחרייך גל של אור וחמימות, היית משדרת רוגע. אם זה היה כשלמדנו יחד בכיתה ט´, או כשיחקנו בחצר בבית שלך בברביות, בגיל 9. גדלתי איתך תמי, ואת גידלת אותי. תמיד היית מן דמות כזאת שכולם יכלו לפנות אליה, לספר לה הכל, ולדעת שהכל בסדר. תמיד נתת כל כך הרבה ולא ידעת לקבל, תמיד הבאת כל כך הרבה מעצמך בלי תמורה. תמיד ידעתי שתהיי שם בשבילי ובשביל כולם, לקחנו אותך כמובן מאליו. תמיד היית ה"תמי הקטנה והחמודה" ששוכחים להזכיר כשקוראים שמות בכיתה, ושנבחרת אחרונה לשחק בהפסקה, אבל לא היה אכפת לך, הרי היית כל כך טובה. חביבת המורים גם את היית תמי יקירה, כל תעודה הראת לנו בגאווה בסוף השנה, והשווצת בציונים הנהדרים שקיבלת במתמטיקה, עד שט´רי הייתה מתעצבנת ויורדת עלייך. ואז שוב היית חוזרת לספסל שלך בסוף הכיתה ומורידה את הראש. ואנחנו ? אנחנו כמו מנוולים ירדנו וצחקנו עלייך כי ידענו שתהיי שם גם אח"כ. ופתאום ? פתאום את לא שם. פתאום אין תמי- ואני וכולנו נשארנו עם חלל ריק. ליטל טילפנה אליי הבוקר ובכל רועד מדמעות אמרה לי את שמך והוסיפה "זכרונה לברכה". טבעת ... אתמול בבוקר באיזה חוף בחיפה, ויומיים שלמים נאבקת על החיים שלך בבית חולים. ואף אחד מאיתנו לא היה שם בשבילך. אף אחד ! היום אני כבר ילדה גדולה תמי, וכבר חוויתי מוות בעבר, גם מוות של חבר. חבר כמוך לא זוכים לפגוש כל יום. יהי זכרך ברוך.
תמי , עכשיו אני פה בקציר , רחוקה מכל הבלאגן והבעיות בת"א. יושבת לי בשקט בשקט עם זה שאני אוהבת, ומעבירה לי את הזמן באהבה. את תמיד היית ילדת אהבה. לאן שלא היית הולכת היית מביאה אחרייך גל של אור וחמימות, היית משדרת רוגע. אם זה היה כשלמדנו יחד בכיתה ט´, או כשיחקנו בחצר בבית שלך בברביות, בגיל 9. גדלתי איתך תמי, ואת גידלת אותי. תמיד היית מן דמות כזאת שכולם יכלו לפנות אליה, לספר לה הכל, ולדעת שהכל בסדר. תמיד נתת כל כך הרבה ולא ידעת לקבל, תמיד הבאת כל כך הרבה מעצמך בלי תמורה. תמיד ידעתי שתהיי שם בשבילי ובשביל כולם, לקחנו אותך כמובן מאליו. תמיד היית ה"תמי הקטנה והחמודה" ששוכחים להזכיר כשקוראים שמות בכיתה, ושנבחרת אחרונה לשחק בהפסקה, אבל לא היה אכפת לך, הרי היית כל כך טובה. חביבת המורים גם את היית תמי יקירה, כל תעודה הראת לנו בגאווה בסוף השנה, והשווצת בציונים הנהדרים שקיבלת במתמטיקה, עד שט´רי הייתה מתעצבנת ויורדת עלייך. ואז שוב היית חוזרת לספסל שלך בסוף הכיתה ומורידה את הראש. ואנחנו ? אנחנו כמו מנוולים ירדנו וצחקנו עלייך כי ידענו שתהיי שם גם אח"כ. ופתאום ? פתאום את לא שם. פתאום אין תמי- ואני וכולנו נשארנו עם חלל ריק. ליטל טילפנה אליי הבוקר ובכל רועד מדמעות אמרה לי את שמך והוסיפה "זכרונה לברכה". טבעת ... אתמול בבוקר באיזה חוף בחיפה, ויומיים שלמים נאבקת על החיים שלך בבית חולים. ואף אחד מאיתנו לא היה שם בשבילך. אף אחד ! היום אני כבר ילדה גדולה תמי, וכבר חוויתי מוות בעבר, גם מוות של חבר. חבר כמוך לא זוכים לפגוש כל יום. יהי זכרך ברוך.