תמצית משנתו הדתית של ליבוביץ

ליאור ט

New member
תמצית משנתו הדתית של ליבוביץ

שמח לשתף בפוסט המבקש לתאר בקצרה על עיקרי משנתו הדתית. מוזמנים להכנס
להעיר ולהנות...
 

u r i el

New member
אפשר לתמצת למשפט אחד :

טכנאות של מערכת פעולות ( בניגוד לאמונות ודעות ) שמתקבלת בזמן נתון ע"י רוב יהודי תורני "לשם שמים".
 
ברצוני להתייחס לכותרת מאמרך..

מעבר להערות ניסוחיות ("ערך.. איננו זקוק להנמקה") ולשגיאות ("יש ארבעה תחומים שנכנסים תחת עולם הרצייה") מהן פונדמנטליות ("הוא (לייבוביץ) מטיל ספק בהיות אלוהים בורא העולם..") הרי שכותרת מאמר זה: "עיקרי משנתו הדתית של ישעיהו ליבוביץ" יכולה להטעות. כל מה שהועלה במאמר זה אינו משנתו הדתית של ליבוביץ, אלא ליקוטים ממשנתם של רבים מאוד, קדמונים ומאוחרים, בחז"ל ובאומות, שקדמו לו. לכאורה, יש בהערה זו קטנוניות טרמינולוגית, אך לדעתי חשיבותה עולה לאין ערוך על יתר ההערות במסגרת מאמר זה, באשר היא מצביעה על כך שדעתו של ליבוביץ אינה אוטונומית (על כל המשמעויות הנוקבות שיש להיגד זה).
 
"היא מצביעה על כך שדעתו של ליבוביץ אינה אוטונומית " אשר גם

לי לא מובן המשפט הזה ומה הקשרו ?
 
אם לא הבנת משפט זו והקשרו

הריני להסבירו: מן המפורסמות הן, כי קיימים בני אדם רבים מאוד (ואני מטעים את שתי המילים הללו) אשר מייחסים ללייבוביץ בשגגה הגות מקורית משל עצמו. היינו, דבריו והגותו בין על-פה ובין בכתב (קרי -דברים שנאמרו בע"פ ונכתבו) בנושאים מולטי דיסצפלינריים (מדע, פילוסופיה, הקשר בין מדע לפילסופיה, יהדות, דת ומדינה וכיו"ב) הוא אשר ייחדם, והוא אשר דלם בעומק מחשבתו כי רבה. כלומר, תיאורטיקן הגותי, בעל סיסטמה קוהרנטית אותנטית שבאה לידי ביטוי בכתביו. זו טעות, כמובן. ויש להבחין היטב בשגגה זו בין שני סוגים: שגגה הנובעת מחוסר מידע ושגגה הנובעת מחוסר הבנה. באשר לחוסר מידע, והיא הקלה שבין השגגות, אין להכביר מילים. ילמד חכם, ויוסף לקח.

אשר לשנייה, אשר אף משכילים יכשלו בה, היא חמקמקה. ליבוביץ, בין היתר, עורך לכאורה סינתזה או אנליזה דיכוטמית (ושמא עדיף להשתמש במינוחים: אינטגרציה או דיפרנציאציה) בין ההגות החילונית/אתאיסטית לבין זו התורנית מסורתית. כלומר, או שמעמת אותן קטיגורית, או שמיישב אותן. לכאורה, זה דבר מה שניתן לומר שהוא "מקורי" שלו. אך שוב, זו טעות, שנובעת רבות מחוסר הבנה של דבריו שלו (ואין צורך לומר של קודמיו), כל עימות שהוא מטעים אודותיו או יישוב שהוא מיישבו (מדע-וערכים, דת ומדינה וכו' וכו') כבר נדון, נהגה, ונדבר קודם לכן. יכולותו הפנומנלית לנסח את דבריו כדי שיובנו לכל נפש צמאה (ולאו מילתא זוטרתא היא) אם זה על ידי משל, שנינות ומליצה, מטעה את השומעים, כאילו משל זה, ומליצה זו שלא נכתבו בהדיא בקודמיו, היא למעשה עיקר וליבת תוכן הדבר עצמו, ולא רק משלו ומליצותיו. לא פעם יאמר שומעו חד האבחנה במהלך שיחה עימו, כי" זה בדיוק מה שאמר פלוני.." והוא יענה לו "נו, ודאי, אני לא מחדש שום דבר". לא כולם חדי אבחנה. ולא תמיד ליבוביץ שאף להביא גאולה לעולם (!)

בו ברגע שיחכים אדם בזה העניין, ויבין כי מכלול הגותו של לייבוביץ אינה אוטונומית, לא תעורר היא, לטוב ולרע, סערת רגשות כלפי התכנים עליהם הוא דובר, שאינה אלא הגות קודמיו, וטענות אד-הומינם יפחתו בזה העניין. לדוגמה, מנהג מגונה בידי להשתעשע עם תלמידי חכמים חרדים ולצטט את לייבוביץ ללא אזכרת שמו, בהקשר של טיעון מסויים, נניח, ברמב"ם. התגובות אוהדות מאוד. איני צריך לומר לך מה היה קורה אלמלא הייתי נמנע מלאזכר את שמו.
 
למעלה