תנאי האישפוז בבתי-חולים פסיכיאטריים
שלום, יצא לנו לבקר בבי"ח פסיכיאטרי "מזרע" בעכו, לאחר שחברה שלנו (בחורה צעירה) אושפזה שם בכפייה, על רקע חולשה חזקה ודיכאון שהיא חוותה. מאז שהיא התחילה עם הטיפול הפסיכיאטרי, המצב שלה הלך והחמיר, היא קיבלה המון תרופות, והרופאים לחצו על המשפחה לתת לה גם טיפול בחשמל. ביקרנו אותה מספר פעמים בבי"ח, כך שיכלנו לעקוב אחר הידרדרות מצבה, ובמקביל אחר ההידרדרות ב"תנאי האשפוז" להם היא זכתה.ראינו שככל שהיא עברה למחלקות יותר סגורות וכרוניות, תנאי-האשפוז הלכו והורעו. אנו מציעים לעשות תחקיר על: • הקלות שבה מאשפזים אנשים על-סמך שמועות (שכנים, חברים או קרובים מסוכסכים). • תנאי האשפוז • היחס של הצוות הרפואי למטופלים ולמבקרים הנה הדברים שראינו וששמענו בביקורינו שם: 1. צפיפות הדרך למחלקה הסגורה לנשים מוקפת במרחבי-דשא גדולים וירוקים. אך במחלקה עצמה, 40 מאושפזות חולקות 3 חדרי-שינה בלבד, בכל חדר כ-13 מיטות זו ליד זו. רוב היום, חדרי השינה נעולים, והמאושפזות שוהות במסדרון אחד גדול ורועש. 2. מניעת שינה הידידה שלנו הייתה מאד עייפה (תופעת לוואי ידועה של תרופות פסיכיאטריות). בשעה 18:30, ביקשנו מהאחות שתפתח לה את חדר-השינה הנעול כדי שתוכל לישון. היא סירבה, וטענה ש"אם היא תישן עכשיו - היא לא תישן בלילה, ותעיר את שאר המאושפזות" (13 בחדר, כזכור). המאושפזות נאלצות לישון על כיסאות (פלסטיק או מתכת, ללא ריפוד); חלקן ישנות על אדן החלון (אבן קרה, ללא ריפוד). בשיחת-טלפון, למחרת היום, אמרה לנו אחת האחיות "אם היא רצתה לישון - אולי זה מראה שהיא לא רוצה לראות אתכם". 3. רעש האווירה במחלקה מאד לא מקדמת שקט נפשי, בלשון המעטה. המאושפזות צועקות זו על זו, וגם סתם כך; דופקות על דלתות ועל הקירות, ולפעמים גם על מאושפזות אחרות. 4. אין פרטיות כשבאנו לבקר, הכניסו את הידידה ואותנו לחדר ביקורים נעול, שהיה אמור לספק לנו קצת פרטיות. במשך כל הביקור, כמה מאושפזות דפקו על הדלת ודרשו להיכנס. ברגע שאורח אחר יצא מהחדר - שלוש מאושפזות נכנסו. בסיום הביקור, אחת האחיות האשימה אותנו שאנחנו גורמים לבלגן בכך שאנחנו נותנים למאושפזות אחרות להיכנס. ניסינו להסביר לה שהן נכנסו שלא באשמתנו, אך היא עדיין כעסה. (ובעתיד זה היה אחד התירוצים מדוע אנחנו לא יכולים לבקר שם יותר) 5. גניבות המאושפזות, שהצליחו להיכנס לחדר הביקורים, שאלו מה הבאנו, ודרשו שניתן גם להן מכל דבר שהבאנו (במיוחד היה ביקוש לפירות טריים - האם זה מלמד משהו על התפריט במחלקה?). ניסינו לתת לידידה שלנו טלכרט, כדי שתוכל להתקשר מהטלפון הציבורי. מאושפזת אחרת באה וחטפה אותו מתוך הידיים שלנו. "תני לי את זה, אני אשמור לך, אחרת יגנבו אותו", אמרה. רצינו גם להשאיר לידידה ווקמן וקלטות, כדי שתוכל לשמוע מוסיקה מרגיעה, אך האחות שהייתה שם אמרה שזה לא כדאי, כי בוודאי יגנבו לה אותו. 6. אין זהות המאושפזות לבושות בבגדים בלויים של מאושפזות אחרות, וישנות במיטות של מאושפזות אחרות (בכל פעם מחליפים להן את המקום ואת המיטה). רצינו להביא לידידה בגדים חדשים, אך האחות אמרה "אין טעם - יגנבו". 7. בידוד חברים וקרובים רשאים לבקר במחלקה, באופן תיאורטי, מ-12:00 עד 19:00. למעשה, מכיוון שיש רק חדר-ביקורים אחד לכל האורחים, זמן הביקור עלול להתקצר. כשהיינו שם, אחת האחיות דרשה מאורח אחר, שבא לבקר את אשתו, שיעזוב את המקום, כי "הוא נמצא כאן כבר מעל שעתיים". נפגעי-נפש הם קודם-כל בני אדם, וכמו כל בן אדם, גם הם צריכים קשר עם קרובים וחברים. "שעתיים" זה מעט מדי, במיוחד כאשר האורח בא מרחוק ולא יכול להגיע כל יום. 8. אין תקשורת מלבד הביקורים, הדרך היחידה של מאושפזות ליצור קשר עם העולם החיצוני היא, דרך הטלפון ציבורי היחיד שיש במחלקה (להחזיק טלפון נייד זה, כמובן, בלתי אפשרי, בגלל הגניבות). כיוון שבכל המחלקה קיים רק טלפון ציבורי אחד, קשה ליצור קשר עם המאושפזות, וגם כאשר מצליחים - מאושפזות אחרות באות ומנתקות את השיחה בפתאומיות. 9. אין סבלנות בזמן הביקור, כמה מאושפזות אחרות התחילו לדבר אתנו, כל אחת רצתה לספר את הסיפור שלה, כמה קשה לה, וכו'. השתדלנו להקשיב באדיבות לכל אחת. אך כשאחת האחריות ראתה זאת - היא כעסה ואמרה "באתם לבקר את ____, אז תבקרו רק אותה, אל תדברו עם מאושפזות אחרות". 10. יחס נוקשה כשהסתיימו שעות הביקור, רצינו להיפרד יפה מהידידה, וגם מהמאושפזות האחרות שמצאו בנו אוזן קשבת. המאושפזות החזיקו אותנו בידיים, לא רצו שנלך. שתי האחיות שהיו שם נזפו בנו ואיימו שיקראו לביטחון (לא עשינו כלום - רק עמדנו והקשבנו בנימוס למאושפזות). למחרת, כשהתקשרנו לשאול מה שלום הידידה, איימה עלינו אחת האחיות, שלא תיתן לנו יותר לבוא לבקר, בטענה שאנחנו "עושים בלגן", שאלנו את האחות האם אסור להתייחס בחמימות למאושפזות? האם זה נחשב בעיניכם לפשע? מה אכפת לכן שנבקר גם חולות אחרות? היא לא ענתה 11. תופעות-לוואי של תרופות בית-החולים מציע סוגים שונים של טיפולים - פסיכותרפיה, פסיכודרמה ועוד. אך החולות המאושפזות במחלקה הסגורה לא יכולות להגיע בחופשיות לטיפולים אלה, והטיפול העיקרי שהן מקבלות הוא טיפול תרופתי מאסיבי. מכריחים אותן לבלוע כדורים, ונותנים להן זריקות בכפיה. התרופות גורמות לטשטוש, בלבול ועייפות; הן לא מסוגלות לשמור על ריכוז, אפילו במידה הדרושה לקריאת ספר. תרופות פסיכיאטריות רבות הן מוקד לדיון ציבורי ברחבי העולם. יש מטופלים שטוענים שהתרופות גורמות להם נזקים כבדים. הפסיכיאטרים לא מתייחסים לדעתם של המטופלים בנושא זה. כשפניתי בנושא לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, התשובה שקיבלתי הייתה "אתם לא רופאים ודעתכם לא נחשבת. אם הידידה שלך או בני-משפחתה או הידידים שלה חושבים שהתרופות מזיקות לה, עליכם להביא רופא מבחוץ שיבדוק אותה כאן וייתן חוות-דעת". עלות של חוות-דעת כזאת, שכרוכה בביקור של הרופא במחלקה הסגורה, יכולה להגיע לאלפי שקלים, וגם חוות-הדעת הזאת לא מחייבת את בית החולים או את הוועדה. מה יעשה חולה שמרגיש שהתרופות מזיקות לו, ואין לו אלפי שקלים לשלם לרופא חיצוני? 12. השפלה הידידה שלנו נקשרה למיטה למשך כמה לילות - אפילו לתת לשירותים לא נתנו לה. בלילה השני של הקשירה היא כבר לא יכלה להתאפק... בהמשך, היא ספרה שקשרו אותה בגלל שהיא "חוצפנית", ופעם נוספת - על כך שהיא נכנסה לחדר האוכל ללא רשות. באחת הפעמים, שמו לה מול העיניים שעון שתראה עוד כמה זמן נשאר לה לסבול. 13. לחץ, אין זכויות כשהידידה שלנו הייתה במחלקה סגורה אחרת, היא מאד רצתה להשתחרר, ובכל-זאת חתמה על "בקשה לאשפוז מרצון". איך זה ייתכן? פשוט מאד: הרופאים במחלקה הבטיחו לה, שאם היא תחתום, היא תעבור למחלקה פתוחה (שבה התנאים אנושיים יותר ויש טיפולים טובים יותר), ותוכל לצאת לחופשה. מכיוון שהיא הייתה זקוקה נואשות לחופשה (לאחר יותר מחודש שלא ראתה את הבית), היא הסכימה לחתום על בקשה שלא רצתה בה - דבר שעלול גם לפגוע בזכויותיה המשפטיות בעתיד (אם תרצה להגיש תביעת נזיקין). בשיחה עם מנהל המחלקה התברר לי, שההחתמה על "בקשה לאשפוז מרצון" היא נוהל קבוע, שנובע מאי-ודאות בקשר לסעיף בחוק הנוגע לחופשות. את הטענות הנ"ל הפננו למשרד הבריאות והם הפנו אותן להנהלת ביה"ח, בהמשך קיבלנו תגובה מס. מנהלת בי"ח, ד"ר ל.מוגילנסקי, את תגובתה ניתן למצוא באתר המחאות, בכתובת: http://www.tora.us.fm/tokxot/messages/xrut_nfj13_0.html אראל סגל ויעל פרקל [email protected]
שלום, יצא לנו לבקר בבי"ח פסיכיאטרי "מזרע" בעכו, לאחר שחברה שלנו (בחורה צעירה) אושפזה שם בכפייה, על רקע חולשה חזקה ודיכאון שהיא חוותה. מאז שהיא התחילה עם הטיפול הפסיכיאטרי, המצב שלה הלך והחמיר, היא קיבלה המון תרופות, והרופאים לחצו על המשפחה לתת לה גם טיפול בחשמל. ביקרנו אותה מספר פעמים בבי"ח, כך שיכלנו לעקוב אחר הידרדרות מצבה, ובמקביל אחר ההידרדרות ב"תנאי האשפוז" להם היא זכתה.ראינו שככל שהיא עברה למחלקות יותר סגורות וכרוניות, תנאי-האשפוז הלכו והורעו. אנו מציעים לעשות תחקיר על: • הקלות שבה מאשפזים אנשים על-סמך שמועות (שכנים, חברים או קרובים מסוכסכים). • תנאי האשפוז • היחס של הצוות הרפואי למטופלים ולמבקרים הנה הדברים שראינו וששמענו בביקורינו שם: 1. צפיפות הדרך למחלקה הסגורה לנשים מוקפת במרחבי-דשא גדולים וירוקים. אך במחלקה עצמה, 40 מאושפזות חולקות 3 חדרי-שינה בלבד, בכל חדר כ-13 מיטות זו ליד זו. רוב היום, חדרי השינה נעולים, והמאושפזות שוהות במסדרון אחד גדול ורועש. 2. מניעת שינה הידידה שלנו הייתה מאד עייפה (תופעת לוואי ידועה של תרופות פסיכיאטריות). בשעה 18:30, ביקשנו מהאחות שתפתח לה את חדר-השינה הנעול כדי שתוכל לישון. היא סירבה, וטענה ש"אם היא תישן עכשיו - היא לא תישן בלילה, ותעיר את שאר המאושפזות" (13 בחדר, כזכור). המאושפזות נאלצות לישון על כיסאות (פלסטיק או מתכת, ללא ריפוד); חלקן ישנות על אדן החלון (אבן קרה, ללא ריפוד). בשיחת-טלפון, למחרת היום, אמרה לנו אחת האחיות "אם היא רצתה לישון - אולי זה מראה שהיא לא רוצה לראות אתכם". 3. רעש האווירה במחלקה מאד לא מקדמת שקט נפשי, בלשון המעטה. המאושפזות צועקות זו על זו, וגם סתם כך; דופקות על דלתות ועל הקירות, ולפעמים גם על מאושפזות אחרות. 4. אין פרטיות כשבאנו לבקר, הכניסו את הידידה ואותנו לחדר ביקורים נעול, שהיה אמור לספק לנו קצת פרטיות. במשך כל הביקור, כמה מאושפזות דפקו על הדלת ודרשו להיכנס. ברגע שאורח אחר יצא מהחדר - שלוש מאושפזות נכנסו. בסיום הביקור, אחת האחיות האשימה אותנו שאנחנו גורמים לבלגן בכך שאנחנו נותנים למאושפזות אחרות להיכנס. ניסינו להסביר לה שהן נכנסו שלא באשמתנו, אך היא עדיין כעסה. (ובעתיד זה היה אחד התירוצים מדוע אנחנו לא יכולים לבקר שם יותר) 5. גניבות המאושפזות, שהצליחו להיכנס לחדר הביקורים, שאלו מה הבאנו, ודרשו שניתן גם להן מכל דבר שהבאנו (במיוחד היה ביקוש לפירות טריים - האם זה מלמד משהו על התפריט במחלקה?). ניסינו לתת לידידה שלנו טלכרט, כדי שתוכל להתקשר מהטלפון הציבורי. מאושפזת אחרת באה וחטפה אותו מתוך הידיים שלנו. "תני לי את זה, אני אשמור לך, אחרת יגנבו אותו", אמרה. רצינו גם להשאיר לידידה ווקמן וקלטות, כדי שתוכל לשמוע מוסיקה מרגיעה, אך האחות שהייתה שם אמרה שזה לא כדאי, כי בוודאי יגנבו לה אותו. 6. אין זהות המאושפזות לבושות בבגדים בלויים של מאושפזות אחרות, וישנות במיטות של מאושפזות אחרות (בכל פעם מחליפים להן את המקום ואת המיטה). רצינו להביא לידידה בגדים חדשים, אך האחות אמרה "אין טעם - יגנבו". 7. בידוד חברים וקרובים רשאים לבקר במחלקה, באופן תיאורטי, מ-12:00 עד 19:00. למעשה, מכיוון שיש רק חדר-ביקורים אחד לכל האורחים, זמן הביקור עלול להתקצר. כשהיינו שם, אחת האחיות דרשה מאורח אחר, שבא לבקר את אשתו, שיעזוב את המקום, כי "הוא נמצא כאן כבר מעל שעתיים". נפגעי-נפש הם קודם-כל בני אדם, וכמו כל בן אדם, גם הם צריכים קשר עם קרובים וחברים. "שעתיים" זה מעט מדי, במיוחד כאשר האורח בא מרחוק ולא יכול להגיע כל יום. 8. אין תקשורת מלבד הביקורים, הדרך היחידה של מאושפזות ליצור קשר עם העולם החיצוני היא, דרך הטלפון ציבורי היחיד שיש במחלקה (להחזיק טלפון נייד זה, כמובן, בלתי אפשרי, בגלל הגניבות). כיוון שבכל המחלקה קיים רק טלפון ציבורי אחד, קשה ליצור קשר עם המאושפזות, וגם כאשר מצליחים - מאושפזות אחרות באות ומנתקות את השיחה בפתאומיות. 9. אין סבלנות בזמן הביקור, כמה מאושפזות אחרות התחילו לדבר אתנו, כל אחת רצתה לספר את הסיפור שלה, כמה קשה לה, וכו'. השתדלנו להקשיב באדיבות לכל אחת. אך כשאחת האחריות ראתה זאת - היא כעסה ואמרה "באתם לבקר את ____, אז תבקרו רק אותה, אל תדברו עם מאושפזות אחרות". 10. יחס נוקשה כשהסתיימו שעות הביקור, רצינו להיפרד יפה מהידידה, וגם מהמאושפזות האחרות שמצאו בנו אוזן קשבת. המאושפזות החזיקו אותנו בידיים, לא רצו שנלך. שתי האחיות שהיו שם נזפו בנו ואיימו שיקראו לביטחון (לא עשינו כלום - רק עמדנו והקשבנו בנימוס למאושפזות). למחרת, כשהתקשרנו לשאול מה שלום הידידה, איימה עלינו אחת האחיות, שלא תיתן לנו יותר לבוא לבקר, בטענה שאנחנו "עושים בלגן", שאלנו את האחות האם אסור להתייחס בחמימות למאושפזות? האם זה נחשב בעיניכם לפשע? מה אכפת לכן שנבקר גם חולות אחרות? היא לא ענתה 11. תופעות-לוואי של תרופות בית-החולים מציע סוגים שונים של טיפולים - פסיכותרפיה, פסיכודרמה ועוד. אך החולות המאושפזות במחלקה הסגורה לא יכולות להגיע בחופשיות לטיפולים אלה, והטיפול העיקרי שהן מקבלות הוא טיפול תרופתי מאסיבי. מכריחים אותן לבלוע כדורים, ונותנים להן זריקות בכפיה. התרופות גורמות לטשטוש, בלבול ועייפות; הן לא מסוגלות לשמור על ריכוז, אפילו במידה הדרושה לקריאת ספר. תרופות פסיכיאטריות רבות הן מוקד לדיון ציבורי ברחבי העולם. יש מטופלים שטוענים שהתרופות גורמות להם נזקים כבדים. הפסיכיאטרים לא מתייחסים לדעתם של המטופלים בנושא זה. כשפניתי בנושא לוועדה הפסיכיאטרית המחוזית, התשובה שקיבלתי הייתה "אתם לא רופאים ודעתכם לא נחשבת. אם הידידה שלך או בני-משפחתה או הידידים שלה חושבים שהתרופות מזיקות לה, עליכם להביא רופא מבחוץ שיבדוק אותה כאן וייתן חוות-דעת". עלות של חוות-דעת כזאת, שכרוכה בביקור של הרופא במחלקה הסגורה, יכולה להגיע לאלפי שקלים, וגם חוות-הדעת הזאת לא מחייבת את בית החולים או את הוועדה. מה יעשה חולה שמרגיש שהתרופות מזיקות לו, ואין לו אלפי שקלים לשלם לרופא חיצוני? 12. השפלה הידידה שלנו נקשרה למיטה למשך כמה לילות - אפילו לתת לשירותים לא נתנו לה. בלילה השני של הקשירה היא כבר לא יכלה להתאפק... בהמשך, היא ספרה שקשרו אותה בגלל שהיא "חוצפנית", ופעם נוספת - על כך שהיא נכנסה לחדר האוכל ללא רשות. באחת הפעמים, שמו לה מול העיניים שעון שתראה עוד כמה זמן נשאר לה לסבול. 13. לחץ, אין זכויות כשהידידה שלנו הייתה במחלקה סגורה אחרת, היא מאד רצתה להשתחרר, ובכל-זאת חתמה על "בקשה לאשפוז מרצון". איך זה ייתכן? פשוט מאד: הרופאים במחלקה הבטיחו לה, שאם היא תחתום, היא תעבור למחלקה פתוחה (שבה התנאים אנושיים יותר ויש טיפולים טובים יותר), ותוכל לצאת לחופשה. מכיוון שהיא הייתה זקוקה נואשות לחופשה (לאחר יותר מחודש שלא ראתה את הבית), היא הסכימה לחתום על בקשה שלא רצתה בה - דבר שעלול גם לפגוע בזכויותיה המשפטיות בעתיד (אם תרצה להגיש תביעת נזיקין). בשיחה עם מנהל המחלקה התברר לי, שההחתמה על "בקשה לאשפוז מרצון" היא נוהל קבוע, שנובע מאי-ודאות בקשר לסעיף בחוק הנוגע לחופשות. את הטענות הנ"ל הפננו למשרד הבריאות והם הפנו אותן להנהלת ביה"ח, בהמשך קיבלנו תגובה מס. מנהלת בי"ח, ד"ר ל.מוגילנסקי, את תגובתה ניתן למצוא באתר המחאות, בכתובת: http://www.tora.us.fm/tokxot/messages/xrut_nfj13_0.html אראל סגל ויעל פרקל [email protected]