תנועת העובדים המהפכנית והציונות

[יוסף בן דוד שוורץ]

תנועת העובדים המהפכנית והציונות

שורשי ”הסכסוך ” התעמולה הציונית מגדירה את הציונות כתנועה ללידתו מחדש של העם היהודי בארץ מכורתו. טענה זו היא טענה מרכזית במיתוס הציוני, כאשר לא אחת משווים את התנועה הציונית לתנועות לשחרור לאומי מעול הקולוניאליזם והאימפריאליזם. אולם מי שמע על תנועה לשחרור לאומי שבנתה את כל קיומה על נישולו של עם אחר? אבות הציונים היו הרבה יותר ישרים בהגדרת אופי תנועתם. ולאדמיר(זאב) ז‘בוטניסקי בחיבורו הידוע ”קיר הברזל“ כתב כי זהו חוק ברזל של כל תנועה של קולוניאליסטים כי על מנת להתנחל בארץ בה כבר חיים בני אדם, או שתשתמש בכוח צבאי או שתוותר על המטרה של ההתיישבות עצמה...הציונות היא מפעל קולוניאליסטי ועל כן היא תיכשל אם לא תשמש בכוח הנשק.. הוא גם הוסיף כי אין הציונים יכולים להגיע להסדר עם הערבים מחוץ לארץ, משום שהם דורשים ברית כנגד האימפריאליזם, בעוד הציונים זקוקים לכידונים של הצבא הבריטי. השורשים של הקולוניאליזם הציוני אינם אפוא הכיבוש של 67, כפי שמנסה להציג זאת השמאל הרפורמיסטי בארץ ובעולם אלא עצם ההתנחלות הקולוניאליסטית הציונית מסוף המאה ה-19. השמאל הציוני המתנגד לכיבוש והנישול שלאחרי מלחמת 67 אינו נוגע בשורשים של הבעיה , אלא באחד מהענפים שצמחו משורשים מורעלים אלו. השורשים של הציונות הציונות אינה 2000 שנות געגועים לציון, אלא תנועה מודרנית שנולדה בחלקה האחרון של המאה ה-19. התפתחותה הפוליטית של תנועה זז, היא תוצאה של החברה האירופאית בתקופה של האימפריאליזם ולא ניתן להבינה מחוץ להקשר זה. הציונות נולדה כתגובה לאומנית של חלק מהיהודים לאנטישמיות באירופה. ההיסטוריה המודרנית של היהודים החלה עם המהפכה הצרפתית, אשר הרעיונות המהפכניים שלה היו חופש, שוויון ואחווה. כתוצאה ממנה זכו היהודים לשוויון זכויות אזרחי. חומות הגטו הופלו והיהודים יכלו לבחור לעצמם מקצועות שהיו סגורים לפניהם במשך מאות בשנים. לא במקרה הפרעות ביהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית אורגנו על ידי הריאקציה שעלתה לשלטון לאחר מפלתו של נפוליון וידועה כקונגרס וינה.הנסיך (פירסט) קלמנס מטרניך שהיה הקנצלר של הקיסרות ההבסבורגית ועמד בראש האצולה של בעלי האחוזות כנגד הסוציאליסטים והדמוקרטים, הוא שעמד בראשה ובתקופתו נערך הפוגרום בערי גרמניה בהאמבורג ופרנקפורט כאשר ההמון הימני המוסת על ידי הכנסייה קורא היפ היפ , שם שמקורו במסעות הצלב כאשר קריאת קרב של הצלבנים הייתה "Hierosylma Est Perdita “ אולם במזרח אירופה הסיפור היה שונה. היהודים חיו בעוני ובשולי החברה הסמי פיאודלית. במקומות שהיו מבודדים משאר בני החברה. במקומות מושבם לא היו מפעלים, אלא בתי מלאכה, והם סבלו לא רק מאפליה חוקית, אלא מפוגרומים שעודדו על ידי המשטרה והממשלה. הפוגרום הראשון הידוע ברוסיה נערך ב-1821. טרוצקי המהפכן הרוסי ממוצא יהודי, תאר פוגרומים אלו בספרו 1905.“ מאה עיירות הפכו לגיהינום. עשן רב היתמר בשמש, בתים עלו באש. כל אחד ידע מראש כי הפוגרום עומד להתרחש. עוד לפני שהוא התרחש. , לאחר מאמרי וכרוזי הסתה חלונות של בתים יהודים נופצו. עוברי אורח הוכו כאשר הפורעים שרים ”האל ינצור את הצאר“ כוחות המשטרה התנפלו על כל מי שהתנגד לפרעות. לאחר הפרעות , החוליגנים שתו בבתי המרזח , מסריחים מוודקה ומדם כאשר הם מרגישים עצמם עליונים.“

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

2.

התפתחות של הקפיטליזם באירופה, לא הביאה עמה את הסוף לאנטישמיות. היהודים הפכו שעיר לעזאזל של שליטי אירופה. מאז מחציתה השנייה של המאה-19 הופיעו מאמרי שטנה שטענו כי היהודי הוא נחות לא משום דתו, ולא משום שצלב את המשיח, אלא משום שהוא מגזע נחות. מיליוני יהודים הצטרפו לתנועה הסוציאליסטית המהפכנית שיצאה כנגד האנטישמיות כפי שיצאה כנגד כל הגילויים של הגזענות. מקורה של גזענות זאת הייתה השליטה של האימפריאליסטים באפריקה ובאסיה, והיא שמשה הצדקה לניצול של האוכלוסייה ביבשות אלו. היא במיוחד החריפה עם המרוץ הגדול אחר המושבות בסוף המאה ה-19. אולם הופעתה של האנטישמיות החדשה גם סיפקה כוחות חדשים לתנועה. הציונית עד 1880 התנועה הציונית הייתה קבוצה קטנה של פנאטים לאומנים משיחיים. למשל רק 160 עותקים מספרו של משה הס, מרקסיסט שהפך לציוני , רומא וירושלים נמכרו במשך חמש השנים הראשונות להוצאתו (1862) והמוציא לאור ביקש ממנו שיקנה את שאר העותקים. משפטו של אלפרד דריפוס הפך למוקד של ביטוי לאנטישמיות בצרפת. הממשלה הצרפתית הלבישה תיק של בגידה על קצין יהודי צרפתי. תנועה רחבה שאחד מנציגיה היה אמיל זולה יצאה כנגד האנטישמיות. אולם עיתונאי אוסטרי בשם הרצל, אשר דיווח על המשפט, כאשר מסקנתו היא שליהודים אין מקום בטוח באירופה ועל כן הם זקוקים למדינה נפרדת משלהם, התעלם מהתנועה המתקדמת. מבצר למען התרבות כנגד הברבריזם . הציונות של הרצל הייתה חילונית ופרגמאטית . הוא טען כי מדינה יהודית תוכל להיבנות רק בתמיכת מעצמה אימפריאליסטית, משום שבכל מקום בו יתיישבו הם יהיו מיעוט, שיפגוש בהתנגדות של האוכלוסייה המקומית פלסטין הייתה רק אחת האופציות , אחרות היו אוגנדה, ארגנטינה, קפריסין ואפילו חלק מארצות הברית. אולם החלק הדתי בתנועה הציונית נאבק למען התנחלות בפלסטין והרצל שקלט את המשמעות הסמלית , תמך באפשרות זאת של ”השיבה לארץ המולדת“. לאחר שהרצל קבע את ארץ היעד להתנחלות, הוא ניסה למצוא מעצמה שתתמוך ברעיון. הרצל דחה את הרעיונות המתקדמים של המאה ה-19: דמוקרטיה, סוציאליזם, רפובליקה, ואימץ את הרעיונות הריאקציונרים של התקופה: מונרכיה, לאומנות, שוביניזם וגזענות. התנועה הציונית הזדהתה עם האימפריאליזם ועם הרעיונות הגזעניים כי תפקידה של האימפריה הוא להביא את התרבות הנעלה למפגרים. במדינת היהודים הוא כתב,זה שאינו מסוגל לחשוב, ידמיין לעצמו כי זאת נדידה מהתרבות אל המדבר. אולם אין זה כך, אנו נביא עמנו את התרבות, לא ניסוג לדרגה יותר נמוכה אלא יותר גבוהה. לא נגור בבתי חומר, אלא נבנה בתים מודרניים חדשים. אנו נבנה חומה של הגנה עבור אירופה באסיה, נהווה מבצר של התרבות כנגד הברבריזם...אירופה תבטיח את קיומנו. באמצעי התקשורת המערביים מספרים לנו כי ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אולם דמוקרטיה לא היה הרעיון של הרצל שהיה מונרכיסט. הוא העריץ את הכוח של המלכים. לאחר ביקורו את הקיסר הגרמני הוא כתב ביומנו:“ לקיסר עיניים מלכותיות. מעולם לא ראיתי כאלו עיניים,תקיפות, סקרניות ונשמתו משתקפת דרכן“ הציונות והיהודים. הרצל שטען כי הוא מייצג את היהודים וכמותו מקס נורדאו התייחסו בכתיבתם אל היהודים כאל טפילים, מוכים וחולים מבחינה חברתית. נורדאו כתב: אני חושב ביגון על העתיד של גזע זה ( היהודים המתבוללים של אירופה) שאין להם כל מסורת להישען עליה, שנשמתם מלאה בשנאה לדמם ודם האחרים, ואשר מצפונם הרוס משום השקר שבו הם חיים. זאת היא התמונה של היהודים בסוף המאה ה-19. אם לסכם הרי היהודים הם גזע מקולל של קבצנים. עמדה זו נבעה ישירות מהשקפת העולם הציונית שכה הושפעה מהרעיונות האנטישמים הרווחים. הרצל לא אחת האשים את היהודים בכך שהם הביאו על עצמם את שנאת הלא יהודים והוא כתב כי במקום שהבעיה היהודית לא הייתה קיימת, אנו מביאים אותה בדרך של ההגירה. היהודים המהגרים עתה לאנגליה נושאים עמם את הזרעים של האנטישמיות. אנו מביאים אותה לאמריקה. אולם לאחר שנהגר לפלסטינה, את המקום שאנו תופסים עתה באירופה ימלאו הנוצרים והאנטישמיות תעלם. הציונות והאימפריאליזם כדי לנסות ולהשיג את האדמה למדינה שלו, הרצל היה מוכן להתחנן לפני כל כוח אימפריאליסטי, לא משנה עד כמה כוח זה היה נפשע. הוא בא במגע עם הקיסר הגרמני, עם הסולטאן הטורקי עם הצאר הרוסי ועם בית המלכות באנגליה. ב1896 הוא נפגש עם הסולטאן והציע לו כי תמורת השליטה בפלסטין, הוא יעזור לו לכסות על הטבח הראשון בארמנים. הוא ציין ביומנו , הסולטאן יקבל אותי כידיד משום שביכולתי להשפיע על העיתונות האירופאית כך שיראו את השאלה הארמנית באור יותר ידידותי לטורקים. שנית אני יכול להשפיע על המנהיגים הארמנים שיקבלו את מרות הסולטאן. מחשבה זו לא הייתה עולה במוחם של יהודים אחרים מלבד הציונים. אולם בסופו של יום דבר לא יצא מאומה מרעיון זה, למרות שהרצל עזר לכסות על הטבח של הארמנים. עד היום מדינת ישראל הציונית, אינה מוכנה לגנות לא רק טבח זה, אלא את הג‘נוסיד של הארמנים, שנערך ב1915. היטלר שנשאל על ידי קציניו ומה יגיד העולם על השמדת היהודים, השיב ”מה שאמר על השמדת הארמנים“.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

3.

הרצל והצאר הרוסי. ב1903 הרצל ניפגש עם הנסיך פון פלאבה, שהיה אחראי לטבח של היהודים בקישנייב כדי להציע לו את הפיתרון לשאלה היהודית, הכנעתם של המוני היהודים המהפכנים ברוסיה לפרויקט הציוני. פון פלאבה היה שר הפנים של הצאר הרוסי שבזמנו המשטרה החשאית זייפה את הפרוטוקולים של זקני ציון. אחד מחברי המפלגה הסוציאל מהפכנית חיים זיטולבסקי שנפגש עם הרצל סיפר אחר כך כי הרצל גילה לו כי הוא נפגש עם פלאבה. וזה הבטיח כי תוך 15 שנים הוא ישיג את הזיכיון על פלסטין, אולם בתנאי אחד כי היהודים המהפכנים יפסיקו את פעולתם החתרנית כנגד הצאר. .יטולבסקי ענה להרצל ”אנו מהפכנים יהודים ואפילו הלאומנים ביותר בינינו אינם ציונים. אין אנו מאמינים כי הציונות היא הפתרון ליהודים. להעביר את היהודים לארץ ישראל היא אוטופיה. לא נעזוב עבורה את הדרך המהפכנית בה בחרנו שתביא גם לשחרור היהודים.“ . חיים ויצמן הנשיא של הקונגרס העולמי הציוני ונשיאה הראשון של המדינה הציונית כתב על ביקורו של הרצל ברוסיה,: ”אני מאמין כי צעד זה לא רק שהיה משפיל אלא לא הביא שום פירות“. ויצמן גם כתב בפאניקה להרצל : רוב יהודי מערב אירופה מאמינים כי רוב יהודי מזרח אירופה הם ציונים. ההיפך הגמור הוא הנכון, רובם הם אנטי ציונים לא משום שהם מתבוללים, אלא משום שהם מהפכנים. רוב הסטודנטים היהודים תומכים בתנועה המהפכנית . כדי להגיע אל המוני הפועלים היהודים בבתי המלאכה, קם אגף ”שמאלי“ ציוני. פועלי ציון של בורכוב שתפקידו היה להטיף לפועלים היהודים לנטוש את המאבק המהפכני ולהצטרף למפעל הקולוניאליסטי הציוני כאשר הוא משתמש בפראזות ”מרקסיסטיות“. אין אתם יכולים להיות פועלי תעשייה ברוסיה, אמרו הבורכוביסטים , על כן , עזבו את שאר הפועלים הלא יהודים והצטרפו למפעל הציוני ושם תהפכו לפועלי תעשייה ושם תבנו חברה סוציאליסטית..ברוסיה עצמה המפלגה בשם מפלגת פועלי ציון, שיחקה תפקיד ריאקציוני שכן הם התנגדו לכול פעולה משותפת עם העובדים הלא יהודים מה שהפך אותם לשוברי שביתות. מסיבה זו הבונד ושאר הארגונים השמאליים היהודים התארגנו יחד וגירשו את פועלי ציון מהאיגודים המקצועיים ויצאו בהצהרה משותפת:“ להודיע להם כי מאחר ואנו חיים בפינסק ולא בציון, אנו רואים בפעילותם בגידה“ ( מקור לני ברנר) ארץ ריקה מתושביה לאחר 1897 הלו להגיע לארץ המהגרים הקולוניאליסטים הציונים. אולם לא הייתה זו התנחלות קולוניאליסטית רגילה של מעצמה שבאה לשדוד את פירות העבודה והטבע של העם המקורי. הם באו במטרה לסלק את תושבי הארץ המקוריים ולהפכה למדינה של יהודים ציונים עם רוב מוחלט של יהודים. מטרה זו קיבלה ביטוי בשלוש הסיסמאות המרכזיות של התנועה הציונית: גאולת האדמה, עבודה עברית ותוצרת עברית תנועת העבודה הציונית היא שעמדה מאחורי סיסמאות שוביניסטיות אלו. מסיבה זו הוקמה ההסתדרות של ”העובדים העבריים בארץ ישראל“ שסירבה לקבל עובדים ערבים. קיבוצים ”סוציאליסטים“ ציוניים לא קיבלו חבר או חברה ערבית וכך הלאה. כתוצאה ממדיניות זאת, פרץ המרד הערבי של 1936, אשר הוועד העליון של המופתי ובעלי אדמות גדולים השתלטו עליו כדי למנוע ממנו שיהפוך למרד מהפכני סוציאליסטי של הפועלים והפלחים. מצד שני כל הציונים כולל תנועת העבודה הציונית עמדו עם האימפריאליזם הבריטי ושברו בכוח את המרד. המפלגה הקומוניסטית שנשלטה על ידי בירוקראטיים שפעלו כחגורת מסר בין ברית המועצות שהייתה אז כבר מדינה של קפיטליזם ממלכתי, ובין הפועלים שתמכו במפלגה, תמכה פוליטית בהנהגה של המופתי במקום להיאבק על כך שהוא יונהג על ידי מעמד הפועלים בברית עם הפלאחים. . מלחמת 48 הייתה המשכה של מדיניות זאת של הפיכת הארץ של יושביה המקוריים לארץ ריקה מהם. מלחמה בה הציונים ובראשם תנועת העבודה הציונית גרשו, תוך ביצוע מעשי טבח רבים בין 8000,000 ל 900,000 פלסטינים. כפי שמשה דיין אמר בהרצאה ב1969, אין מקום בארץ שלא היה יישוב ערבי. אין אתם אפילו יודעים את שמות היישובים, ואין אני מאשים אתכם, משום שספרי הגיאוגרפיה אינם מזכירים אותם. אולם נהלל הייתה פעם מהלול, גבת תפסה את מקומו של ג‘בטה, שריד את מקומו של חניאפס, כפר יהושע את מקומו של טל שאמם. המיתוס הציוני כרבים מהשקרים שהוא בנוי עליו, מספר כי הציונים הסכימו בלב כבד לקבל את תוכנית החלוקה ולוותר על מחצית מולדתם ההיסטורית למען שלום. במציאות הייתה זו הסכמה מהפה לחוץ גם של האו“ם וגם של הציונים. בעוד בן גוריון ”מקבל“ את ההחלטה, הוא כתב לבנו ” אנו מוותרים היום על מה שיהיה שלנו מחר“. ההנהגה הציונית פעלה יחד עם המלך עבדאללה והסכימה עמו כי החלק של הארץ אותו לכאורה הועיד האו“ם לפלסטינים יינתן למלך עבר הירדן. רק על שני מקומות הם לא הסכימו ביניהם . על ירושלים ועל לטרון ששם אכן נערכו קרבות ממשיים בין הכוחות הציונים ללגיון הערבי. כיום הזרם של הבורגנות הפלסטינית שאותה מייצג ”אבו מאזן“ המקבלת את התכתיב האימפריאליסטי והציוני ותומכת במדינה פלסטינית זעירה, לצד מדינת ישראל, תוך ויתור על זכות השיבה של הפליטים, טוענת כי ההנהגה הפלסטינית טעתה כאשר לא קיבלה את תוכנית החלוקה. אולם גם עם ההנהגה הפלסטינית הייתה מקבלת את חלוקת הארץ והקמתה של מדינה ציונית על 60 אחוז מאדמות הארץ בעוד היישוב הציוני מונה כשליש בלבד מהתושבים, מדינה פלסטינית לא רק שלא הייתה מוקמת, אלא מרבית הפלסטינים שחיו בתחום שבה אמורה הייתה לקום המדינה הציונית היו מגורשים. דבר זה עולה כבר מתוכנית החלוקה הראשונה אותה הציעה וועדת פיל ב-1937 שכללה טרנספר של רבע מיליון ערבים

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

4.

בה תמכה ההנהגה הציונית. והבורכוביסטים הציונים שהעמידו פנים כמרקסיסטים היכן הם היו בעת הנכבה? הם כבר היו חברים במפ“ם. הציונים הסטליניסטים, אשר טענו כי מלחמת 48 הייתה מלחמת שחרור וסייעו לשחרר את הערבים מאדמותיהם. והקומוניסטים משרתי מוסקבה היכן הם היו? הם לא הסתפקו בתעמולה כי המלחמה היא מלחמת שחרור העם היהודי, אלא דאגו לנשק מצ‘כיה בה יגרשו את הערבים הפלסטינים. מלחמת 56 הייתה המשכה של מלחמת 48 , אלא הפעם הברית באופן גלוי כללה גם את בריטניה וצרפת, מדינות אימפריאליסטיות שנאבקו כדי לשמור על שארית האימפריה, כאשר המטרה היא לא רק להכות במשטר של נאצר ובתנועה לשחרור לאומי של אלג‘יריה, אלא להקים את ממלכת ישראל השלישית, כדברי בן גוריון לפני שנאלץ להחזיר את סיני למצרי בלחץ אמריקאי סובייטי. מכאן לא רחוקה הייתה הדרך למלחמה הבאה. מלחמת 67 לא רק על מנת להפיל את משטרו של נאצר, אלא להשלים את החזון הציוני של ”ארץ ישראל השלמה“. לא הימין הציוני הוא שעמד בראש הממשלה, ולא הימין הציוני היה זה שהקים את המליציות הפרוטו פשיסטיות של המתנחלים,. היו אלו מנהיגי תנועת העבודה הציונית. החזון המשיחי של ממלכת ישראל השלישית וחזונו של הרצל המפעפע גם כיום של להיות חומה עבור המערב האימפריאליסטי., ממשיך להיות המדיניות של שליטי מדינת ישראל. חלום בלהות זה כולל לא רק את סיני אלא את מחציתה של לבנון ומכאן מלחמת 78, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. מכאן ההכנות למלחמה כנגד סוריה ואיראן. אולם ככול הנראה הימים ”הטובים“ של המדינה הציונית מגיעים לסיומם. המלחמה של ארצות הברית בעיראק גורמת לזעזוע קשה מאוד של כל האזור. לחוסר יציבות שהולכת וגדלה. למאבקים של ההמונים שהולכים ומחריפים. להופעתה המחודשת של תנועת העובדים העצמאית כפי שרואים במצרים. הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הולך ומתפוגג, ככול שהמשבר מחריף. כבר עתה שורשי ”הסכסוך ” התעמולה הציונית מגדירה את הציונות כתנועה ללידתו מחדש של העם היהודי בארץ מכורתו. טענה זו היא טענה מרכזית במיתוס הציוני, כאשר לא אחת משווים את התנועה הציונית לתנועות לשחרור לאומי מעול הקולוניאליזם והאימפריאליזם. אולם מי שמע על תנועה לשחרור לאומי שבנתה את כל קיומה על נישולו של עם אחר? אבות הציונים היו הרבה יותר ישרים בהגדרת אופי תנועתם. ולאדמיר(זאב) ז‘בוטניסקי בחיבורו הידוע ”קיר הברזל“ כתב כי זהו חוק ברזל של כל תנועה של קולוניאליסטים כי על מנת להתנחל בארץ בה כבר חיים בני אדם, או שתשתמש בכוח צבאי או שתוותר על המטרה של ההתיישבות עצמה...הציונות היא מפעל קולוניאליסטי ועל כן היא תיכשל אם לא תשמש בכוח הנשק.. הוא גם הוסיף כי אין הציונים יכולים להגיע להסדר עם הערבים מחוץ לארץ, משום שהם דורשים ברית כנגד האימפריאליזם, בעוד הציונים זקוקים לכידונים של הצבא הבריטי. השורשים של הקולוניאליזם הציוני אינם אפוא הכיבוש של 67, כפי שמנסה להציג זאת השמאל הרפורמיסטי בארץ ובעולם אלא עצם ההתנחלות הקולוניאליסטית הציונית מסוף המאה ה-19. השמאל הציוני המתנגד לכיבוש והנישול שלאחרי מלחמת 67 אינו נוגע בשורשים של הבעיה , אלא באחד מהענפים שצמחו משורשים מורעלים אלו. השורשים של הציונות הציונות אינה 2000 שנות געגועים לציון, אלא תנועה מודרנית שנולדה בחלקה האחרון של המאה ה-19. התפתחותה הפוליטית של תנועה זז, היא תוצאה של החברה האירופאית בתקופה של האימפריאליזם ולא ניתן להבינה מחוץ להקשר זה. הציונות נולדה כתגובה לאומנית של חלק מהיהודים לאנטישמיות באירופה. ההיסטוריה המודרנית של היהודים החלה עם המהפכה הצרפתית, אשר הרעיונות המהפכניים שלה היו חופש, שוויון ואחווה. כתוצאה ממנה זכו היהודים לשוויון זכויות אזרחי. חומות הגטו הופלו והיהודים יכלו לבחור לעצמם מקצועות שהיו סגורים לפניהם במשך מאות בשנים. לא במקרה הפרעות ביהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית אורגנו על ידי הריאקציה שעלתה לשלטון לאחר מפלתו של נפוליון וידועה כקונגרס וינה.הנסיך (פירסט) קלמנס מטרניך שהיה הקנצלר של הקיסרות ההבסבורגית ועמד בראש האצולה של בעלי האחוזות כנגד הסוציאליסטים והדמוקרטים, הוא שעמד בראשה ובתקופתו נערך הפוגרום בערי גרמניה בהאמבורג ופרנקפורט כאשר ההמון הימני המוסת על ידי הכנסייה קורא היפ היפ , שם שמקורו במסעות הצלב כאשר קריאת קרב של הצלבנים הייתה "Hierosylma Est Perdita “ אולם במזרח אירופה הסיפור היה שונה. היהודים חיו בעוני ובשולי החברה הסמי פיאודלית. במקומות שהיו מבודדים משאר בני החברה. במקומות מושבם לא היו מפעלים, אלא בתי מלאכה, והם סבלו לא רק מאפליה חוקית, אלא מפוגרומים שעודדו על ידי המשטרה והממשלה. הפוגרום הראשון הידוע ברוסיה נערך ב-1821.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

5.

טרוצקי המהפכן הרוסי ממוצא יהודי, תאר פוגרומים אלו בספרו 1905.“ מאה עיירות הפכו לגיהינום. עשן רב היתמר בשמש, בתים עלו באש. כל אחד ידע מראש כי הפוגרום עומד להתרחש. עוד לפני שהוא התרחש. , לאחר מאמרי וכרוזי הסתה חלונות של בתים יהודים נופצו. עוברי אורח הוכו כאשר הפורעים שרים ”האל ינצור את הצאר“ כוחות המשטרה התנפלו על כל מי שהתנגד לפרעות. לאחר הפרעות , החוליגנים שתו בבתי המרזח , מסריחים מוודקה ומדם כאשר הם מרגישים עצמם עליונים.“ ההתפתחות של הקפיטליזם באירופה, לא הביאה עמה את הסוף לאנטישמיות. היהודים הפכו שעיר לעזאזל של שליטי אירופה. מאז מחציתה השנייה של המאה-19 הופיעו מאמרי שטנה שטענו כי היהודי הוא נחות לא משום דתו, ולא משום שצלב את המשיח, אלא משום שהוא מגזע נחות. מיליוני יהודים הצטרפו לתנועה הסוציאליסטית המהפכנית שיצאה כנגד האנטישמיות כפי שיצאה כנגד כל הגילויים של הגזענות. מקורה של גזענות זאת הייתה השליטה של האימפריאליסטים באפריקה ובאסיה, והיא שמשה הצדקה לניצול של האוכלוסייה ביבשות אלו. היא במיוחד החריפה עם המרוץ הגדול אחר המושבות בסוף המאה ה-19. אולם הופעתה של האנטישמיות החדשה גם סיפקה כוחות חדשים לתנועה. הציונית עד 1880 התנועה הציונית הייתה קבוצה קטנה של פנאטים לאומנים משיחיים. למשל רק 160 עותקים מספרו של משה הס, מרקסיסט שהפך לציוני , רומא וירושלים נמכרו במשך חמש השנים הראשונות להוצאתו (1862) והמוציא לאור ביקש ממנו שיקנה את שאר העותקים. משפטו של אלפרד דריפוס הפך למוקד של ביטוי לאנטישמיות בצרפת. הממשלה הצרפתית הלבישה תיק של בגידה על קצין יהודי צרפתי. תנועה רחבה שאחד מנציגיה היה אמיל זולה יצאה כנגד האנטישמיות. אולם עיתונאי אוסטרי בשם הרצל, אשר דיווח על המשפט, כאשר מסקנתו היא שליהודים אין מקום בטוח באירופה ועל כן הם זקוקים למדינה נפרדת משלהם, התעלם מהתנועה המתקדמת. מבצר למען התרבות כנגד הברבריזם . הציונות של הרצל הייתה חילונית ופרגמאטית . הוא טען כי מדינה יהודית תוכל להיבנות רק בתמיכת מעצמה אימפריאליסטית, משום שבכל מקום בו יתיישבו הם יהיו מיעוט, שיפגוש בהתנגדות של האוכלוסייה המקומית פלסטין הייתה רק אחת האופציות , אחרות היו אוגנדה, ארגנטינה, קפריסין ואפילו חלק מארצות הברית. אולם החלק הדתי בתנועה הציונית נאבק למען התנחלות בפלסטין והרצל שקלט את המשמעות הסמלית , תמך באפשרות זאת של ”השיבה לארץ המולדת“. לאחר שהרצל קבע את ארץ היעד להתנחלות, הוא ניסה למצוא מעצמה שתתמוך ברעיון. הרצל דחה את הרעיונות המתקדמים של המאה ה-19: דמוקרטיה, סוציאליזם, רפובליקה, ואימץ את הרעיונות הריאקציונרים של התקופה: מונרכיה, לאומנות, שוביניזם וגזענות. התנועה הציונית הזדהתה עם האימפריאליזם ועם הרעיונות הגזעניים כי תפקידה של האימפריה הוא להביא את התרבות הנעלה למפגרים. במדינת היהודים הוא כתב,זה שאינו מסוגל לחשוב, ידמיין לעצמו כי זאת נדידה מהתרבות אל המדבר. אולם אין זה כך, אנו נביא עמנו את התרבות, לא ניסוג לדרגה יותר נמוכה אלא יותר גבוהה. לא נגור בבתי חומר, אלא נבנה בתים מודרניים חדשים. אנו נבנה חומה של הגנה עבור אירופה באסיה, נהווה מבצר של התרבות כנגד הברבריזם...אירופה תבטיח את קיומנו. באמצעי התקשורת המערביים מספרים לנו כי ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. אולם דמוקרטיה לא היה הרעיון של הרצל שהיה מונרכיסט. הוא העריץ את הכוח של המלכים. לאחר ביקורו את הקיסר הגרמני הוא כתב ביומנו:“ לקיסר עיניים מלכותיות. מעולם לא ראיתי כאלו עיניים,תקיפות, סקרניות ונשמתו משתקפת דרכן“ הציונות והיהודים. הרצל שטען כי הוא מייצג את היהודים וכמותו מקס נורדאו התייחסו בכתיבתם אל היהודים כאל טפילים, מוכים וחולים מבחינה חברתית. נורדאו כתב: אני חושב ביגון על העתיד של גזע זה ( היהודים המתבוללים של אירופה) שאין להם כל מסורת להישען עליה, שנשמתם מלאה בשנאה לדמם ודם האחרים, ואשר מצפונם הרוס משום השקר שבו הם חיים. זאת היא התמונה של היהודים בסוף המאה ה-19. אם לסכם הרי היהודים הם גזע מקולל של קבצנים. עמדה זו נבעה ישירות מהשקפת העולם הציונית שכה הושפעה מהרעיונות האנטישמים הרווחים. הרצל לא אחת האשים את היהודים בכך שהם הביאו על עצמם את שנאת הלא יהודים והוא כתב כי במקום שהבעיה היהודית לא הייתה קיימת, אנו מביאים אותה בדרך של ההגירה. היהודים המהגרים עתה לאנגליה נושאים עמם את הזרעים של האנטישמיות. אנו מביאים אותה לאמריקה. אולם לאחר שנהגר לפלסטינה, את המקום שאנו תופסים עתה באירופה ימלאו הנוצרים והאנטישמיות תעלם. הציונות והאימפריאליזם כדי לנסות ולהשיג את האדמה למדינה שלו, הרצל היה מוכן להתחנן לפני כל כוח אימפריאליסטי, לא משנה עד כמה כוח זה היה נפשע. הוא בא במגע עם הקיסר הגרמני, עם הסולטאן הטורקי עם הצאר הרוסי ועם בית המלכות באנגליה. ב1896 הוא נפגש עם הסולטאן והציע לו כי תמורת השליטה בפלסטין, הוא יעזור לו לכסות על הטבח הראשון בארמנים. הוא ציין ביומנו , הסולטאן יקבל אותי כידיד משום שביכולתי להשפיע על העיתונות האירופאית כך שיראו את השאלה הארמנית באור יותר ידידותי לטורקים. שנית אני יכול להשפיע על המנהיגים הארמנים שיקבלו את מרות הסולטאן. מחשבה זו לא הייתה עולה במוחם של יהודים אחרים מלבד הציונים. אולם בסופו של יום דבר לא יצא מאומה מרעיון זה, למרות שהרצל עזר לכסות על הטבח של הארמנים. עד היום מדינת ישראל הציונית, אינה מוכנה לגנות לא רק טבח זה, אלא את הג‘נוסיד של הארמנים, שנערך ב1915. היטלר שנשאל על ידי קציניו ומה יגיד העולם על השמדת היהודים, השיב ”מה שאמר על השמדת הארמנים“. הרצל והצאר הרוסי. ב1903 הרצל ניפגש עם הנסיך פון פלאבה, שהיה אחראי לטבח של היהודים בקישנייב כדי להציע לו את הפיתרון לשאלה היהודית, הכנעתם של המוני היהודים המהפכנים ברוסיה לפרויקט הציוני. פון פלאבה היה שר הפנים של הצאר הרוסי שבזמנו המשטרה החשאית זייפה את הפרוטוקולים של זקני ציון. אחד מחברי המפלגה הסוציאל מהפכנית חיים זיטולבסקי שנפגש עם הרצל סיפר אחר כך כי הרצל גילה לו כי הוא נפגש עם פלאבה. וזה הבטיח כי תוך 15 שנים הוא ישיג את הזיכיון על פלסטין, אולם בתנאי אחד כי היהודים המהפכנים יפסיקו את פעולתם החתרנית כנגד הצאר. .יטולבסקי ענה להרצל ”אנו מהפכנים יהודים ואפילו הלאומנים ביותר בינינו אינם ציונים. אין אנו מאמינים כי הציונות היא הפתרון ליהודים. להעביר את היהודים לארץ ישראל היא אוטופיה. לא נעזוב עבורה את הדרך המהפכנית בה בחרנו שתביא גם לשחרור היהודים.“ . חיים ויצמן הנשיא של הקונגרס העולמי הציוני ונשיאה הראשון של המדינה הציונית כתב על ביקורו של הרצל ברוסיה,: ”אני מאמין כי צעד זה לא רק שהיה משפיל אלא לא הביא שום פירות“. ויצמן גם כתב בפאניקה להרצל : רוב יהודי מערב אירופה מאמינים כי רוב יהודי מזרח אירופה הם ציונים. ההיפך הגמור הוא הנכון, רובם הם אנטי ציונים לא משום שהם מתבוללים, אלא משום שהם מהפכנים. רוב הסטודנטים היהודים תומכים בתנועה המהפכנית .

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

6.

כדי להגיע אל המוני הפועלים היהודים בבתי המלאכה, קם אגף ”שמאלי“ ציוני. פועלי ציון של בורכוב שתפקידו היה להטיף לפועלים היהודים לנטוש את המאבק המהפכני ולהצטרף למפעל הקולוניאליסטי הציוני כאשר הוא משתמש בפראזות ”מרקסיסטיות“. אין אתם יכולים להיות פועלי תעשייה ברוסיה, אמרו הבורכוביסטים , על כן , עזבו את שאר הפועלים הלא יהודים והצטרפו למפעל הציוני ושם תהפכו לפועלי תעשייה ושם תבנו חברה סוציאליסטית..ברוסיה עצמה המפלגה בשם מפלגת פועלי ציון, שיחקה תפקיד ריאקציוני שכן הם התנגדו לכול פעולה משותפת עם העובדים הלא יהודים מה שהפך אותם לשוברי שביתות. מסיבה זו הבונד ושאר הארגונים השמאליים היהודים התארגנו יחד וגירשו את פועלי ציון מהאיגודים המקצועיים ויצאו בהצהרה משותפת:“ להודיע להם כי מאחר ואנו חיים בפינסק ולא בציון, אנו רואים בפעילותם בגידה“ ( מקור לני ברנר) ארץ ריקה מתושביה לאחר 1897 הלו להגיע לארץ המהגרים הקולוניאליסטים הציונים. אולם לא הייתה זו התנחלות קולוניאליסטית רגילה של מעצמה שבאה לשדוד את פירות העבודה והטבע של העם המקורי. הם באו במטרה לסלק את תושבי הארץ המקוריים ולהפכה למדינה של יהודים ציונים עם רוב מוחלט של יהודים. מטרה זו קיבלה ביטוי בשלוש הסיסמאות המרכזיות של התנועה הציונית: גאולת האדמה, עבודה עברית ותוצרת עברית תנועת העבודה הציונית היא שעמדה מאחורי סיסמאות שוביניסטיות אלו. מסיבה זו הוקמה ההסתדרות של ”העובדים העבריים בארץ ישראל“ שסירבה לקבל עובדים ערבים. קיבוצים ”סוציאליסטים“ ציוניים לא קיבלו חבר או חברה ערבית וכך הלאה. כתוצאה ממדיניות זאת, פרץ המרד הערבי של 1936, אשר הוועד העליון של המופתי ובעלי אדמות גדולים השתלטו עליו כדי למנוע ממנו שיהפוך למרד מהפכני סוציאליסטי של הפועלים והפלחים. מצד שני כל הציונים כולל תנועת העבודה הציונית עמדו עם האימפריאליזם הבריטי ושברו בכוח את המרד. המפלגה הקומוניסטית שנשלטה על ידי בירוקראטיים שפעלו כחגורת מסר בין ברית המועצות שהייתה אז כבר מדינה של קפיטליזם ממלכתי, ובין הפועלים שתמכו במפלגה, תמכה פוליטית בהנהגה של המופתי במקום להיאבק על כך שהוא יונהג על ידי מעמד הפועלים בברית עם הפלאחים. . מלחמת 48 הייתה המשכה של מדיניות זאת של הפיכת הארץ של יושביה המקוריים לארץ ריקה מהם. מלחמה בה הציונים ובראשם תנועת העבודה הציונית גרשו, תוך ביצוע מעשי טבח רבים בין 8000,000 ל 900,000 פלסטינים. כפי שמשה דיין אמר בהרצאה ב1969, אין מקום בארץ שלא היה יישוב ערבי. אין אתם אפילו יודעים את שמות היישובים, ואין אני מאשים אתכם, משום שספרי הגיאוגרפיה אינם מזכירים אותם. אולם נהלל הייתה פעם מהלול, גבת תפסה את מקומו של ג‘בטה, שריד את מקומו של חניאפס, כפר יהושע את מקומו של טל שאמם. המיתוס הציוני כרבים מהשקרים שהוא בנוי עליו, מספר כי הציונים הסכימו בלב כבד לקבל את תוכנית החלוקה ולוותר על מחצית מולדתם ההיסטורית למען שלום. במציאות הייתה זו הסכמה מהפה לחוץ גם של האו“ם וגם של הציונים. בעוד בן גוריון ”מקבל“ את ההחלטה, הוא כתב לבנו ” אנו מוותרים היום על מה שיהיה שלנו מחר“. ההנהגה הציונית פעלה יחד עם המלך עבדאללה והסכימה עמו כי החלק של הארץ אותו לכאורה הועיד האו“ם לפלסטינים יינתן למלך עבר הירדן. רק על שני מקומות הם לא הסכימו ביניהם . על ירושלים ועל לטרון ששם אכן נערכו קרבות ממשיים בין הכוחות הציונים ללגיון הערבי. כיום הזרם של הבורגנות הפלסטינית שאותה מייצג ”אבו מאזן“ המקבלת את התכתיב האימפריאליסטי והציוני ותומכת במדינה פלסטינית זעירה, לצד מדינת ישראל, תוך ויתור על זכות השיבה של הפליטים, טוענת כי ההנהגה הפלסטינית טעתה כאשר לא קיבלה את תוכנית החלוקה. אולם גם עם ההנהגה הפלסטינית הייתה מקבלת את חלוקת הארץ והקמתה של מדינה ציונית על 60 אחוז מאדמות הארץ בעוד היישוב הציוני מונה כשליש בלבד מהתושבים, מדינה פלסטינית לא רק שלא הייתה מוקמת, אלא מרבית הפלסטינים שחיו בתחום שבה אמורה הייתה לקום המדינה הציונית היו מגורשים. דבר זה עולה כבר מתוכנית החלוקה הראשונה אותה הציעה וועדת פיל ב-1937 שכללה טרנספר של רבע מיליון ערבים ובה תמכה ההנהגה הציונית. והבורכוביסטים הציונים שהעמידו פנים כמרקסיסטים היכן הם היו בעת הנכבה? הם כבר היו חברים במפ“ם. הציונים הסטליניסטים, אשר טענו כי מלחמת 48 הייתה מלחמת שחרור וסייעו לשחרר את הערבים מאדמותיהם.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

7.

והקומוניסטים משרתי מוסקבה היכן הם היו? הם לא הסתפקו בתעמולה כי המלחמה היא מלחמת שחרור העם היהודי, אלא דאגו לנשק מצ‘כיה בה יגרשו את הערבים הפלסטינים. מלחמת 56 הייתה המשכה של מלחמת 48 , אלא הפעם הברית באופן גלוי כללה גם את בריטניה וצרפת, מדינות אימפריאליסטיות שנאבקו כדי לשמור על שארית האימפריה, כאשר המטרה היא לא רק להכות במשטר של נאצר ובתנועה לשחרור לאומי של אלג‘יריה, אלא להקים את ממלכת ישראל השלישית, כדברי בן גוריון לפני שנאלץ להחזיר את סיני למצרי בלחץ אמריקאי סובייטי. מכאן לא רחוקה הייתה הדרך למלחמה הבאה. מלחמת 67 לא רק על מנת להפיל את משטרו של נאצר, אלא להשלים את החזון הציוני של ”ארץ ישראל השלמה“. לא הימין הציוני הוא שעמד בראש הממשלה, ולא הימין הציוני היה זה שהקים את המליציות הפרוטו פשיסטיות של המתנחלים,. היו אלו מנהיגי תנועת העבודה הציונית. החזון המשיחי של ממלכת ישראל השלישית וחזונו של הרצל המפעפע גם כיום של להיות חומה עבור המערב האימפריאליסטי., ממשיך להיות המדיניות של שליטי מדינת ישראל. חלום בלהות זה כולל לא רק את סיני אלא את מחציתה של לבנון ומכאן מלחמת 78, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה. מכאן ההכנות למלחמה כנגד סוריה ואיראן. אולם ככול הנראה הימים ”הטובים“ של המדינה הציונית מגיעים לסיומם. המלחמה של ארצות הברית בעיראק גורמת לזעזוע קשה מאוד של כל האזור. לחוסר יציבות שהולכת וגדלה. למאבקים של ההמונים שהולכים ומחריפים. להופעתה המחודשת של תנועת העובדים העצמאית כפי שרואים במצרים. הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הולך ומתפוגג, ככול שהמשבר מחריף. כבר עתה מתפשט בכול העולם הרעיון של מדינה אחת דמוקרטית בכל הארץ, במקום משטר האפרטהייד הציוני. אולם השאלה היא מה יהיה אופייה המעמדי של מדינה זו? האם תהיה זו מדינה הדומה לדרום אפריקה לאחר הפלת משטר האפרטהייד, בה ממשיך לשלוט המעמד הבורגני הלבן, השולט על הכלכלה, או שתהיה זו מהפכה של ההמונים עצמם , כאשר בראשם מעמד הפועלים הערבי, אשר יקים מדינה סוציאליסטית אחת בכול המזרח התיכון. חברה עליה לא ישלטו האימפריאליזם ובני בריתו, אלא מעמד העובדים עצמו שצורת שלטונו היא מועצות העובדים ופיקוח דמוקרטי של העובדים עצמם על כל תהליכי הייצור והחלוקה. בכלכלה מולאמת של המעמד כקולקטיב.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

8.

הניסיון ההיסטורי הארוך של תנועת העובדים היהודים בארץ, הוכיח כי הם לפעמים מסוגלים להיאבק למען רפורמות עבור עצמם. אולם אינם מסוגלים לשחרר עצמם מכבלי המדינה הציונית. הסיבה היא חומרית. מעמד הפועלים היהודי הוא בעל פריבילגיות , בניגוד למעמד הפועלים הערבי באזור. חלק מ“ המרקסיסטיים באירופה מטיפים לסולידאריות בין מעמד הפועלים הערבי המהפכן למעמד הפועלים היהודי שהוא חלק מההוויה של מתנחלים קולוניאליסטים. הם טוענים כי משטר האפרטהייד הופל בפעולה המונית של העובדים השחורים והלבנים. אולם האם משטר האפרטהייד הופל במאבק מהפכני משותף של הפועלים הלבנים והשחורים? הפועלים הלבנים תמכו עד היום האחרון במשטר האפרטהייד."מרקסיסט" שהיה מטיף לסולידאריות של הפועלים השחורים עם הפועלים הלבנים היה בפועל מטיף לשיתוף פעולה של הפועלים השחורים עם משטר האפרטהייד, עם ההצלחה הידועה מראש. הוא היה נחשב בעיני הפועלים השחורים כחסר תקווה ובעיני הפועלים הלבנים כבוגד, או סהרורי. הנקודה בארץ היא לשכנע שכבות של הפועלים היהודים להיות אנטי ציונים ולתמוך במאבק המהפכני של הפועלים הערבים ( השחורים של דרום אפריקה) ההמונים הפלסטינים לבדם אינם מסוגלים להשתחרר כאשר מולם מכונת מלחמה משוכללת כישראל. המפתח לשחרור האזור והעם הפלסטיני הוא מעמד הפועלים הערבי כאשר כיום בראשו מעמד הפועלים במצרים. ההצלה הפיזית והמוסרית של היהודים המבקשים לחיות בארץ זו הוא ההצטרפות למאבקו המהפכני של מעמד הפועלים הערבי. הציונות והפשיזם הטענה האהובה על הציונים היא כי מדינת ישראל נולדה על מנת למנוע שואה חדשה ליהודים. השואה היא ההצדקה לכול מעשי הנבלה שהמדינה הציונית מעוללת. אולם היה זה מנחם אוסישקין אשר אמר בפגישה של הוועד הפועל של הקונגרס הציוני, ”יש משהו חיובי בטרגדיה זו, שכן היטלר רודף את היהודים משום הגזע לא הדת שלהם. אילו היה רודפם מושם הדת, רובם היו מתנצרים“ ב1934 , מנהיג ממפלגת העבודה הציונית משה בילינסון נסע לגרמניה ודיווח בשובו:“יש שם יותר כסף מאשר אי פעם חלמנו. זאת ההזדמנות שלנו לפרוח שם כפי שמעולם לא פרחנו“ הוא התכוון לכך שיהודי גרמניה על הונם יאלצו להגר לפלסטין. הציונים היו מעוניינים לא בכול היהודים, אלא ביהודים עשירים מחד ובחלק מהיהודים הצעירים הבריאים אותם יכשירו להיות עובדים תוך סילוק הפועלים הערבים. על נושא זה ההיסטוריון תום שגב כתב:“ חיים בעיר נחשבו בעיניהם ( המנהיגים הציונים) כחיי ניוון ואילו עבודת האדמה תיצור ”אדם חדש“ על כן הם העניקו סרטיפיקטים רק לאלו שיכלו לשחק תפקיד בבניית המדינה הציונית. לכן הם העדיפו צעירים ציונים. ב-1934, ארגון ההגירה מגרמניה בארץ התלונן לחבריהם בגרמניה כי אין הם מספיק סלקטיביים בחירת היהודים המגיעים לארץ. במכתב אנו מוצאים:“ החומר האנושי המגיע מגרמניה נעשה יותר גרוע“ הם אפילו שלחו חלק מהם חזרה לגרמניה. וועד ההצלה של הסוכנות היהודית כתב בסיכום מ-1943 , בתקופה שעדיין ניתן היה להציל מיליוני יהודים מהשמדה, שאלנו עצמנו, את מי להציל,האם כל אחד שניתן או לתת עדיפות לאופי הציוני של מפעלנו ולהציל רק את אלו בהם נוכל להשתמש לבניית הארץ. אני מבין שזה נשמע גס אולם אם נוכל להציל רק 10,000 מתוך 50,0000 המתאימים לארץ מתוך מיליון שאינם מתאימים ברובם, עלינו לבחור את 10,000 המתאימים ביותר ולא את המיליון שיהיו עלינו למעמסה. ב1949, מספר תום שגב, בן גוריון חשב על הרעיון להשתמש במהגרים כולל החולים ששרדו ולשלוח אותם תחת משטר צבאי לעבוד בפרויקטים לפיתוח אשר יסייעו לחסל את ”החומר האנושי הירוד“. התוכנית בסופו של דבר לא יצאה לפועל. במיליון השביעי תום שגב גם כותב כי לסוכנות היהודית היו הזדמנויות רבות להציל יהודים, אולם היא חיבלה בהצעה אחר הצעה והעדיפה להשקיע את הכסף במפעלי ההתיישבות מאשר בהצלת יהודים. בן גוריון אמר כי ” החובה של הציונים אינה להציל את יהודי אירופה, אלא להציל את אדמת ארץ ישראל עבור היישוב. חיים ויצמן היה עוד יותר גלוי לב: התקווה שליהודי אירופה היא בהגירה. אם הייתי נשאל ,האם אתה יכול להציל את יהודי אירופה, תשובתי הייתה לא. אני רוצה להציל אנשים צעירים עבור הארץ. הזקנים יעברו מהעולם. הם אבק, אבק כלכלי ומוסרי, אבק בעולם אכזר. רק את הצעירים יש להציל ועלינו לקבל זאת.“

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

9.

בשנות החמישים נערך בישראל משפט שנודע כפרשת קסטנר- פרשת השמדתה שליהדות הונגריה. רודלוף קסטנר מבכירי מפלגת העבודה הציונית, שהיה אחראי על וועד ההצלה בהונגריה שיתף פעולה עם הנאצי אדולף איכמן בתוכנית להצלת 1685 יהודים חשובים שכללו גם את בני משפחתו. הוא שבחר מי ינצל והוא פעל עם קצין הס.ס קרל בכר שהיה אחראי על המחלקה הכספית של הס.ס. תמורת חיי הנכבדים הציונים, קסטנר הסכים לא להודיע ליהודי הונגריה כי התוכנית של היטלר היא להשמיד את יהודי הונגריה. לאחר המלחמה קסטנר גם העיד במשפט נורינמברג לטובתו של בכר שהיה מהאחראים על רצח חצי מליון יהודים. קסטנר לא עבד לבד בנושא זה, אלא קיבל את תמיכת ההנהגה של בכירי הסוכנות היהודית. תום שגב מספר כי אילו היהודים היו יודעים על התוכנית להשמדתם הם היו בורחים לרומניה, במקום זאת הם עלו ללא כל התנגדות לרכבות שהוליכו אותם למותם. האלטרנטיבה הסוציאליסטית הנאצים השמידו את השמאל היהודי המהפכני. היו אלו מיטב הקומוניסטים והסוציאליסטים אשר ארגנו את ההתנגדות לנאצים. הם גם אלו שארגנו את התקומות מרד גטו וארשה. אולם לאחר מותם העלימו את מעשיהם האמיצים. ההשמדה של המסורת המהפכנית של היהודים על ידי הנאצים היא שאפשרה לציונים לטעון כי היא מייצגת את המוני היהודים בהם היא בגדה וסייעה להשמיד. בעזות מצח של שקרנים הם טוענים כי כל מי שמתנגד לפשעים שלהם הוא אנטישמי. הם מנסים להשכיח כי עד מלחמת העולם השנייה חלק ניכר מאוד מהיהודים תמכו במפלגות הסוציאליסטיות והמהפכניות והתנגדו לציונות. ב1905 היהודים ברוסיה היוו 4 אחוז מהאוכלוסייה, אך היוו 11 אחוז מהמפלגה הבולשביקית ו 23 אחוז מהמפלגה המנשביקית. יהודים אלו גינו את הציונים על הפילוסופיה האנטישמית שלהם ההד של טענות האנטישמים הלא יהודים, ועל הקולוניזציה שלהם את פלסטין. ב1910 קארל קרליצקי ממנהיגי המפלגה הסוציאליסטית היהודית אמר:“ רק העבודה נותנת זכות לאדמה, ליהודים אין שום זכות לגזול אותה מהערבים ולהפוך את הארץ לגטו מבודד לגזע היהודי “ פלסטין אינה שייכת ליהודים מווינה, לונדון או ניו יורק. כיום היא שייכת לאוכלוסייה החיה שם.“ מצד אחד עמדה המסורת של היהודים המהפכנים שארגנו את היהודים יחד עם אחרים כנגד פוגרומים במאבק כנגד האנטישמיות. מצד שני הציונים אשר שיתפו פעולה עם הצאר קראו ליהודים לא להשתתף במאבקים המהפכניים חיבלו באחדות באיגודים המקצועיים. טרוצקי מתאר כיצד ב1905 פועלים לא יהודים באו להצלת היהודים בזמן הפוגרום בסנט פטרסבורג:“ הפועלים הכינו את עצמם ואף רכשו אקדחים שעלו כסף רב. לסובייט היה קושי רב לחמש את ההמונים ועל כן העובדים השתמשו בפטישים, משורים, אזמלים שוטים וכדומה והתארגנה הפגנה חמושה גדולה אשר הטילה מורא על מארגני הפוגרום. הפועלים לא הסתפקו בכך וארגנו משמרות הגנה סביב השכונות של היהודים. לנין והבולשביקים לקחו עמדה בלתי מתפשרת בשאלה של האנטישמיות, ובאותו זמן אמרו כי על הפועלים היהודים והלא יהודים להתארגן יחד, ללא כל קשר לרקע דתי או לאומי או אחר. לאחר המהפכה הבולשביקים הוציאו מספרי החוקים את כל החוקים שהפלו כנגד היהודים. במלחמת האזרחים הם הגנו על היהודים מול הפורעים הלבנים, אשר רצחו בין 30,000 ל 60,000 יהודים באוקראינה. באותו זמן איש הימין הציוני ז‘בוטניסקי ניסה לארגן גדודי שוטרים יהודים למען הפורע האנטישמי האוקראיני סימון פטלוריה שנלחם בצבא האדום. אולם כיום הציונים לא רק מחביאים מסורת זאת, אלא יוצאים כנגד מסורת זאת בעוד הם אינם טובים מהפורעים הלבנים כאשר מדובר בערבים. ב1920 כתב צ‘רציל האימפריאליסט הבריטי כי יש שתי מסורות בקרב היהודים. המסורת הגרועה של הבולשביקים היהודים המסיתים כנגד הסדר הברתי והמסורת הטובה של הציונים העובדים עם הסדר הבריטי. בזמן מלחמת האזרחים בספרד עת טובי הצעירים בתנועה השמאלית ביניהם יהודים יצאו כמתנדבים להלחם בפשיזם. התנועה הציונית רדפה את המתנדבים היהודים שחיו בארץ.ובאותו זמן גם שדדה את האדמות של הערבים במה שכונה יישובי חומה ומגדל. אכן שתי מסורות. המסורת המהפכנית של תנועת הפועלים שנאבקת כנגד כל צורות האפליה והגזענות אם זו כנגד יהודים או מוסלמים, והמסורת של הריאקציה מארגנת הפרעות והאפליה הגזענית שעליה נמנית הציונות.

 

[יוסף בן דוד שוורץ]

END.

קטעים ממדינת היהודים של הרצל בצאת היהודים לא תגדל המבוכה, פרץ וצוחה לא יהיו בארץ והאזרחים הנוצרים יתענגו על רב שלום! המה יקחו עתה את מקום היהודים ומשרותיהם. והשטף ילך לאט לאט, ובהַחֶלוֹ – תסוג גם האנטישמיות לאחור. היהודים יעזבו את הארץ כרעים מכֻבדים, ובשוב אחדים מהם לאחר איזה זמן, יקבלום בכל הארצות הנאורות בסבר פנים יפות ויתנהגו עמם כשורה וכמשפט הגרים הבאים מארצות אחרות. אף לא בחפזון ובמנוסה נצא, כי אם במערכה ובמשטר נכון ומאשר על פי דעת הקהל. על התנועה להזהר מעבור חק וברית עמים, ולא זה בלבד, אלא שהיא תוכל להתקיים, רק אם הממלכות שיש להן חפץ בה ימשכוה חסד. ... תקנת סדרי הממשלה אחד הועדים הגדולים, אשר תבחר האגודה, יהיה סוד החכמים בתורת המדינה, ועליו יהיה לתקן תקנות הממשלה וסדרי הנהגתה ברוח העת החדשה. תקנות כאלה טובות הן, לפי דעתי, אם לא תִּתְנֶנה מקום לפלפל בהן הרבה. בספר אחר, אשר כתבתי, גליתי את דעתי על סדרי הממשלה הטובים בעיני. הנני חושב את הממלכה הדמוקרטית והרפובליקה האריסטוקרטית למשובחות ומתוקנות בממשלות המדינה. משטרי המדינה ויסודות ממשלתה צריכים להיות מקבילים איש אל רעהו. ומשבח אני את הממלכה וסדרי ממשלתה, המועילה להנהגה מדינית נכונה ותמידית, ויש בה זכות איזה משפחה גבוהה ונודעה לשם בדברי הימים, הנוצרה אף גֻדלה למלוך, ובה תלוי גם קיום המדינה. אך דברי ימי עמנו היו נפסקים זה זמן כביר, עד כי לא נוכל לתקן לנו סדרים כאלה כבתחילה; ולוּ נסינו לעשות כזאת, כי עתה הינו לשחוק ולקלסה. ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחה, יחרד כל לב איש מאתנו ונפשותינו משתוקות לשוב אליה. לו חפץ הדר כבוד השולטן לתת לנו את הארץ הזאת כי עתה נָתַנו לו ידינו להביא סדרים בעניני האוצרות של ממלכתו, ולאירופא נהיה אנחנו כחומה בצורה נגד אַזיא, ועמדנו על המצפה להגן עד התרבות מפני פראי האדם. בתור ממלכה בפני עצמה לא יחדל מהיות קשר ויחס בינינו ובין עמי אירופא, והם יהיו ערבים בעד קיומנו.

 

[Boogieman]

המשפט הזה הצחיק אותי:

"מי שמע על תנועה לשחרור לאומי שבנתה את כל קיומה על נישולו של עם אחר?". ובכן, אני שמעתי. זה מה שקרה בכל מקום שבו אירופאים התיישבו, התנתקו בהדרגה מארצות האם ופיתחו תודעה לאומית משלהם. כל יבשת אמריקה וחלקים מאפריקה אם לדייק. להתיישבות הציונית בארץ ישראל היו וישנם כמה וכמה מאפיינים דומים למדינות הנ"ל, חוץ מזה שלהתיישבות הציונית לא היתה "ארץ אם" ושהזיקה לארץ שבה התיישבו היתה, איך נאמר זאת, עמוקה מעט יותר משל זיקתם של הספרדים למכסיקו, לדוגמא. בכל אופן, אין שום סתירה בין קולוניאליזם ושיחרור לאומי, תשאל את סימון בוליבר. הסתירה הזאת קיימת רק אצל מי שרוצה לעקם את המציאות כך שתהיה מחולקת ל"טובים" ו"רעים".

 

[אהרן תמוז]

תודה על הציטוט הנפלא מהרצל:

"ארץ ישראל היא ארץ מולדת אבותינו היקרה לנו ועד נצח לא נשכחה, יחרד כל לב איש מאתנו ונפשותינו משתוקות לשוב אליה." זה כוחה של תשוקת עם ישראל למולדתו ולשיבת ציון ששרדה את כל הפורעים והצוררים, מהרומאים והצלבנים ועד לנאצים ולקומוניסטים, ויכלה להם. איפה 'מהפכת אוקטובר' ואיפה האינטרנציונל מהקומוניסטי, איפה קבור הטרוצקיזם ואיפה 'האינטרנציונל הרביעי', החמישי או ה-23 - ואיפה הציונות. הציונות המודרנית החזירה תוך כמאה שנה כ-40% מבני עמנו המפוזר בכל פינות תבל חזרה למולדת ואין ספק שבדורות הבאים יתקבץ רוב מניינו ורוב בניינו של העם היהודי בארצו - והמארקסיסטים כעשן יכלו וכמוץ אשר תישאנו הרוח.

 

[mishauli]

משוורץ לא תזכה לתגובה (הוא פועל בשיטת "פגע ו-

ברח"), אז, לפחות, קבל-נא תודה ממני על מענה ציוני הולם (בלי כל מירכאות!) מתומצת לגראפומאן.

 

[זוכמיר מ]

מרתק

אני מציע לך לקרוא טוב-טוב מה כתובו Trotskyist ו 20:44 | 13/12 שוורץ, אני מציע לך לקרוא היטב את המכתב ששלחה לך המזכירות הבינלאומית. ואני מבקש ממך שכדי לקדם את הדיון תפרסם את המכתב שכתבתם בתשובה בדיוק כפי שפרסמת את תרגומי הספרים שלך ולא היתה לך שום בעיה למלא את הפורום. המזכירות מאשימה אותך שאתה ניצלת לרעה את הפריבילגיה שהוענקה לך להשתתף בישיבות האינטרנציונל. אתה ניסית לפוצץ את נאום הסיכום של אלן וודס, אתה נטשת באמצע נאום התשובה שהשיב לך החבר לאל חאן מהסקציה הפקיסטנית משלא הסכים לרעיון בדבר תמיכתך בחמאס, אתה התנצחת בפומבי בבר עם החבר ראזי מהסקציה האיראנית עד שהחבר נטש את שולחנך, אתה העלית עמדות על אף שהן לא התקבלו במזכירות ולא כיבדת את החלטת הרוב, אתה התחלת לתקוף את הסקציה הפקיסטנית בעקבות אי-הסכמתך לחבירה עם החמאס והצטרפת לאויבי האינטרנציונל בפקיסטן. לאחר שלאחר כארבע שנות פעילות נותרת מבודד, התחלת להתנהג בצורה היסטרית בארגון, תוך שאתה לא רק פוגע באנשים אחרים אלא גם מעלה עמדות ביודעך שהן מנוגדות ב-360 מעלות לאלה של הארגון. האינטרנציונל הציע לך לבנות בישראל סקציה; מעולם לא היתה סקציה בישראל שצורפה לאינטרנציונל משום שהייתם בסך הכל שני חברים. בעקבות התנהגותך, הוחלט בסך הכל שלא לאפשר לך להיות נוכח בישיבות הוועד הבינלאומי. אם תבנה סקציה, תוכל להצטרף כסקציה (!). לא גורשת מהארגון אלא הודיעו לך שינהגו בך ללא זכויות-ייתר: בהינתן שאינך מנהיג סקציה, לא תוכל ליטול חלק בישיבות הוועד הבינ"ל. מעבר לכך, ידוע לי שהוצע לך לפרסם מאמר חתום על ידך, בשמך הפרטי, באתר האינטרנציונל וסירבת. לא מוזכר במכתב שום דבר בנוגע לחילוקי דעות על שאלת אופייה של ברית המועצות. בקיצור, לא גורשת אלא הוחלט שבהיותך אדם שאינו מנהיג סקציה אלא חבר מהשורה, לא תשתתף בישיבות גוף ההנהגה העליון. אני מציע לך לפרסם את תשובתכם הנגדית אם אינך רוצה להצטייר כמי שאינו אומר אמת.

 

[mishauli]

אתה פונה לשוורץ או אלי?

 

[אהרן תמוז]

מ-ז-ע-ז-ע

מה שקורא ב'אינטרנציונל'. פקיסטנים ואיראנים בתמיכה בריטית מנהלים מלחמת עולם ב'סקציה' של יבד"ש.

אוי, הבטן. זה יותר גרוע מסאטמר.

 

[אהרן תמוז]

*קורה

זה מה שקורה כשכותבים הודעות בלילה.