תנו לי בנונסנס.
נסנסו לי ואנסנס לכם. כבד לי פה, וגם פה, וגם לוחץ ומעיק. הסרעפת מבעבעת, מגדלת קוצי מחמד. הצרבת צורבת, מווסתת את האדרנלין למנות קטנות ובלתי אפקטיביות, אין תחלופת אוויר, מחניק, הרחפת יורדת מהפסים. קפת צבעה לבלונד-פלטינה, פיי אומרת שהיא יותר פמיניסטית, קפת אומרת משהו אחר, פיי אומרת משהו אחר אבל שונה, קפת אומרת שהיא בכלל אמורה להיות עסוקה עכשיו ושאין לה זמן, לריסה מחפשת משמעות לכל הג'אז הזה, אני כלוא בתוך בעיות זהות. אין אוויר, אין תחלופה, אילה צופה מהצד באובססיביות פאסיבית, משתדלת לשמור על שתיקה. הכל מתחיל בקטן, גם רומא לא נבנתה ביום אחד, ואולי דווקא כן נבנתה ביום אחד, אלא שההיסטוריון שיקר לנו והכניס נגיעות אישיות שהוכרזו ברבות הימים כאמת אבסולוטית. הכל נגמר בגדול, בענק, במפץ פתאומי, במפץ הגדול, כמו שהיקום נולד כך הוא ימות בשיא גודלו, ואז יוולד מחדש, מת בפיצוץ ונולד בפיצוץ, במחזוריות שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם עד לאינסוף. הידד, האח, דיצה וחדווה, פירוטכניקה, זיקוקים וקסמים. גם אני התחלתי בקטן, היום יש לי גדול. וכששלי יהיה גדול מספיק הוא יקטן, ואז שוב אוולד מבראשית, ושוב אגדל ושוב יהיה לי גדול. אמרנו כבר - מחזוריות. אין תחלופה, אין תזוזה, הכל חנוק ומחניק, מתחילים בקטן; קפת, פיי, אילה, לריסה, איכשהו יהיה גדול, לעתים אפילו גרנדיוזי, עוד נשים תצטרפנה לגינקוקרטיה, תיבנה ממלכה למופת, לתפארת מדינת האמזונות. אני אהיה רק מסמר קטן במערכת, בורג הערב. ואז שוב, כדרכן של אימפריות להתפורר, הכל יהיה מחניק, מלא אבק ולוחץ, קטן, מצ'וקמק. מחזוריות תקועה בלולאה אינסופית. המחזוריות ממחזרת את עצמה לדעת. יאללה, תנו לי בנונסנס.
נסנסו לי ואנסנס לכם. כבד לי פה, וגם פה, וגם לוחץ ומעיק. הסרעפת מבעבעת, מגדלת קוצי מחמד. הצרבת צורבת, מווסתת את האדרנלין למנות קטנות ובלתי אפקטיביות, אין תחלופת אוויר, מחניק, הרחפת יורדת מהפסים. קפת צבעה לבלונד-פלטינה, פיי אומרת שהיא יותר פמיניסטית, קפת אומרת משהו אחר, פיי אומרת משהו אחר אבל שונה, קפת אומרת שהיא בכלל אמורה להיות עסוקה עכשיו ושאין לה זמן, לריסה מחפשת משמעות לכל הג'אז הזה, אני כלוא בתוך בעיות זהות. אין אוויר, אין תחלופה, אילה צופה מהצד באובססיביות פאסיבית, משתדלת לשמור על שתיקה. הכל מתחיל בקטן, גם רומא לא נבנתה ביום אחד, ואולי דווקא כן נבנתה ביום אחד, אלא שההיסטוריון שיקר לנו והכניס נגיעות אישיות שהוכרזו ברבות הימים כאמת אבסולוטית. הכל נגמר בגדול, בענק, במפץ פתאומי, במפץ הגדול, כמו שהיקום נולד כך הוא ימות בשיא גודלו, ואז יוולד מחדש, מת בפיצוץ ונולד בפיצוץ, במחזוריות שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם עד לאינסוף. הידד, האח, דיצה וחדווה, פירוטכניקה, זיקוקים וקסמים. גם אני התחלתי בקטן, היום יש לי גדול. וכששלי יהיה גדול מספיק הוא יקטן, ואז שוב אוולד מבראשית, ושוב אגדל ושוב יהיה לי גדול. אמרנו כבר - מחזוריות. אין תחלופה, אין תזוזה, הכל חנוק ומחניק, מתחילים בקטן; קפת, פיי, אילה, לריסה, איכשהו יהיה גדול, לעתים אפילו גרנדיוזי, עוד נשים תצטרפנה לגינקוקרטיה, תיבנה ממלכה למופת, לתפארת מדינת האמזונות. אני אהיה רק מסמר קטן במערכת, בורג הערב. ואז שוב, כדרכן של אימפריות להתפורר, הכל יהיה מחניק, מלא אבק ולוחץ, קטן, מצ'וקמק. מחזוריות תקועה בלולאה אינסופית. המחזוריות ממחזרת את עצמה לדעת. יאללה, תנו לי בנונסנס.