תנו עצות ואל תשלחו אותי לייעוץ

[אחת שנמאס לה]

תנו עצות ואל תשלחו אותי לייעוץ ../images/Emo14.gif

אני קמה בבוקר בתחושת דיכאון שנמאס לי ולא יודעת כבר מה לעשות. אני בשנות ה-30 לחיי ונשואה+1 בגיל שנתיים. אני לא יודעת מה קרה לחיי שהגעתי למצב הזה . אני מיואשת מעצמי כי אני שמנה ולא מרגישה טוב עם זה . ניסיתי המון דיאטות ולא הולך לי, לפני הנישואים לא הייתי שמנה בכלל. היחסים עם בעלי עם הרבה מתח שנוצר לאחר הלידה, המריבות התחילו אחרי הלידה סביב נושאים הקשןרים בחינוך הילד/ה וכד´ לא מריבות שהתפתחו ותמיד נשכחו אבל כנראה שמשהו בכלך זאת מצטבר. במקום שנהיה הכי מאושרים פתאום הכל שונה כאילו משהו נהרס במערכת היחסים שלנו שהייתה נפלאה לפני כן ואף פעם לא רבנו. איזה מתח שיצא החוצה. לפעמים יש תקופות מאושרות אבל זה לא זה. לפני הלידה קיימנו יחסי מין בכייף ואחר כך הכל השתנה אם עשינו משהו פעם בחודש זה טוב. מרגיז אותי שבעלי לא יוזם כלום הוא רובץ לו ומחכה למשיח, לא יוזם אין רומנטיות, טוב שהוא נותן נשיקה כשהוא הולך לעבודה או אומר לילה טוב וגם את זה לפעמים הוא שוכח.כל פעם שאני מנסה לדבר על זה הוא אומר למה את לא יוזמת? לפעמים כשאנו מקיימים יחסים אז יש התלהטות אני מרגישה שיש משהו ביחסים אז למה השגרתיות הזו שהורגת אותי. אני בבית ומרגישה שאני קמה אוכלת ישנה מטפלת בילד/ה, הולכת לקניות ובזה מתסיימים חיי אני לא רוצה לחיות כך אני לא הייתי כך ונמאס לי!!! אני לא רוצה להגיע למצב שלבעלי ימאאס ממני ויחפס בחוץ אבל אני רוצה שהוא גם יסום משהו. לא יודעת אולי המפתח להרגשה שלי זה קודם כל שיפור היחסם ביננו קצת להכניס טעם לחיים ואני לא יודעת איךל לעשות את זה. יש הרבה שיגרה ומתח בבית! לצאת לבד יצאנו אולי 3 פעמים מאז הלידה ועכשיו עם המצב הבטחוני הזה לאן נצא? בבקשה תנו עצות מנסיונכם ואל תשלחו אותנו לייעוץ כי בעלי לא מוכן לשמוע על זה.

 

[ענת@11]

העצה הראשונה דווקא לא קשורה בבעלך

מכל מה שאת מתארת דבר ראשון את צריכה לאהוב את עצמך. לטפח את עצמך. לעשות עם עצמך משהו. את נשאבת לתוך השיגרע (לא טעות כתיב) והשיממון. לא תמיד היית שמנה? אז את לא חייבת להיות גם עכשיו. ההשמנה היא רק סימפטום. הזנחה גם במישור הפיזי וגם במישור הנפשי. היום עובר ללא משמעות? תמצאי משמעות. את עובדת? לומדת? ברגע שתפעילי את עצמך תרגישי יותר טוב. תהיי באינטראקציה עם עוד אנשים בוגרים חוץ מהבעל. תקבלי הערכה. עצה שניה-אל תחכי שהוא יזום, יתן, יביא. הציפיה הזו רק מביאה אכזבה. כרוניקה של כישלון ידוע מראש. תיזמי. על תעשי חשבונות מי יזם פעם אחרונה. תלמדי לעמוד על רצונותיך-היום יוצאים לסרט. היום מסעדה. גם במצב הבטחוני של היום אפשר לבלות. לא חייבים להיסגר בקופסה. ומאוד הייתי מייעצת לך את מה שביקשת במפורש שלא-לכי ליעוץ!!!! לבד. בשבילך. לקבל תמיכה ועזרה. לבנות מחדש את ההערכה העצמית. לקבל כלים איך מתמודדים עם החיים, השיגרה, הבעל. מנסיון-זה עושה פלאים. תחזרי הביתה עם חיוך וכוחות לבנות את חייך מחדש. ותעשי את זה מהר. לפי מה שאת מתארת האהבה ביניכם עוד לא מתה. היא רק נסתרת ונשכחת בים של תיסכולים. אם תמשיכי לא לעשות כלום היא תיבול סופית וחבל.

 

[ליידילי]

זה יהיה

קצר כי אני מאד קצרה בזמן כרגע. 1. אין שום חובה להתייצב לייעוץ כזוג. את יכולה ללכת לבדך, ונשמע לי שאת עשויה להפיק הרבה תועלת. 2. המצב אינו כה קודר כפי שהוא נראה לך, בחיי!- נחוץ רק שמישהו יאיר לך את שבילי המוצא. 3. נשמע שנכון להיום כל הערכתך העצמית מבוססת, (או מעורערת בעצם) על יחסו של בעלך. ועולמך מצומצם ליחסים בינו לבינך -ובינך לבין הבת והבית. - חיוני שתמצאי לך עיסוק כלשהו שהוא בשבילך בלבד בין אם זו עבודה או תחביב. 4. לגבי דיאטות- מצטערת - אני לא הכתובת. אך דומני שככל שתמצאי דרכים למלא את עולמך הפנימי, תגלי שאינך צריכה למלא את בטנך, כדי לתפוס מקום בעולם. (אני מקווה שזה לא נשמע נורא צורם... מתנצלת אם כן) חייבת לרוץ

 

[ברונטית]

איז בלאגאן !!!!! ....... ../images/Emo41.gif

זו התחושה שלי לאחר שקראתי את קריאתך... מרוב שהחיים שלך ריקים - יש שם בלאגאן אדיר, בלאגאן בתחושות שלך, בלאגאן ברגשות, בלאגאן ביחסים שלך עם בעלך... הדבר הראשון שעלה בדעתי להציע לך, הוא - מערכת שעות ריקה (כזו כמו שחילקו לנו בבית הספר בתחילת השנה) - בה עליך להתחיל ולשבץ את סדר יומך... ואני מתכוונת - לוח זמנים מפורט ! כמו למשל: 6.00 - השכמה, מקלחת וכוס קפה. 6.20 - העמדת מכונת כביסה, קיפול כביסה ושטיפת הבית 8.00 - 7.00 - טיפול בילד והכנתו לקראת השהיה במעון (בגן). 9.00-8.00 - חדר כושר. 11.00-9.00 - קניות וסידורים/או קורס/פגישה אצל דיאטנית הגזמתי, לא? אבל כך נראה לי שאת צריכה ל ה ת ח י ל לארגן את חייך... מצאי לעצמך עיסוקים המעניינים אותך, אולי עבודה חלקית (רק כדי לצאת מהלופ הזה של בית-ילד-קניות-בישול-בית)... כי מרוב שאת לא עושה כלום עם עצמך, את גם מרגישה כלום ליד בעלך, והכי גרוע את מרגישה כלום עם עצמך... במילים אחרות - תתחילי לקחת אחריות על חייך, ואגב, דיאטה, זה אחד הדברים החשובים להתחיל בהם - בהשפיעה מאד על תדמיתך בעיני עצמך !! אחרי פעולות כאלה מצידך - אני חושבת שלא "תיאלצי" ללכת ליעוץ (הנשמע מדברייך כקללה, משום מה...).

 

[ברונטית]

ועוד שאלה היפוטטית קטנה...

לו לא היית נשואה לבעלך, אלא חיה עימו על הסכם/חוזה חתום מראש, שתוקפו עומד לפוג בעוד שנה - מה היית עושה? מה היית עושה על מנת לשכנע את בעלך שכדאי יהיה לו להאריך את ההסכם הזה בינכם לעוד 5 שנים??? כמה היית מתאמצת? כמה היית משקיעה??? כמה היית נלחמת??? וזו שאלה היפוטטית, בהתייחס לדיון שהועלה כאן לפני ימים מספר, בעניין ההשוואה בין נישואי-דת לבין הסכם ה"ליסינג".

 

[עננים.]

הוסיף על דבריה של ברוני

למרות כל מה שנאמר לך, יתכן כי מצב כלכלי הוא אחד הדברים המונעים ממך לעשות את המתבקש. ואיך נאמר על כסף: "כסף לא עושה אותנו מאושרים, אך הוא מרגיעה את העצבים" ומכיוון שאני מעלה השערה כי גם המצב הכלכלי לא הכי הכי, הייתי מייעץ לך לרכוש ספר ולהתחיל ללמוד ולהשקיע, להשקיע בעצמך, להשקיע ביקר לך. שם הספר הוא: לגעת בחיים, של תלמה בר-זאב הספר מלמד ומסביר על דרכים להתמודד עם מציאות בלתי רצויה. בהצלחה עננים

 

[shelly1]

את עסוקה בשוליים...

אל תדאגי כל-כך לבעלך ולסביבה שלך, ברגע שתדאגי לעצמך - הוא כבר יתחיל לדאוג גם לך... השמנה אמרת , תטפלי בעצמך - תקחי את עצמך בידיים , תתחילי לעשות ספורט ולא טיולים בערב , ממש להרשם למכון כושר לסטודיו c , לצאת מהבית פעמיים - שלוש בשבוע תקדישי שעתים רק לעצמך , תפגשי אנשים חדשים, תורידי משקל , תהי יותר קלילה פיזית ונפשית , ואז נראה אותו... נראה אותו משתעמם ומשעמם,, הוא יתחיל לקרקר כמו תרנגול,, בהצלחה

 

[saarb]

עצות

המצב לא קשה כל כך ,זה דיי פשוט עם לא מקשים עוד יותר. הענין הוא שזה מורכב משני מרכיבים,מפיזיקה וכימיה.העיקר לא להיכנס לאפטיה.ויש גם פיתרונות. לפיזיקה כמו ברכב חדש הכל יפה סקסי וטוב,אבל לאחרנ מס שנים הערך יורד. ובמיוחד לאחר לידה.לכן דרושה התחדשות מפעם לפעם כמו עיצוב הגוף צבע לשער ביגוד מענייןופוזות חדשות וזה גם הגבר וגם האשה. כימיה זה קצת קשה יותר אבל אפשרי במידה ובאמת היתה אהבת אמת,וכאןכדאי לפנטז קצת ללכת לטבע לתפל בילד ביחד ליצר עוד ילד ולשתף את הבן זוג בכל דבר.ואולי להחליף מקום מגורי ואו חברים והעיקר לאהוב.