מחפשת בריאות
New member
תסבוכי ההנקה שלי....זהירות ארוך....
מצטערת על ריבוי ההודעות שלי היום...
אני כותבת קצת את מה שעבר עלי עד עכשיו (כולה שבועיים וחצי), שזה לא כ"כ נורא אבל יחסית להנקות הקודמות שלי שזרמו מההתחלה זה כן קצת מסובך. אשמח לעידוד ולעצות... תודה!
אז התאומים בני שבועיים וחצי כאמור. אחרי הלידה הייתי מאוד מאוד חלשה, ההמוגלובין ירד לי ל7.8 ולא נראיתי טוב בכלל. נראה לי שזה גרם לאחיות בתינוקיה לומר לי שאין לי מספיק חלב לתאומים. בהתחלה עניתי להם שיש להם מספיק למה שהם צריכים בשלב הזה. אבל לדעתי לאט לאט האמירות שלהם התחילו להשפיע עלי וביום השני התפתיתי לתת להם תוספת של כמה לגימות מהבקבוק. לא רק אי-התמיכה של האחיות אלא גם התשישות שלי והעובדה שיש שניים להניק גם גרמו לכך. בנוסף, גיליתי שיש לבת לשון קשורה אבל לא חשבתי שזה מהווה בעיה כי דווקא היא כן ינקה.
בנוסף, גם סבלתי מהפטמות, אבל זכרתי מההנקות הקודמות שזה עניין של כמה ימים עד שהעור מתחלף שם.
כשהגעתי הביתה (בינתיים התפתיתי לחלקי ארוחות יותר גדולות מהבקבוק) הפטמות לא נרפאו עדיין בכלל. באחד הבקרים הבת פלטה מלא חלב עם דם ואז הבנתי שהיא פוצעת אותי בפטמות עד זוב דם. קישרתי ללשון הקשורה ומיד הפסקתי להניק אותה והתחלתי לברר על טיפול לזה.
הצלחנו למצוא רופא שהגענו אליו למחרת בערב ומיד אחרי שהוא ניתק לה את הלשון - היא ינקה מייד כמו שצריך ב"ה. כך יצא שיומיים היא לא ינקה אלא אכלה מבקבוקים.
שמחתי שיש לי שניים, כך שאח שלה שמר על ההנקה ועל ייצור החלב.
בגלל העייפות והחולשה והטירוף של השבוע הראשון עם תאומים כשיש עוד ברית בסוף השבוע, המשכתי לתת להם פה ושם בקבוקים.
אך עדיין רוב הארוחות היו הנקה. חלק מההנקות היו משותפות למרות שזה היה די קשה מבחינת הנוחות שלי. החלטתי לדחות את ההנקה המשותפת עד שהפטמות יחזרו לעצמן.
בנוסף פיתחתי סוג של חרדה לקראת התפיסה שלהם את השד. בגלל שהייתי מודעת לזה ניסיתי להרגיע את עצמי לפני כל תפיסה וב"ה לאט לאט זה השתפר במקביל לשיפור שחל בפטמות.
אקצר....
נכון להיום, רוב הארוחות עדיין בהנקה אבל פעם או פעמיים ביום אני נותנת להם בקבוק. חלק מהארוחות משותפות (בעיקר בבוקר) אבל חלק לא - כך שאני מניקה רוב שעות היום.
הפטמה הימנית כבר ממש בסדר ובשמאלית ה"חור" עוד קיים אבל כבר לא כואב.
הבעיה:
אני ממש רוצה להגיע למצב שלא צריך בקבוקים (לא אמרתי שזה מטרנה ולא חלב שאוב).
אבל מרוב עייפות אני לפעמים לא יכולה לחשוב על הנקה ובעיקר לא על הנקה משותפת.
וגם - וזאת בעיקר הבעיה - לפעמים יש תחושה שנגמר החלב משני הצדדים והם עוד רעבים....
איך עושים זאת?
איך מגבירים את כמות החלב?
תודה למי שקראה עד כאן!
ותודה על קיומו של הפורום הזה שממש מעלה לי את המוטיבציה להניק כמה שיותר...
מצטערת על ריבוי ההודעות שלי היום...
אני כותבת קצת את מה שעבר עלי עד עכשיו (כולה שבועיים וחצי), שזה לא כ"כ נורא אבל יחסית להנקות הקודמות שלי שזרמו מההתחלה זה כן קצת מסובך. אשמח לעידוד ולעצות... תודה!
אז התאומים בני שבועיים וחצי כאמור. אחרי הלידה הייתי מאוד מאוד חלשה, ההמוגלובין ירד לי ל7.8 ולא נראיתי טוב בכלל. נראה לי שזה גרם לאחיות בתינוקיה לומר לי שאין לי מספיק חלב לתאומים. בהתחלה עניתי להם שיש להם מספיק למה שהם צריכים בשלב הזה. אבל לדעתי לאט לאט האמירות שלהם התחילו להשפיע עלי וביום השני התפתיתי לתת להם תוספת של כמה לגימות מהבקבוק. לא רק אי-התמיכה של האחיות אלא גם התשישות שלי והעובדה שיש שניים להניק גם גרמו לכך. בנוסף, גיליתי שיש לבת לשון קשורה אבל לא חשבתי שזה מהווה בעיה כי דווקא היא כן ינקה.
בנוסף, גם סבלתי מהפטמות, אבל זכרתי מההנקות הקודמות שזה עניין של כמה ימים עד שהעור מתחלף שם.
כשהגעתי הביתה (בינתיים התפתיתי לחלקי ארוחות יותר גדולות מהבקבוק) הפטמות לא נרפאו עדיין בכלל. באחד הבקרים הבת פלטה מלא חלב עם דם ואז הבנתי שהיא פוצעת אותי בפטמות עד זוב דם. קישרתי ללשון הקשורה ומיד הפסקתי להניק אותה והתחלתי לברר על טיפול לזה.
הצלחנו למצוא רופא שהגענו אליו למחרת בערב ומיד אחרי שהוא ניתק לה את הלשון - היא ינקה מייד כמו שצריך ב"ה. כך יצא שיומיים היא לא ינקה אלא אכלה מבקבוקים.
שמחתי שיש לי שניים, כך שאח שלה שמר על ההנקה ועל ייצור החלב.
בגלל העייפות והחולשה והטירוף של השבוע הראשון עם תאומים כשיש עוד ברית בסוף השבוע, המשכתי לתת להם פה ושם בקבוקים.
אך עדיין רוב הארוחות היו הנקה. חלק מההנקות היו משותפות למרות שזה היה די קשה מבחינת הנוחות שלי. החלטתי לדחות את ההנקה המשותפת עד שהפטמות יחזרו לעצמן.
בנוסף פיתחתי סוג של חרדה לקראת התפיסה שלהם את השד. בגלל שהייתי מודעת לזה ניסיתי להרגיע את עצמי לפני כל תפיסה וב"ה לאט לאט זה השתפר במקביל לשיפור שחל בפטמות.
אקצר....
נכון להיום, רוב הארוחות עדיין בהנקה אבל פעם או פעמיים ביום אני נותנת להם בקבוק. חלק מהארוחות משותפות (בעיקר בבוקר) אבל חלק לא - כך שאני מניקה רוב שעות היום.
הפטמה הימנית כבר ממש בסדר ובשמאלית ה"חור" עוד קיים אבל כבר לא כואב.
הבעיה:
אני ממש רוצה להגיע למצב שלא צריך בקבוקים (לא אמרתי שזה מטרנה ולא חלב שאוב).
אבל מרוב עייפות אני לפעמים לא יכולה לחשוב על הנקה ובעיקר לא על הנקה משותפת.
וגם - וזאת בעיקר הבעיה - לפעמים יש תחושה שנגמר החלב משני הצדדים והם עוד רעבים....
איך עושים זאת?
איך מגבירים את כמות החלב?
תודה למי שקראה עד כאן!
ותודה על קיומו של הפורום הזה שממש מעלה לי את המוטיבציה להניק כמה שיותר...
