תסכול - היכן עובר הגבול?
שלום
הייתי רוצה להתייעץ גם עם הפסיכולוגית וגם עם הגולשים ולשמוע מה דעתכם
לעיתים קרובות אני נתקלת במקרים של תסכול אצל ילדיי ותוהה מה הדרך הנכונה - לפתור את הבעיה ?(לעיתים זה מאוד קל עבורינו) או לתת להם להתמודד?
אתן דוגמא ואשמח לשמוע את דעתכם הכנה
בשבת האחרונה אכלנו ארוחת צהריים אצל אימי
היינו אנחנו - שלושת הבנות שלי , בנות שש וקטנה בת שלוש וגיסתי ואחי עם שתי הבנות שלהם בנות 7 ו 4.
לפני שהלכנו אמי חילקה לבנות הפתעות שקנתה - קשתות לשיער בכל מיני צבעים.
בת ה7 , אחייניתי, הגיעה מראש קצת בלי מצב רוח.. כשחילקו את הקשתות החלה לבכותש לא קבלה את הקשת הורודה. אמא שלה מייד קפצה ואמרה - " אין מה לעשות - תתמודדי " אני בקשתי מביתי , שאצלה היתה הורודה שתחליף איתה וכשהיא ראתה את בת דודתה בוכה נתנה לה את שלה אבל האם סירבה בכל תוקף . הילדה נכנסה ממש להתקף של בכי , לדעתי כמו שאמרתי ישב על משהו קודם, באיזשהו שלב אמי החלה לחטט בערימת ההפתעות ששומרת אצלה ומצאה קשת נוספת ורודה אך בכל זאת אמה לא הסכימה שייתנו לה. הילדה בכתה מאוד מאוד והעניין כאב לי באמת.
מה היתה התגובה הנכונה במצב זה ? נטיית הלב שלי היתה לתת לה מה שביקשה - זה לא הצריך מאמץ מיוחד.
מה דעתכם??
כאמור אני מתמודדת עם סוגיות דומות רבות בשגרה וזו דוגמא טובה
תודה
שלום
הייתי רוצה להתייעץ גם עם הפסיכולוגית וגם עם הגולשים ולשמוע מה דעתכם
לעיתים קרובות אני נתקלת במקרים של תסכול אצל ילדיי ותוהה מה הדרך הנכונה - לפתור את הבעיה ?(לעיתים זה מאוד קל עבורינו) או לתת להם להתמודד?
אתן דוגמא ואשמח לשמוע את דעתכם הכנה
בשבת האחרונה אכלנו ארוחת צהריים אצל אימי
היינו אנחנו - שלושת הבנות שלי , בנות שש וקטנה בת שלוש וגיסתי ואחי עם שתי הבנות שלהם בנות 7 ו 4.
לפני שהלכנו אמי חילקה לבנות הפתעות שקנתה - קשתות לשיער בכל מיני צבעים.
בת ה7 , אחייניתי, הגיעה מראש קצת בלי מצב רוח.. כשחילקו את הקשתות החלה לבכותש לא קבלה את הקשת הורודה. אמא שלה מייד קפצה ואמרה - " אין מה לעשות - תתמודדי " אני בקשתי מביתי , שאצלה היתה הורודה שתחליף איתה וכשהיא ראתה את בת דודתה בוכה נתנה לה את שלה אבל האם סירבה בכל תוקף . הילדה נכנסה ממש להתקף של בכי , לדעתי כמו שאמרתי ישב על משהו קודם, באיזשהו שלב אמי החלה לחטט בערימת ההפתעות ששומרת אצלה ומצאה קשת נוספת ורודה אך בכל זאת אמה לא הסכימה שייתנו לה. הילדה בכתה מאוד מאוד והעניין כאב לי באמת.
מה היתה התגובה הנכונה במצב זה ? נטיית הלב שלי היתה לתת לה מה שביקשה - זה לא הצריך מאמץ מיוחד.
מה דעתכם??
כאמור אני מתמודדת עם סוגיות דומות רבות בשגרה וזו דוגמא טובה
תודה