תסכול
היום הייתה לביתי תקרית בבי"ס ואני מתוסכלת ופגועה מתגובת המורה. רקע (מקוצר) :לפני שנה ביתי כיום בת 8 כיתה ג', סרבה ללכת לב"ס כשבוע .טופל מיידית כי אניעובדת במע' הבריאות הפסיכיאטרית בטיפול בנוער ועדה למקרים המחריפים עקב אי טיפול. נמצאה בעיית חרדה וחלק מהטיפול היה שהייתי בבי"ס למשך כחודשיים לטיפול קוגניטיבי התנהגותי הדרגתי עד שחזרה למסלול.(כולל טיפול תרופתי) היה שיתוף מלא של המחנכת והיועצת והמנהל ונראה שמבינים ותומכים. במהלך השנה לאחר אבחונים של רפב"ע (שעליו היה צורך להילחם עם קופ"ח) וכן אבחון הקשבה (ובעקבותיו טיפול מוצלח אך עדיין בתהליך) במכון טומטיס , אושרו חשדותי ונמצא שהחרדה נבעה עקב רגישות יתר למגע שהילדה סובלת ממנה ובעיקר בחוש השמיעה. באחד הסיכומים נכתב " ילדה ללא עור" ללא הגנה וללא מע' סינון בשמיעה. תיאור מילולי מדוייק למצב שהיה. כל זה גורם בין השאר לתגובות מוגזמות וקריאה לא מדוייקת של מצבים חברתיים.אך היא לא במצב כה קשה שאפשר לדרוש סייעת מתווכת. כן השגנו שילוב דרך מת"י אחר צהריים לטיפול עם עוד ילדה ללימוד אסטרטגיות חברתיות. מאז הילדה הולכת עם פלאפון באופן קבוע (מאפשר הליכה לבד הביתה ללא חשש) וכן כשמרגישה במצוקה בבי"ס יוצרת קשר , בהפסקות בלבד!. השנה מחנכת חדשה. יזמתי פגישה ועדכנתי במצב לפני תחילת שנת הלימודים. עשתה רושם שהבינה וההתחלה הייתה טובה יחסית. היום הופצה שמועה בכיתה נגד ביתי והיא התקשרה במצוקה גדולה וחששה לגשת לספר למורה כיהמורה אמרה"אלי לא ניגשים בהפסקה אלא רק אם משהו מת..." התקשרתי למזכירות והם קראו למורה. תיארתי בפניה את התקרית ותגובתה " אז מה את רוצה שאני אעשה?" נפגעתי נעלבתי אך הבלגתי ובקשתי שתשוחח בכיתה ותפסיק את החרם. אמרה בסדר אך רק בשיעור האחרון. אכן עשתה וביתי נרגעה. אך קבלה מסר כועס מהמורה על כך שהתקשרה אלי ובקשה את עזרתי. כמובן שזה הלחיץ את הילדה. אני רוצה ליזום מחר שיחה עם המורה. כמה הבהרות צריך יהיה מדוע אין הבנה... זה פשוט גומר את הכוחות והילדה עושה מאמצים והתקדמה כל כך הרבה מאז ההשקעה בטיפול בחופש. למה להרוס ולהקשות? תודה מראש על התגובה גם אם זה לא הפורום הכי מתאים להוציא תסכולים כאלו. אני מרגישה שבגלל שביתי לא במצב גרוע אין לנו זכויות,כמו סיוע צמוד יותר במע' החינוך, כמו הקלות במס, עזרה מארגונים ועמותות שונות וכו'
היום הייתה לביתי תקרית בבי"ס ואני מתוסכלת ופגועה מתגובת המורה. רקע (מקוצר) :לפני שנה ביתי כיום בת 8 כיתה ג', סרבה ללכת לב"ס כשבוע .טופל מיידית כי אניעובדת במע' הבריאות הפסיכיאטרית בטיפול בנוער ועדה למקרים המחריפים עקב אי טיפול. נמצאה בעיית חרדה וחלק מהטיפול היה שהייתי בבי"ס למשך כחודשיים לטיפול קוגניטיבי התנהגותי הדרגתי עד שחזרה למסלול.(כולל טיפול תרופתי) היה שיתוף מלא של המחנכת והיועצת והמנהל ונראה שמבינים ותומכים. במהלך השנה לאחר אבחונים של רפב"ע (שעליו היה צורך להילחם עם קופ"ח) וכן אבחון הקשבה (ובעקבותיו טיפול מוצלח אך עדיין בתהליך) במכון טומטיס , אושרו חשדותי ונמצא שהחרדה נבעה עקב רגישות יתר למגע שהילדה סובלת ממנה ובעיקר בחוש השמיעה. באחד הסיכומים נכתב " ילדה ללא עור" ללא הגנה וללא מע' סינון בשמיעה. תיאור מילולי מדוייק למצב שהיה. כל זה גורם בין השאר לתגובות מוגזמות וקריאה לא מדוייקת של מצבים חברתיים.אך היא לא במצב כה קשה שאפשר לדרוש סייעת מתווכת. כן השגנו שילוב דרך מת"י אחר צהריים לטיפול עם עוד ילדה ללימוד אסטרטגיות חברתיות. מאז הילדה הולכת עם פלאפון באופן קבוע (מאפשר הליכה לבד הביתה ללא חשש) וכן כשמרגישה במצוקה בבי"ס יוצרת קשר , בהפסקות בלבד!. השנה מחנכת חדשה. יזמתי פגישה ועדכנתי במצב לפני תחילת שנת הלימודים. עשתה רושם שהבינה וההתחלה הייתה טובה יחסית. היום הופצה שמועה בכיתה נגד ביתי והיא התקשרה במצוקה גדולה וחששה לגשת לספר למורה כיהמורה אמרה"אלי לא ניגשים בהפסקה אלא רק אם משהו מת..." התקשרתי למזכירות והם קראו למורה. תיארתי בפניה את התקרית ותגובתה " אז מה את רוצה שאני אעשה?" נפגעתי נעלבתי אך הבלגתי ובקשתי שתשוחח בכיתה ותפסיק את החרם. אמרה בסדר אך רק בשיעור האחרון. אכן עשתה וביתי נרגעה. אך קבלה מסר כועס מהמורה על כך שהתקשרה אלי ובקשה את עזרתי. כמובן שזה הלחיץ את הילדה. אני רוצה ליזום מחר שיחה עם המורה. כמה הבהרות צריך יהיה מדוע אין הבנה... זה פשוט גומר את הכוחות והילדה עושה מאמצים והתקדמה כל כך הרבה מאז ההשקעה בטיפול בחופש. למה להרוס ולהקשות? תודה מראש על התגובה גם אם זה לא הפורום הכי מתאים להוציא תסכולים כאלו. אני מרגישה שבגלל שביתי לא במצב גרוע אין לנו זכויות,כמו סיוע צמוד יותר במע' החינוך, כמו הקלות במס, עזרה מארגונים ועמותות שונות וכו'