תסכול

[רננהלי]

תסכול

היום הייתי כל כך מתוסכלת בטיפול. כי הרגשתי משהו בתוכי. כלפיי חברות מסויימות שלי (שאולי בעצם הן כבר לא חברות שלי, למרות שהן היו חברות נורא טובות בעבר). וידעתי שאני חונקת את זה, שאני לא נותת לזה לצאת ושאני מפחדת שאם אני אדבר זה יפרוץ את הסכר ואני לא אדע איך להתמודד עם זה. ויש בי מרירות כזו ותסכול כזה. וחוסר אמון בעולם ובחברים. שזה רעל בתוכי. והגעתי עם הרגשות האלה. אבל לא רציתי לפתוח את זה בגלל הפחד שזה יציף אותי כנראה. אז אמרתי ולא אמרתי. ובכיתי, אבל החנקתי את הבכי. ויצאתי כל כך מתוסכלת מהטיפול. ועם כאב בטן בגלל כל מה שאני שומרת שם. אוף יצא לי מבולבל מה שרציתי לומר זה שהרגשתי שהטיפול היום היה לא ממוצה, שלא ניצלתי אותו. ושיצאתי ממנו בהרגשה לא טובה ועם צורך בהמשך שלו, אבל בלי לדעת מה אני רוצה. כי אני לא רוצה לדבר על זה, אבל זה עושה לי כאב בטן. בקיצור: יצאתי מתוסכלת ועד הטיפול הבא יש עוד שבוע שלם לילה טוב. אני הולכת לישון סוף סוף. ומחר לקום מאוחר.

 

[רננהלי]

מחשבה

חשבתי על זה קצת. ויכול להיות שחלק מחוסר הרצון שלי לדבר על זה איתה או אפילו לחשוב על זה בעצמי, זה בגלל שאני מתביישת. בגלל שאני מרגישה שהקשר הזה עם החברות האלו היה משפיל מרגע שהראתי חולשה. עד אז, הכל היה בסדר, חברות נפלאה, אבל מרגע שהרשיתי לעצמי להראות חולשה, אבל באופן ממשי, לא להגניב איזו בעיה, אלא ממש חולשה, אז היתה הסתייגות (בהתחלה לא, אבל בהמשך כן), או כך אני הרגשתי לפחות. ואני מתביישת בזה. כי זה משפיל שזה ככה. ואני אפילו לא מסוגלת לומר יותר. כי זה פשוט משפיל. כנראה אני חושבת שאדם שאין לו חברים הוא לא שווה כלום. ולכן אם אני מרגישה שאין לי חברים, אז אני לא שווה כלום. מכירים את זה? אם אין לך ניסיון אתה לא יכול להתקבל לעבודה, אבל איך תשיג ניסיון בלי לעבוד? ככה זה אצלי - אם אין לך חברים, אז אתה לא שווה וגם אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך. ביצה ותרנגולת, מאיפה מתחילים? (ובגלל שזה באמת משפיל, ואני מפחדת מה תחשבו עליי,אני לא יכולה שלא להוסיף משהו: לכאורה יש לי חברים, הרבה אנשים אוהבים אותי ומעריכים אותי וגם אומרים את זה. משהו לא מסתדר לי בכל זה. משהו דפוק פה. כי אני לא חושבת שהם עושים את עצמם, ועדיין אני מרגישה שאין לי חברים)

 

[reedgreenwhait]

הממ :/

זאת לא דרך מחשבה טובה. זה מעליב. לי אין חברים, אז את ישר חושבת שאני לא שווה כלום? (אני באמת לא שווה כלום, אבל זאת לא הנקודה), ואם את לא חושבת שאני לא שווה כלום כי אין לי חברים, האם זה אומר שאת חושבת שרק את לא תיהי שווה כלום בלי חברים, אך לא אנשים אחרים?

 

[רננהלי]

בבקשה אל תקחי אישית

בטח לא להיעלב מדברים שאני כותבת על עצמי. הדבר הראשון שחשבתי היה: כן, כל מי שאין לו חברים הוא לא שווה כלום. ואחרי כן חשבתי: בעצם אני לא מכירה אותה, אז אני לא יכולה להחליט מה היא שווה לפני שאני מכירה אותה בלי קשר לעובדה אם יש לה חברים או לא. נקודה למחשבה בשבילי

 

[להבה ירוקה]

ממממ...

קודם כל, לגבי הטיפול הלא ממצה - האם יש לך אפשרות להתקשר אל הפסיכולוגית ולדבר איתה קצת טלפונית? תנסי להגיד לה שאת מרגישה שמשהו חסר, ולא ממוצה ועד הפגישה הבאה יש יותר מדי זמן. אהבתי מה שכתבת בשירשור של דליה. לחיות בלי ההתניות והתנאים שאת מציבה לעצמך. אני חושבת שזה אתגר טוב, וגם תשובה על מה שכתבת כאן לגבי עניין ה- יש חברים=אני שווה, אין חברים=אני לא שווה. זו עוד אחת מההתניות שלך. זה לא פשוט לשים בצד את ההתניות העמוקות. זה תהליך ארוך. כל פעם מתקלפת עוד שכבה. אבל בעצמך הבנת כמה התנאים שאת מציבה לעצמך מקשים עלייך את החיים, לא?

 

[רננהלי]

חשבתי על זה

חשבתי אולי לבקש ממנה להיפגש שוב השבוע. אבל אני יודעת שעד יום שישי אין זמן ששתינו יכולות בו כי אני יודעת מתי היא מקבלת. ואז היא תנסה למצוא לי זמן שהוא לא זמן רגיל שבו היא מקבלת ואני לא רוצה. עשיתי את זה פעם והיה לי כל כך לא נעים שהרגשתי שנתקעתי לה ככה באמצע היום בשעה לא נוחה לה. אני לא מצליחה להתגבר על ההתניה הזו. זה פשוט ככה אצלי. כל פעם שאני פוגשת אנשים חדשים, אני מרגישה שאני צריכה להראות שיש לי חברים כדי שירצו להיות חברים שלי. ואז אני מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו כל הזמן. ומשהו שאני לא מרגישה שהוא נכון.

 

[להבה ירוקה]

לאט לאט.

קודם כל תאמיני שאת מסוגלת להתגבר על ההתניה. אח"כ יבואו הצעדים להתגבר עליה.

 

[במסע שלא נגמר]

ואני מרגישה שכשאין לי בן זוג

אני שווה הרבה פחות ואין לי כלום משמעותי בחיים

 

[s h i r k u s h]

../images/Emo24.gif

אולי תהפכי את הדף או אפילו תכתבי פה בפורום מה שהיית רוצה לומר למטפל/ת, מה שהיית רוצה לומר לעצמך, תוציאי את זה. יש דברים שאני כותבת פה או בבלוג שלי שלא מסוגלת לספר לאף אחד, שלא מסוגלת לשתף אף אחד וזה פשוט יוצא ככה בבלוג, בכתיבה עצמה וישר זה מקל עליי.

 

[רננהלי]

בלוג

אפשר לפתוח בלוג בלי שאחרים יוכלו להסתכל בו? כי אני רואה שהבלוג שלך פתוח. לא רוצה שכולם יוכלו לדעת מה שאני לא רוצה לספר לאף אחד. אגב, מה עם הטיפול?

 

[s h i r k u s h]

לגבי הבלוג- לא נראה לי שאפשר

לסגור... ולגבי הטיפול- וואלה, האמת שזה יוצא לי ממש הון תועפות, וההיא שהתקשרתי אליה לא חזרה אליי והתקשרתי כבר כמה פעמים ולא יודעת... לומר את האמת קצת מדחיקה את זה, זה מפחיד אותי...

 

[להבה ירוקה]

יש בחירה בבלוג

אם לפרסם או לא לפרסם את הרשומות. בכל פעם שאת כותבת, הבחירה מופיעה מחדש. אז זה אפשרי לכתוב רק לעצמך. שם הבלוג והכינוי שלך יופיעו, אבל כל השאר - לא.

 

[behappy]

..

מה שכתבת העיר אצלי הרבה דברים. לפני כשנה, ניתקתי די הרבה קשרים עם חברות וידידים. כי היה לי קשה, קשה באמת. והייתי חלשה, והשתניתי המון, ולא ידעתי בכלל איך לשתף בכל זה. הרבה פעמים, בהרבה מערכות יחסים חבריות שהיו לי, הרגשתי שהחברות היא שואו אוף. ואז, לא היה לי הרבה במה להשוויץ.. לב שבור, לימודים שלא הולכים בקלות, פחדים, נדודי שינה, מצב בריאותי שהיה לא כל כך טוב. אז התרחקתי. גם כי השואו אוף מצידם עשה לי רע. זה לא היה רק לשתף בתקופה טובה, זה היה אשכרה להשוויץ. ואני, כמו שלא יכולה להשוויץ, לא יכולה גם שמשוויצים ליידי. זה עושה לי ממש ממש רע. כשזה לא שוויץ אלא פשוט שיתוף ורצון לשמוח ליד חברים זה נהדר בעיניי, ותמיד אני שמחה בשמחת החברים ה|אמיתיים| שלי. אני לא חושבת שהרבה מהקשרים שלי היו כאלה. היו קשרים שלא היו שואו אוף בכלל, אבל בגלל שני קשרים מאוד משמעותיים שניתקתי אז, השלכתי גם על עוד כמה קשרים את העניין הזה, ובחרתי פשוט להתרחק מהכל. וזה די רע, מצאתי את עצמי די בודדה, בתקופה לא קלה בכלל. אחר כך דברים השתנו ולאט לאט מוצאים ומחדשים קשרים... אבל עדיין, אני עובדת על עצמי המון בלהודות בחולשה שלי ולשתף בתקופות קשות את החברים שלי. יש כמה שאין לי בעייה לשתף אותם, יש כמה שלשתף אותם עדיין בעייתי אצלי. אני לא יודעת כמה זה קשור בכלל למה שכתבת. כתבתי כי רציתי להוציא ואולי גם לשאול, תוך כדי- מהם חברים בשבילך, איזה אנשים היית רוצה שיהיו חברים שלך. אפילו שהתשובות כאן די מובנות, מדי פעם צריך להגדיר מחדש. יש גם תקופות שאין חברים. היו לי תקופות מעטות כאלה בחיים, שלימדו אותי המון על עצמי ועל איך להתמודד עם מצבים לא קלים בכלל. אני מאמינה שזה כמו באהבה, כשצריך לקרות משהו הוא יקרה, למרות שמצפים ומחכים לזה כל כך הרבה. את תמצאי ותיצרי חברויות טובות ואמיתיות עם הזמן, אם תרצי בזה. אני בטוחה. בקשר לתחושה הזו של חוסר מיצוי בטיפול- תעשי משהו עם זה. עוד פגישה, פגישה ארוכה יותר, כתיבה לעצמך או למטפלת כדי שלפחות יהיו "שיעורי בית". לי אין שום טיפול כרגע למרות שאני צריכה: אין לי כסף..

אז אני משתדלת לעבוד על עצמי, אם בכתיבה ואם בדיבור עם קרובים אליי ובמחשבות, כדי שיהיה לפחות זה. קחי את הכלים שנותן לך הטיפול ותיישמי אותם, עם כמה שאולי זה עדיין לא אצלך, משלך. וואי כמה דיברתי..

 

[רננהלי]

שואו

אני לא חושבת שהקשרים שלי עם אנשים הם מהסוג הזה. אבל אני תמיד מגישה שאני צריכה להוכיח משהו, להראות שאני מישהי שאני לא כדי שיאהבו אותי. לעשות את עצמי כאילו יש לי חברים, למרות שאני מרגישה שאין. אני כרגע לא יודעת מי אני רוצה שיהיו חברים שלי. מסתכלת סביבי על החברים שלי ושואלת את עצמי אם הייתי רוצה שאחד מהם יהיה קרוב יותר, קרוב מאוד. ואין לי תשובה לזה. כרגע אין אף אחד שאני אוהבת מספיק כדי לרצות בקשר כל כך קרוב. וזה קשור מאוד בזה שאני מאוכזבת נורא מאנשים ובעיקר משתי חברות מסויימות שלי שאהבתי מאוד. אמרתי היום לפסיכולוגית שאני מצטערת על הקשר איתן מלכתחילה. מצטערת שפתחתי את הפה, מצטערת שסיפרתי להן מה כואב לי. התגובה שלהן הכאיבה לי מדי. חוסר היכולת שלהן להיות שם בשבילי כשהייתי צריכה את זה, כואב. יצא שכשהרשיתי לעצמי להראות חולשה - לא קיבלו אותי כמו שאני, לא היו מסוגלים לספוג אותי. ואני מרירה ומאוכזבת. תגידי, למה את מתכוונת כשאת אומרת הכלים שנותן לי הטיפול. אני לא מרגישה את זה בכלים. את לא הראשונה שמשתמשת במושג הזה בהקשר של טיפול, ואני לא מבינה אותו. לא רואה שום כלים. אולי אני לא מבינה מה זה אומר 'כלים'. אולי אני לא מספיק זמן בטיפול או שלא התקדמתי מספיק בכדי שיהיו לי כלים כאלו. לא יודעת.

 

[behappy]

הדברים ששירקוש רשמה בתגובה להודעה

שלך, שטיפול הוא לא קסם, אלה הם כלים. זה מושג די מסובך. כי- כלים היא מילה פיזית, והטיפול הוא נפשי. אני די עייפה אבל אנסה להסביר ממה שאני יודעת וחושבת, בכל זאת. כלים הם שבילים שהמטפל/ת מראים לך- שדרכם אפשר להתמודד עם כל מני בעיות. למשל, אם את מספרת למטפלת שלך על משהו שמציק לך, והיא תנסה לברר מאיפה זה בא, ואיך להתמודד עם הבעייה הזו מהשורש- הדרך הזו של לברר מאיפה זה בא ולהתמודד עם זה, היא כלי. או, למשל, לנסות לחשוב/להרגיש בצורה ש"יוצאת" מתוך דפוסי החשיבה והרגש הקבועים שלך, כדי להבין דברים. או- פתרונות מעשיים למצב בעייתי כדי שיציק פחות. או פתרונות "מעמיקים" יותר- לנבור ולנבור עד שמוצאים מה ולמה ואיך ללכת מהמקום המודע הזה, שלפעמים הוא מקום די רגיש וכואב. אני מקווה שהבנת, נדמה לי שכתבתי די מבולבל. חייבת לעוף.. לילהטוב ובקשר למה שכתבת על החברות שלך- האכזבה מהן- אפשר להבין למה.. וזה קורה די הרבה, האכזבות והפגיעות האלה, לצערי

 

[רננהלי]

תודה

אני עדיין לא לגמרי מבינה אולי אני צריכה לדבר על זה איתה מתישהו אנחנו לא מדברות במושגים האלה בכלל. אנחנו לא מדברות על כלים. ואף פעם לא דיברנו על מקרה שהיה וממנו יצאנו לשיחה:איך יכולתי לעשות את הדברים אחרת. אול הרגיש אחרת. זה הרבה יותר מתחת לפני השטח (אולי לכן אני גם לא מבינה)

 

[BellA עלמה]

לגבי זה

אני תמיד הייתי אומרת שמטפל זה כמו מורה דרך שמראה לך איך לקרוא את מפת הדרך אבל את הדרך צריך לעשות בעצמך.