בתוכנית לאם ולילד שודרו סיפורים שנחשבו:
"ליצירות מופת בסיפורת הילדים העברית והמתורגמת. חלק מהסיפורים הוקראו כפי שהם ואחרים הומחזו לתסכיתים. בין הסיפורים שסופרו בהמשכים נכללים: "ניסן ורחמים משיכון ב'" של רעיה בלטמן, "מפינקסו של הגמד סיפורון" (טובה הרשקוביץ), סיפורי החתול הג'ינג'י ("Les Contes du chat perché") של מרסל איימה, מסע הפלאים של נילס הולגרסן של סלמה לגרלף, "הרפתקאות ויפללא" של אנני שמידט, גילגי של אסטריד לינדגרן, משפחת החיות המוזרות של טובה ינסון, "קרשינדו ואני" (הסיפור "כל מה שהיה אולי וכל מה שקרה כמעט לקרשינדו ולי" של דבורה עומר), "אורי" ו"אליפים" מאת אסתר שטרייט-וורצל, "סיפורי הדוד רמוס" של ג'ואל צ'נדלר האריס, גבעת האירוסים השחורים ו"רון וג'ודי" שניהם של יצחק נוי, "אל עצמי", פינוקיו, לה לה, קוקי חבקוקי, צ'יטי צ'יטי בנג בנג (איאן פלמינג), הקומדיה האנושית (ויליאם סרויאן), דו־קרב (דויד גרוסמן) ו"לאן נעלם קפיטן קוק".
 
סיפורים פרי עטם של גלילה רון־פדר-עמית, דבורה עומר, נורית זרחי, יצחק נוי ואחרים הושמעו בהמשכים, ואחר כך יצאו לאור כספרים. הסופר דויד גרוסמן החל את דרכו כמגיש, מספר וכותב בתוכניות הילדים; חלק מן התסכיתים הגיש גרוסמן במשותף עם אריה אלדד, לימים פרופסור לרפואה וחבר כנסת. הסופר אלון חילו החל את דרכו בכתיבה בסדרת התסכיתים "עמדת מפתח" שכתב בהיותו נער בן 15.
 
במסגרת הפינה "טוב לכתוב", הוקראו סיפורים ושירים פרי עטם של המאזינים."
 
"התוכנית לאם ולילד" או בשמה היותר מאוחר "לַבָּת, לַבֵּן, וּלְמִי שמִּתְעַנְיֵן" הייתה תוכנית רדיו יומית ששודרה ברשת א' של קול ישראל בשנות השישים, השבעים והשמונים, משעה 2:10 בצהריים. קודם לכן נקראה התוכנית "פינת הילד".
התוכנית התחילה בפינה "לילדים הקטנים" (מהגיל הרך ועד לגילאי כתה א'), ולאחר מכן "לילדים הגדולים". התוכנית הייתה חלק ממקבץ התוכניות היומיות לילדים, שכלל גם את מגזין הילדים חתול בשק, ששודר שלוש פעמים בשבוע. אחת לכמה ימים שודרה במסגרת התוכנית לילדים תוכנית החידונים של שמואל רוזן "בארץ הלמה" שהותאמה לבני הנוער." (ויקיפדיה).
 
קישור:
http://onegshabbat.blogspot.co.il/2013/12/blog-post_18.html