תסלחו לי שאני לא פה הערב
כל שנה אני מבטיחה לעצמי לא לראות טלוויזיה ובמיוחד סרטים ביום השואה . לפני שנה כשהייתי בהריון ראיתי את "אנה פרנק " בהפקה עם בן קינגסלי וכל כך בכיתי ואמרתי שזאת פעם אחרונה . הערב כמו כל שנה , הדלקנו נר זיכרון ושוב צפינו בסרט על השואה , על ילדים והתמודדות של ילדים, ואני פשוט לא מצליחה להתנתק מזה..... אחד הילדים כל כך דמה שם לבר, אני פשוט לא מצליחה להתנתק והדמעות זולגות מעצמן בלי הפסקה. איך פתאום הכל נראה לי אחרת ? יותר רגיש יותר כואב יותר אמוציונלי יותר הכל.....אני חושבת שלאורך כל שנותיי לא בכיתי והתרגשתי ככה , למרות הסיפורים והעדויות ששמעתי על השואה מהמשפחה הקרובה ,בביה"ס וכו'.. למרות ביקור במוזיאונים שקשורים לשואה בארץ ובחו"ל. הפעם ממש ממש קשה לי. כל מה שבא לי עכשיו זה לשבת לייד המיטה של בר , להסתכל עליו ישן להסתכל על הטוהר והתמימות שלו ולנשק אותו כל הלילה. תזכירו לי שנה הבאה לא לראות טלוויזיה ביום השואה , ומתנצלת מראש שאני נעלמת......קשה לי הערב . אוהבת , דפנה.
כל שנה אני מבטיחה לעצמי לא לראות טלוויזיה ובמיוחד סרטים ביום השואה . לפני שנה כשהייתי בהריון ראיתי את "אנה פרנק " בהפקה עם בן קינגסלי וכל כך בכיתי ואמרתי שזאת פעם אחרונה . הערב כמו כל שנה , הדלקנו נר זיכרון ושוב צפינו בסרט על השואה , על ילדים והתמודדות של ילדים, ואני פשוט לא מצליחה להתנתק מזה..... אחד הילדים כל כך דמה שם לבר, אני פשוט לא מצליחה להתנתק והדמעות זולגות מעצמן בלי הפסקה. איך פתאום הכל נראה לי אחרת ? יותר רגיש יותר כואב יותר אמוציונלי יותר הכל.....אני חושבת שלאורך כל שנותיי לא בכיתי והתרגשתי ככה , למרות הסיפורים והעדויות ששמעתי על השואה מהמשפחה הקרובה ,בביה"ס וכו'.. למרות ביקור במוזיאונים שקשורים לשואה בארץ ובחו"ל. הפעם ממש ממש קשה לי. כל מה שבא לי עכשיו זה לשבת לייד המיטה של בר , להסתכל עליו ישן להסתכל על הטוהר והתמימות שלו ולנשק אותו כל הלילה. תזכירו לי שנה הבאה לא לראות טלוויזיה ביום השואה , ומתנצלת מראש שאני נעלמת......קשה לי הערב . אוהבת , דפנה.