תסלחו לי......

[tali 26]

תסלחו לי......

מה קורה פה? כולם חיים מהרווחה? צאו לעבוד... או קיי צריך זמן להתאקלם..אתם חדשים בעניין... אני לא יודעת מה,צריך עוד קצת זמן.. קחו את הזמן תפסיקו לרחם על עצמם בשל היותכם חד הוריים.. זה מה שאתם רוצים שהילדים שלכם ילמדו מכם... איך לבכות ולרטון.. כמה המוסדות חרא.. אז כולם חרא והכל לוקח ימים על גבי ימים, מה ימים? חודשים.. הם מקבלים את המשכורת ואת הקביעות שלהם ואנחנו רעבים ללחם... אני חד הורית לשני ילדים כבר כמעט 3 שנים (גרושה פחות מחודש) והבן הקטן שלי בן 3.5 (תעשו את החשבון)... מקבלת מזונות רק מאפריל 2002 מרוויחה לחודש 4-4.5 אלף ש"ח... אז אני לא עשירה והיו ימים שכסף ללחם לא היה... אבל אם אני לא אלחם עבור עצמי ועבור ילדיי - מי יעשה את זה? אני גרה רחוק מההורים, בישוב קציר ללא תחבורה ציבורית (למעט 3 פעמים ביום ובדיוק בשעות הכי לא נוחות) יורדת בטרמפים לפרדס חנה - לעבודה... נלחמת על הנחות לקייטנות וצהרונים (הילדים שלי מסגרות עד 16) ודייי..... בשעה טובה, הצלחנו ועדיין נלחמים ושורדים... ואת זה אני רוצה להעביר לילדים שלי - בעבודה קשה ומאומצת - יהיה לנו הכל.

 

[האחים וויזלי]

זה המקום לבכות ולרטון../images/Emo13.gif

אם לא אז איפה? אני לא יודע אם האנשים שחברים איתי פה עובדים או לא אבל זכותם המלאה להתלונן על כל הרשויות. רק לפני כמה ימים הייתי צריך לרוץ בכל הביצפר כדי להמציא אישור דבילי שהעירייה המפגרת שלי רוצה- אישור שלא הברזתי כשהתחשק לי אם לאבאחדורי נמאס שבאים אליו חוקרים (!!) לבדוק שכל חייו מוקדשים לחדוריות שלו וזהו. לי נמאס שאני צריך לרוץ בכל הביצפר שלי, לבקש יפה להגיד "אני חדורי וצריך אישור שאני חדורי" ועוד שאמא שלי הולכת עם האישור הזה לעירייה הפקידה מתווכחת איתה על סוגי הכרטיסיות ולמה לא קניתי דווקא כאלה, היום הייתי צריך ללכת איתה לעירייה איתה ולהראות לפקידה המפגרת הזאת מה זה אבל משום מה לא הלכנו. אז אסור לומר את כל זה? מותר בטח שמותר

אנחנו לא הולכים לילדים שלנו ואומרים להם לרחם על עצמם- אנחנו פה, בינינו לבין עצמנו- תומכים תרגישי גם את חופשיה להנתק מהמסכות של "אני עשויה ללא חת ומתה על המוסדות" ולדבר איתנו, גם לטוב וגם לרע

-פורג´, לפעמים מותר גם לבכות

 

[tali 26]

זה לא מה שאמרתי...

לא אמרתי שהרשויות מקלות ועוזרות להפך..... קיבלתי מזונות רק שנתיים וחצי אחרי הפירוד בגלל העיכוב של בתי המשפט וביטוח לאומי - הם לא הקלו עליי בכלל ולי עוד ישנה המשכורת אז הבנק עוד גמיש איתי... אז מה עם אלו שאין להם כלל משכורת וחיים רק מהביטוח לאומי וכל שביתה עולה להם בלחם ובחלב ובכלל אין להם שום אפשרות לאשראי מהבנק. אני אומרת שכל אחד צריך לקחת את האחריות לידיים שלו ולצאת לעבוד, הדוגמא שנתתי על עצמי היא בכדי שלא יבינו שיש לי או משהו כזה, כי אין לי ואין לי משפחה שגרה קרוב... ואני לא גרה בעיר שיש המון עבודה ותחבורה חופשית. ומה שאני אומרת..... אנחנו חייבים לעזור קודם לעצמנו

 

[ניצת שושן]

סליחה גברת טלי

אבל מי אמר שלפנות לרווחה בבקשה שיתנו המלצה להנחה זה פחיתות כבוד? ומי אמר שאם אנשים מסויימים לא יוצאים לעבוד זה לעיתים מכורח נסיבות מסויימות? כל אחד ואחת פה לוקח אחריות ולא ראיתי אפילו בטלן או בטלנית כאן בפורום. ואגב כשפניתי לבקשת הנחה ברשויות זה היה כשהייתי "מליונרית" היתה לי משכורת של 5000 ש"ח מהם הייתי צרכה לגדל שלושה ילדים,לשלם שכירות ושאר מיני ירקות אז בואי ותסבירי לי איך עושים את זה,כי אולי את יותר חכמה?

 

[tali 26]

קודם קראי את מה שכתבתי..

אח"כ תגיבי..... אני בעצמי מבקשת הנחות וכתבתי את זה כבר בהתחלה אז על מה את בכלל מדברת? איזו פחיתות כבוד.... מי בכלל דיבר על כבוד? ובטלנים??? כבר חזרתי לקרוא שוב את מה שכתבתי בכדי למצוא את המילה בטלנים, כבוד..... מצטערת אלו המילים שלך ולא שלי.

 

[ניצת שושן]

מעתיקה את מילותייך שלך!!!

מה קורה פה? כולם חיים מהרווחה? צאו לעבוד...

 

[העקשנית]

טלי-כל הכבוד לך. המשיכי כך../images/Emo45.gif

טוב שבאת! צריך גם אחת כמוך פה בפורום! לא כולם חיים מהרווחה, אבל ישנם מצבים, שנופלים ואז פשוט-אין ברירה. לא מאחלת לך ולא לאף אחד. רק כשמגיעים למטה יודעים שכל אחד יכול להגיע לשם. תהיי בטוחה שכל מי שכאן לא רוצה לחיות מנדבות, מקצבאות, ומעדיף להמצא במקום שלך. אין כמו עבודה, אין כמו להביא משכורת הבייתה בכבוד. אבל במצב של היום-יש המון פיטורים, המון אבטלה, לא מקבלים אנשים חדשים למקומות עבודה, ובאמת שקשה למצוא. לא כל אחד יכול לעשות כל עבודה. והורים חדהוריים נתקלים לא אחת במצב שכבר התקבלו לעבודה-ודווקא אז-חוקי מרפי והילד חולה, ואין מי שישמור, ואז נעדרים-ומייד מפוטרים-כי-אין קביעות, ולא חייבים לך כלום וכו´. אז זה לא פשוט. בשורה התחתונה-חייבים לעשות הכל כדי למצוא עבודה. ואני מאחלת לך שתמשיכי לעבוד. שלעולם לא תזדקקי. ושתשמשי מקור תמיכה למי שאין לו עבודה וקשה לו למצוא. לגבי הטרמפים-הייתי אונרת שאת מסתכנת. אולי את רואה עצמך כאמיצה או כחסרת ברירה. אבל בימינו-גם נסיעה בטרמפים מהווה סיכון.אלא אם זה שכנים או אנשים שאת מכירה-ואז כל הכבוד להם על העזרה.

 

[רק אביגיל]

התנצלות

(ממני בלבד , אני לא פֶּה לאחרים , אבל ה"אחרים" שלפני אמרו כםה דברים שאני חושבת גם ) אז ככה: אני עוד לא חיה מרווחה. רק כמה שורות למטה כאן בעמוד צירפתי את הנסיון העלוב שלי לזכות במשו שמגיע לי על פי חוק , ללא הצלחה) אני כן - לאחר 20 שנות קריירה מצליחה בה שילמתי למעלה מחמישים אחוז ממשכורתי למדינה. ולאחר שנתיים וחצי בהן אני חיה ברוחב לב (מאוד) רק מהפיצויים שקיבלתי , עד שנגמרו (וזה נרשם לצורך קנה המידה של המשכורות שהיו) אני כן - עזבתי מקום עבודה קרייריסטי ביוזמתי וב"חוסר אחריות" כי רציתי בעוונותי לעשות מעט למען עצמי גם ולכפר על השחיקה הרבה שעברה עלי וחשבתי שבגיל 40 וקצת זו תהייה ההזדמנות האחרונה לעשות את זה ולכן הלכתי ללמוד מקצוע חדש שבזמנו (לפני שנתיים) היה "שיא" החידושים והעניין במשק. חטאתי פשעתי עוויתי ? אני כן - קרבן למצב המשק שהרס כל חלקה טובה באותו התחום ולכן הסיכוי להתקבל לעבודה וללא ניסיון מעשי , במקום שבו מפטרים את כולם שואף לאפס ומוכיח את עצמו ככזה. אני כן - בת 44 ורבע שזה אומר שוב : אפס סיכוי להתקבל לכל סוג של עבודה למעט חלוקת עתונים בבוקר או רקדנית באיזה מועדון או עובדת נקיון וכל זה בשכר אפס. אני כן - מחפשת עבודה באופן אינטנסיבי מספר רב של חודשים , בבחינת הקדם את המאוחר , שולחת אלפי מאות קו"ח (מרשימים למדי) ואף אחד לא טורח אפילו להשיב תשובה שלילית , כולל מוסדות מוכרים. (צל"ש לאל-על ששלחה תשובה שלילית , אבל כל כך שטותית ולתפקיד ממש שולי , שכשראיתי את זה הבנתי שהסיבה היחידה היא שוב - הגיל או ה"חדוריות" במסווה. צחקתי (עם דמעות) אני כן - אם חדורית (ללא אב מתפקד , אבל בעל אמצעים רבים (מאוד) ברקע ) . מעולם לא ביקשתי מזונות , מעולם לא קיבלתי מזונות ואני שוקלת בכאב רב ויותר ויותר מיום ליום להתחיל לבקש זאת בצורה העדינה ביותר שאפשר , על מנת שלא לפגוע באפשרות שהקשר ביניהם (ג´וניור ואב´שלו ) יחודש . ג´וניור מתגעגע אליו מאוד. אני אוהבת אותו (עדיין ) אני לא יכולה להכריח אותו לאהוב אותנו שוב , למרות שמדי פעם הוא מגיח עם "עצות" איך לעשות מה אבל בלי "כיס" או ארנק. אין לי יותר מילים. יש לי עוד המון עובדות ומחשבות. ויש לי גם בקשה ממך : - לא לבוא ממצב של שופטת את החבילות של האחרים. את יכולה (ויש לך במה) לבוא ולספר ואפילו להתפאר בתפקוד ובהצלחה שלך "במשימה" הכמעט בלתי אפשרית הזו . למרות שבעיני "המחיר" שילדייך משלמים בחסך ממך ובמיוחד שאין ברקע הורה נוסף פעיל , הוא גבוה מדי. (חשבת על זה פעם? כאבת את זה פעם? - הנה משו שיש לבכות עליו. המירוץ שלך אחר הקיום לוקח לילדים את ההורה היחיד שנשאר להם ) לא כולם יכולים ולא רק מתוך זה שהם לא עושים. הקריאה "צאו לעבוד" שכתבת , צרמה לי. והרחמים העצמיים , צר לי שככה את רואה את זה. כי חד הוריוּת - אין מה לעשות , זו הכפלה של ההתמודדות הרגילה של כל משפחה זוגית ואת בעצמך מרגישה את זה. ובח שלא נרצה (לרוב) לשפוך את זה בפני הילדים , אז כאן , זה המקום (אחד מהם) כי דברים שקיימים (והם קיימים וכואבים , אי אפשר להתעלם מזה) ולא יוצאים לפחות מאיזו פינה אחת בגוף , סופו של דבר גורמים גם לחולשה רבה פיסית ונפשית שמרע את המצב עוד יותר. אז הנה נפתח כאן "ערוץ הרחמים" לשירותכם. הכבוד כולו שלי , היה ויהיה , לפתוח אותו בשביל כולנו. מותר לבכות כאן חופשי. למרות שבחיים כאן ובכלל אני הכי אוהבת לצחוק. עם כל דבר. גם עם הבכי.

 

[ניצת שושן]

את צודקת אביגיל

גם אני צרכה לבקש סליחה שביקשתי הנחה ועל זה שבכלל אני מעזה לומר שקשה לפעמים ויותר מזה על כך שעוד נשאר לי כח לחייך ולגדל באהבה 3 ילדים נפלאים. סליחה.

 

[tali 26]

זו לא ביקורת בכדי להעליב... לפגוע..

להשמיץ...... פשוט להראות....... יש עוד דרכים וזה אפשרי אני לא שופטת אף אחד... אלוהים עדי למספר הפעמים שכמעט וקרסתי.. ומה אתם חושבים שהילדים שלי לא חולים... לא מתאשפזים בבתי חולים... הבוס שלי לא מאיים עלי בפיטורים כל שני וחמישי... זו עובדה אני חד הורית ומתמודדת לבד, בטוב וברע בבריאות ובחולי - אם טוב לי או לא - זו המציאות שאני חיה בה. ואני לא צריכה אוזן קשבת... וכתף להשען עליה... ומקום לבכות בו - כולנו צריכים, כולם זקוקים לכך בין אם זה בזוגות או יחידים. תהיו אופטימים.... יהיה טוב... חייב להיות.... ואנחנו ביחד או לחוד צריכים לעזור לעצמנו... לדעת שאנו עושים את הכל בכדי שיהיה לנו טוב.. לגבי הילדים שלי וזמני העבודה... 24 שעות איתם או 4 שעות איתם - לא משנה הכמות... משנה האיכות, מה שאני עושה איתם ב4 שעות שהם איתי. הם יכולים להיות איתי יום שלם ואני אצפה בטלנובלות כל היום.... אז מה אני אמא טובה יותר, משקיעה יותר. והם איתי כיום 4 שעות כל ערב עד השינה... וזה בריכה, חברים, משחקיה, חוגים.... משחקים משותפים והם יודעים שהם צריכים אז אני איתם ואני אגיע באמצע יום עבודה אם חלילה יקרה משהו. טקסים בבית ספר, מסיבות, טיולים..... אני איתם, כי אין מישהו אחר.

 

[רק אביגיל]

יפה ../images/Emo24.gif

את בעצמך אומרת שצריך כתף וכו´ אז המסקנה המכלילה שהסקת שכולם או הרוב , כאן רק מקטרים היא רק מתוך מה שכתוב כאן. את לא מכירה אף אחד מחוץ לכאן כנראה , לכן השיפוטיות לא הייתה במקומה. (גם אם לא התכוונת לשפוט , על פניו כך זה נראה). פה זה המקום להציג את הפַּן הזה שלנו. וגם אם מקטרים או בוכים זה לא אומר שלא עושים כלום שם בחוץ את מירב הנסיונות לשנות את זה. לכולנו יש בוודאי פנים שמחות יותר (אפילו כאן בפרדס , בדירות אחרות

ובנושאים אחרים ) וגם מקומות אחרים לבכות בהם . אז לא צריכה להיות בקורת בכלל. רק שיתוף. תמיכה. ואפילו חילוקי דעות , בנושאים עניניים , גם לגיטימי. וגם את מוזמנת לא להתאפק ולא לשמור בלב קשיים ובעיות ולבוא ולשתף. בשביל זה אנחנו כאן.

 

[העקשנית]

אביגיל-מאד אהבתי את מה ואת האיך../images/Emo140.gif

שכתבת כאן. אני מזדהה איתך בהמון דברים.ואת חוסכת לי כתיבה. אני גם מאד אוהבת ומעריכה את הכנות והפתיחות שלך לכתוב גם על הדברים הכי כואבים, ומהבטן.זה לא קל. תודה רבה לך.

 

[חדהורי 34]

אביגיל ../images/Emo24.gif

קראתי כבר בערב את אשר כתבה טלי.... כן!! גם לי זה מאוד צרם.... מאוד רציתי לענות... אך בחרתי לחכות עד שאחזור מחתונה של חבר ילדות...! אבל אביגיל.... את חסכת לי את הכתיבה... כי פחות או יותר תיארת במדוייק כמעט כל כאב וקושי שעוברים במשפחות חד הוריות... לא לכולם זה קורה מבחירה, לא החד הוריות ולא החוסר עבודה... מאז שאני זוכר את עצמי אני עובד... עוד מכיתה ז´ הייתי עובד בלילות משעה 10 בלילה עד 5 בבוקר במאפית פיתות וסופגניות.... ובבוקר לבית הספר כמו גדול... עד חודשיים לפני הגיוס עבדתי במאפיה הזו.... בגיל 17 כבר עשיתי לעצמי רישיון וקניתי רכב בכוחות עצמי.... לא זכורה לי תקופה שבה יכולתי לעבוד ובחרתי להתעצל!!! הלוואי ועכשיו יכולתי לקום ולעבוד ולזרוק להם את הקצבה המעליבה הזו בפנים.... אבל מה שאני עושה טלי.. זה לקחת אחריות... לשבת בבית ולטפל ביגאל עד שיהיה במסגרת בטוחה זה לא נוח לי אבל בהחלט זה נוח ליגאל!!! לא קל כרגע להקלט במעון וניסיתי למשך 3 שבועות וזה לא עזר... עז עד ספטמבר אני מתכוון לעבוד איתו על העיניין בעזרה מקצועית כל שהיא... וטלי... זה נקרא לקחת אחריות.... יכולתי להשאיר אותו אצל אימו לשלוח לה 100$ לחודש ולהמשיך את חיי "כהלכה"!! האמנם!!! יכולתי לכתוב עוד הרבה.... אבל זה מיותר... גם בגלל המסמך של אביגיל... וגם מי שעובר את זה מבין גם בלי שאכתוב עוד....

 

[ophra]

אביגיל!!!

אוףףףףף אין לי אייקונים קבלי חיבוק וחיזוק ו: "מסכימה עם כל מילה!!"

 

[מאי19]

אביגיל

תרשי לי לחבק אותך חיבוק גדול מלא הערכה. והבנה. וכבוד.

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

את כל כך לא מבינה על מה את מדברת,

שאין לי כוח אפילו להסביר... אין לי כוח לספר... כולנו נלחמים, כל אחד בדרכו אם היית צריכה להתמודד עם חצי החבילה שלי - היית נופלת מזמן!!! חכמינו אמרו: אל תדון אדם - עד שתגיע למקומו את לא יודעת מה עבר על כל אחד שפנה לרווחה את לא יודעת מהן הנסיבות שסבבו פנייה זו יופי לך שאת יכולה לעבוד ולהרוויח ונהדר שאת יכולה בכלל לחיות על כזה סכום הבדיחה בקיצבת הרווחה היא שאי אפשר לחיות ממנה לא אם יש משכנתא או שכ"ד לא כשחיים בין משפחות ששופכות כסף, יותר קל ממים נראה לך שמי שמקבל כסף מהרווחה לא נלחם? את טועה, טועה בגדול!!!

 

[מ ו צ א ת א ו ת ך]

מי בטלן? מי עצלן? מי רק תגידי מי?!

ברצינו תחבר´ה אני חושבת שטלי התכונה לאלה בסגנון של המובטלים שמקבלים גם כסף מעבודות צדדיות ונהנים על חשבון אלה שבאמת מגיע להם, לכל אחד יש ימים ושנים קשות ובהם הוא נאלץ לקבל תמיכה מהרווחה, אך נכון כשמסתדרים לא צריך למצוץ את כל המיץ שלהם כי יש אנשים חדשים שזקוקים, לגבי הנחות זה בסדר וחשוב כי מאוד קשה להסתדר בלעדיהם אך לא צריך לרוץ כמו מסכנים על כל הנחה מגוחכת.