מאיה ורוני
New member
תסלחנה לי מנהלות הפורום
אבל נמאס לי! גם אם הכעס שלי לא קשור ישירות ללידה , ואולי דווקא כן, הרשנה לי לפרוש את אשר על ליבי. חודש לפני הלידה עברנו דירה. עד אז, בין לבין גרנו אצל הורי במפלס נפרד. התקופה הזו של בין המעבר מדירה שכורה לדירה חדשה שקנינו התמשכה לכמעט שנה. אבל היה לי נחמד מאד שלא הייתי צריכה לבשל או לנקות בהריון ובעיקר שמחתי שרוני לא מתלונן. חודש לפני הלידה, בחודש תשיעי , הדירה עמדה מוכנה ורוני התחיל לצייץ. קיטרתי המון, הסברתי לו שאין לי כח לפרק מזוודות, שאני לא אוכל לנקות ועוד מליון תירוצים מהסוג הזה אבל בסוף הרגשתי שאני לא הוגנת ושממילא אני חוזרת לאמא אחרי הלידה אז איכשהוא עברנו. הדירה החדשה שלנו מקסימה (חוץ מכמה חסרונות בולטים שאפרט בהמשך) רק שהיא נמצאת מחוץ לעיר במרחק של לפחות חצי שעה מהעיר וההורים שלי. היה קשה אבל שרדתי. קמנו בבוקר, הלכנו לעבודה, חזרנו הביתה , הייתי ממוטטת וכבדה והלכנו לישון. כמעט ולא הרגשתי את השינוי חוץ מהגעגועים לאמא (שדאגה לשלוח לנו אוכל כל יום). אחרי הלידה חזרנו לאמא.. לשלושה שבועות ושוב התחילו הציוצים. חזרתי הביתה לשבוע ואז היו לו מילואים. חזרתי לאמא. בשלב מסוים כבר די נמאס לי לגור על המזוודות בעיקר כשבגדים של שירי היו מפוזרים חלק פה וחלק שם ואני לא מצאתי את עצמי. רוני חזר מהמילואים וחזרנו הביתה. לכאורה סוף הסיפור והכל בא על מקומו בשלום. אבל רק לכאורה. קשה לי. אני לא מתחברת לבית הזה, הוא גדול ויפה אבל חסר לי ריהוט (חדר שינה הוא רק מיטות , הארונות בחדרים האחרים כי רצינו לקנות חדש, אנחנו כבר חודשיים "רוצים") וחסר לי סדר. חדר אחד משמש כמחסן כיוון שיש בו מיטה שצריך להתקין ואנחנו מחכים שאבא שלי יבוא לעשות זאת , מטבע הדברים דוחפים לשם מכל הבא ליד, חדר שני בלי ארונות , המראה באמבטיה עומדת "זמנית" על שני ארגזים ואיך שכחתי את הנזילה הענקית בגודל 2.5 על 2.5 מטר מהתקרה בסלון ובמטבח? יש לנו גשם של טיפות וסיד בכל יום, גם בימות החמה ישר על שולחן האוכל, אנחנו אוכלים בחדרים אחרים בינתים (הקבלן מתנער) פלא שאני שונאת את הבית הזה? פלא שאני ממש לא מתחברת אליו? פלא שכל יום כשאני חוזרת מהעבודה אני מקללת? לא מזמן היה פה שרשור על כעס בעלים. 3 פעמים כתבתי תגובה ומחקתי אותה. כן, אני כועסת, אני מצפה ממנו שיעשה, שיפתיע אותי ויקנה ארונות, שידאג לתיקון הנזילה הזו כבר (בדיון עם עו"ד) אני ממורמרת וכועסת ונמאס לי. למה הוא לא מבין שבכל הזדמנות שיש לי אני נמלטת מפה? תודה שנתתן לי לשפוך קצת מהלב. אני פשוט אבודה.
אבל נמאס לי! גם אם הכעס שלי לא קשור ישירות ללידה , ואולי דווקא כן, הרשנה לי לפרוש את אשר על ליבי. חודש לפני הלידה עברנו דירה. עד אז, בין לבין גרנו אצל הורי במפלס נפרד. התקופה הזו של בין המעבר מדירה שכורה לדירה חדשה שקנינו התמשכה לכמעט שנה. אבל היה לי נחמד מאד שלא הייתי צריכה לבשל או לנקות בהריון ובעיקר שמחתי שרוני לא מתלונן. חודש לפני הלידה, בחודש תשיעי , הדירה עמדה מוכנה ורוני התחיל לצייץ. קיטרתי המון, הסברתי לו שאין לי כח לפרק מזוודות, שאני לא אוכל לנקות ועוד מליון תירוצים מהסוג הזה אבל בסוף הרגשתי שאני לא הוגנת ושממילא אני חוזרת לאמא אחרי הלידה אז איכשהוא עברנו. הדירה החדשה שלנו מקסימה (חוץ מכמה חסרונות בולטים שאפרט בהמשך) רק שהיא נמצאת מחוץ לעיר במרחק של לפחות חצי שעה מהעיר וההורים שלי. היה קשה אבל שרדתי. קמנו בבוקר, הלכנו לעבודה, חזרנו הביתה , הייתי ממוטטת וכבדה והלכנו לישון. כמעט ולא הרגשתי את השינוי חוץ מהגעגועים לאמא (שדאגה לשלוח לנו אוכל כל יום). אחרי הלידה חזרנו לאמא.. לשלושה שבועות ושוב התחילו הציוצים. חזרתי הביתה לשבוע ואז היו לו מילואים. חזרתי לאמא. בשלב מסוים כבר די נמאס לי לגור על המזוודות בעיקר כשבגדים של שירי היו מפוזרים חלק פה וחלק שם ואני לא מצאתי את עצמי. רוני חזר מהמילואים וחזרנו הביתה. לכאורה סוף הסיפור והכל בא על מקומו בשלום. אבל רק לכאורה. קשה לי. אני לא מתחברת לבית הזה, הוא גדול ויפה אבל חסר לי ריהוט (חדר שינה הוא רק מיטות , הארונות בחדרים האחרים כי רצינו לקנות חדש, אנחנו כבר חודשיים "רוצים") וחסר לי סדר. חדר אחד משמש כמחסן כיוון שיש בו מיטה שצריך להתקין ואנחנו מחכים שאבא שלי יבוא לעשות זאת , מטבע הדברים דוחפים לשם מכל הבא ליד, חדר שני בלי ארונות , המראה באמבטיה עומדת "זמנית" על שני ארגזים ואיך שכחתי את הנזילה הענקית בגודל 2.5 על 2.5 מטר מהתקרה בסלון ובמטבח? יש לנו גשם של טיפות וסיד בכל יום, גם בימות החמה ישר על שולחן האוכל, אנחנו אוכלים בחדרים אחרים בינתים (הקבלן מתנער) פלא שאני שונאת את הבית הזה? פלא שאני ממש לא מתחברת אליו? פלא שכל יום כשאני חוזרת מהעבודה אני מקללת? לא מזמן היה פה שרשור על כעס בעלים. 3 פעמים כתבתי תגובה ומחקתי אותה. כן, אני כועסת, אני מצפה ממנו שיעשה, שיפתיע אותי ויקנה ארונות, שידאג לתיקון הנזילה הזו כבר (בדיון עם עו"ד) אני ממורמרת וכועסת ונמאס לי. למה הוא לא מבין שבכל הזדמנות שיש לי אני נמלטת מפה? תודה שנתתן לי לשפוך קצת מהלב. אני פשוט אבודה.
