מחשבות על רגעי אמת ועל חברות אמת
אני מצטערת לשמוע על האובדן הכבד שפקד אתכם ועל האבל שמלווה מאז את חייכם. האובדן קשה והאבל כבד. פה את לא צריכה להסביר.
רגעי האמת. לרוב כשאנחנו משתמשות בביטוי הזה אנחנו מתכוונות לרגעים מכוננים של קושי / אסון / משבר. מהסוג שפוקד (כמעט) כל מי שחווה אובדן הריון. אני מאמינה שאובדן ההריון מטלטל עד כדי כך לא רק בשל אובדן העובר הרצוי כל כך, אובדן התקווה לחיים - אלא בפרט, ואולי אפילו בעיקר - בגלל אובדן התמימות. הבסיס של התמימות הוא בקישור בין שני הפסים על המקל לתינוק תוך 9 חודשים. אבל בעומק, מעבר לכך, חבויה התערערות כל מערכת הנחות היסוד שלנו. שנקום בבוקר, שנהיה בריאים, שהחיים מתנהלים לפי רצוננו ולפי התוכניות שלנו. זו פגיעה עמוקה ואנושה ביציבות הבסיסית של הנפש שלנו.
חברות אמת. כשאנחנו מדברים על חברות אמת אנחנו לרוב מדברים על אדם קרוב מאד (מאד) שיכול לצעוד איתנו בשביל החיים דרך כל המהמורות והקשיים. ושמסוגל להבין מה עובר עלינו למרות שהוא עצמו חי חיים נפרדים מהחיים שלנו.
אם ננסה לחבר את רגעי האמת עם חברות האמת נגלה שבהרבה מקרים יש אכזבות קשות ומרות דווקא (כמובן) מהאנשים שהכי קרובים אלינו. זה קורה כי מהם אנחנו מצפים להכי הרבה, וכי הם לא קוראי מחשבות, וכי החיים דינמיים.
אני לא מאמינה בגישה נוקשה וחדה. אנשים שליוו אותי עשורים מחיי - גם כאשר עשו טעויות לאורך הדרך - ונעשו טעויות שפגעו בי לאורך הדרך - מכירים אותי לעומק, אוהבים אותי באמת, יש להם חמלה ורוך כלפיי - רק שלפעמים הם לא יודעים להגיע אליי ואני לא יודעת להגיע אליהם. הקשרים שלי עם החברות הקרובות שלי ידעו עליות וירידות ואף נתקים כ.אלה ואחרים, אבל הם חזקים ואינטימיים ולא הייתי מוותרת עליהם על אף החריקות שבדרך.
אספר לך על רגעי האמת וחברויות האמת שלי.
בואי נתחיל בבעלי היקר. שבוע 8 בדיקת דופק. הוא בא איתי. שבוע 9 בדיקה חוזרת, הוא באוניברסיטה, אני הולכת לבד. אני מגיעה לטכנאית. שקט. אין דופק. שיחה לבעל. הוא לא עונה. אני אצל הגניקולוג מקבלת הפניה לביה"ח. הוא עונה בלחץ, הוא עסוק, עוד מעט הוא יחזיר צלצול. אני בביה"ח בתור לרופא. הוא מדבר איתי. אומר שהוא לא יכול להגיע. אני מקבלת ציטוטק וגינלית. למזלי אני לא רועדת או מקיאה או מתעלפת או שלל תופעות לוואי סימפטיות אחרות. אני הולכת לאסוף את הילדים מהגן. אני משכיבה אותם לישון. אני מדממת כל הזמן. הוא חוזר בלילה. אני רוצה להגיד לו דברים איומים. אני שותקת.
החברה הכי טובה שלי - יותר מ-20 שנות חברות - שגרה בעיר אחרת - מדברת איתי כל שעה/שעתיים. יום שני. היא מתקשרת גם ביום שלישי. בבוקר וגם בערב. אחר כך אנחנו מדברות פעמיים גם ביום רביעי. וגם ביום חמישי. ואז, ביום שישי, היא מתקשרת פעם אחת. וביום שבת היא כבר לא מתקשרת. וגם ביום ראשון. מבחינתה היא ליוותה אותי מקרוב 4 ימים. יש לה החיים שלה. היא עסוקה. קצת נמאס לה לשמוע כמה קשה לי. והעומס גדול. והחיים ממשיכים הלאה. אנחנו מתרחקות. אני נכנסת לדיכאון. אחרי כמה חודשים אני מתחילה במקביל לטיפול הפסיכולוגי (שהתחלתי עוד לפני האובדן) גם טיפול פסיכיאטרי שמאד עוזר לי. בפרספקטיבה של זמן אני יודעת להגיד שהיא פשוט לא הבינה. בפרספקטיבה של זמן גם היא יודעת להגיד שממש, אבל ממש, לא היה לה מושג מה עובר עלי.
לצערי הרב לפני קצת יותר מחצי שנה היא עצמה עברה אובדן הריון בעצמה. שק ריק בשבוע 7. הריון ראשון. היא בהלם מעוצמת הכאב. היא יודעת להגיד לי היום שלא היה לה מושג מה אני עוברת למרות שהיא אוהבת אותי כמו אחות ממש. היה נדמה לה שאני כבר בסדר. כי כבר הייתי אמא. כי השבוע היה מוקדם. כי לא בכיתי כל היום וכל הלילה. כי הייתי חייבת לחזור לתפקד בשביל עצמי בשביל המשפחה בשביל להמשיך איכשהוא הלאה. כי האבל על אובדן הריון הוא אבל שקוף, אבל מהסוג שמצפים ש'יעבור' כבר, אבל שקשה להבין עד כמה הוא עמוק ומטלטל.
יש לי עוד המון סיפורים על חברות שהיו במקומות שונים ממני בחיים, על נתקים, כעסים וקרעים (חלקם למשך תקופות ארוכות). אני מאמינה באיחוי, בחיבור ובחמלה. אני יודעת שאף אחד אחר לא יכול לחיות את החיים שלי - גם לא אמא שלי או בעלי או הילדים שלי - אני יודעת שהחוויות המדוייקות שאני עוברת הן שלי ושלי בלבד, אני יודעת שהיכולת שלי לשתף בהן גם היא מוגבלת - עובדה שלחברה הכי הכי טובה לא התקשרתי אז כועסת ואמרתי לה, מה קרה, קשה לך להמשיך להתקשר אלי - כי הייתי חלשה, כי הבנתי שהיא לא יכולה להחזיק לי את היד.
יש לי עוד המון מה להגיד אבל בשלב הזה אני רק מזמינה אותך לבוא אלינו ולשתף אותנו. אנחנו יכולות להחזיק לך את היד. ללוות אותך בכל צעד ושעל. לשמוע ממש את כל מה שיש לך להגיד - גם את מה שקשה להגיד בקול רם (לי היה קשה ואני ממש בנאדם שמדבר הרבה ובאופן פתוח). אני מבטיחה לך הבנה, הכלה, חמלה ורגישות. אני מבטיחה לך שלא תישארי ללא מענה. אני מבטיחה לך שאנחנו נהיה פה כל הזמן לעזור לך לעבד את האובדן שלך, שנשמע שבקושי התחלת להתתמודד איתו למרות שחלפה כבר שנה שלמה.
אני שולחת לך חיבוק חם ומזמינה אותך לבוא אלינו ככל שתרצי - את רק צריכה מקלדת. אנחנו כאן. כל הזמן.
היא זכתה ברוך השם לילד קשת ואנחנו בקשר.