אוי התספורת...
אחת החוויות הגדולות בסין. קודם כל יש הרבה יותר עובדים מלקוחות, כל הזמן. אני מסתפר מתחת לבניין שלי, יש מספרה גדולה (20 עמדות בערך), אני רק נכנס לשם והחגיגה מתחילה בכל מיני הערות מטופשות, כאילו שהם רואים אותי פעם ראשונה, כבר שנתיים אני מסתפר שם וכל פעם מזכירים לי שאני גבוה ושיש לי אף גדול, שלא נדבר על זה שהם כל פעם מושכים לי את השערות בידיים, בקיצור, אני מובל אחר כבוד לעמדת החפיפה, אחלה מיטה יש שם, כל פעם אני נרדם במסאג', זה הכי כיף בכל התהליך, פשוט תענוג. בגלל שאני מפונק ומסתפר רק אצל ה- Shi Fu, אז מחייבים אותי ב-60 RMB, קצת יקר לא? אבל על תספורת אני לא מתפשר, למרות שלאחרונה התספרות שאני עושה כבר לא מצריכה את ה Shi Fu, אני מתחיל לפזול לעבר הגשרים בשנז'ן, יותר נכון מתחת לגשרים, אבל אני יודע שלא יהיה לי אומץ להסתפר שם, זה מזכיר לי שיום אחד הגיע אחד העובדים שלי בבוקר כשכל הפרצוף שלו מכוסה בשערות, כולל המשקפיים, זה הרג אותי, כאילו שזה לא הפריע לו שהוא כולו נראה כמו איש המערות... בקיצור זה אחד הדברים היותר טובים בסין, כשהייתי בארץ לפני שבועיים הלכתי לבקר את הספר הישן שלי, והחלטתי להסתפר, היה לי מוזר כשהוא בעצמו חפף לי, על כסא!! בישיבה!! לא ניקה לי את האוזניים!! איפה המסאג' פנים?! זה לא היה נעים, במיוחד כשנאלצתי לשמוע את כל הרכילות שהפסדתי בשנתיים האחרונות בכפר-סבא, הרי אני לא יכול לטעון Wo Ting Bu Dong כמו שאני אומר כאן שהם מתחילים לשגע אותי באמצע התיספורת, ואחרי כל זה שילמתי 40 שקל, וזה עוד מחיר ל"חבר טוב" כדברי הספר... מקס המסופר בקיוסק
