תעודדי אותי
כל היום היה לי חרא..........
אז ככה אתמול בחצות הייתי עם חברים, אבא צעק בדיוק בחצות שאני אבוא הבייתה. באתי הבייתה התחלתי להתכונן למבחן באזרחות שהיה לי היום. הממ קראתי 50 עמ' מתוך המאה. התכוונתי לקום ב7 וחצי כדי להמשיך לקרוא עוד 50. אח שלי העיר אותי ב6 ועשרים... המשכתי לישון, קמת ב8 וארבעים והייתי צריך לערוך עבודה. ערכתי כמובן שזה יצא זוועה, בגלל שלא ישרתי. אז המשכתי ליישר כמו ילד טוב. התחלתי להדפיס, והופלך היו לי רק 4 דפים במדפסת... מחפש עוד אין.
מה אני אעשה... חיפשתי את הגינסים שלי, מצאתי אותם איפשהוא זרוקים בכביסה. הלכתי להקלח (כמובן שכמעט ולא היו מיים חמים
).. לא הדפסתי עבודה אבל אמרתי נו שוין היא תוותר לי. באתי לקחת חולצה, המדף נפל עליי עם עוד מיליון בגדים... מצאתי איכשהוא את המפתח והלכתי הבייתה. באתי לכיתה, התחלתי להתכונן לאזרחות כי המורה הנפלא שלי החליט שלא לומדים תנך אלא מתכוננים בכיתה. למדתי ככה ככה. עשיתי את המבחן הלך חרא כמובן. כולם צעקו עליי כי שאלתי איזה שאלה בקול רם. באתי הביתה, ראיתי שלקוח שחושב שאני טכנאי שלו התקשר ולא היה לי כוח להחזיר תשובה. ידידה שלי עיצבנה אותי. הברזתי מתרגום. נגמרו הכרטיסים למשחק של הפועל ת"א. איך שהוא השגתי את החומר למבחן בתנך שיהיה לי עוד יומיים שגם זה הלך קקה: חבר שלי גר במרחק שווה בין הביצפר לבין החנות צילום. אז אמרתי פאאק חסר לי שקל אם אני אצלם בצילום של חצי שקל, אז כדאי ללכת לביצפר לצלם ב30 אג'. כמובן שהמכונה בבית ספר לא מקבלת חמישיות. נו ביאוש הלכתי לצלם בחנות צילום היא ויתרה לי על שקל הנחמדה.. טוב למדתי קצת, היה לי קצת פדיחות מול מישי שאני לא מכיר. רציתי ללכת לשחיה.. טוב הלכתי לחבר שלי שמסיע והוא נסע אליי. קיצר הוא לא מצא אותי ולכן לא הלכתי לשחיה
דווקא אני מעדיף לשחות מלרוץ, זה פחות כואב וזה יותר מפתח... ההורים קצת התעצבנו עליי שביקשתי מהם בדקה ה90 נייר למדפסת ועוד באתי אליהם בטענות... כן זהו היום הכי מסריח בחיים שלי. לפי הקארמה בקרוב יהיו לי דברים טובים אז אני מתנחם.