היו משמעויות שונות לכל קבוצה:
הבריטים: הבריטים לא יחסו חשיבות גדולה להצהרה, ולא עלה בדעתם איזו מחויבות גדולה היא תיצור. כל הממשלות הבריטיות אשר קמו אחרי מלמת העולם השניה ניסו להתכחש להצהרה ולהפחית ממשמעותה. למרות שבהצהרה לא מוזכרת המילה "מדינה" העם היהודי הבין שדרכו לארץ משלו מתחילה להיסלל. ציונים יהודים: למרות שלהצהרה היו מגבלות רבות היהודים ראו בה כפריצת דרך להקמת מדינה יהידית: 1) חזונו של הרצל התגשם והציונות קיבלה את הצ´רטר המיוחל. 2) ישנה הכרה בינלאומית על הזכות של הציונות לא"י. 3) הצהרת בלפור היוותה פתח לעליה השלישית. יהודים משתלבים: היהודים המשתלבים יצאו נגד ההצהרה משום שהם חששו שהיא תפגע בזכויותיהם במדינות בהן הם מתגוררים. עקב כך הוכנס להצהרה הסעיף אשר מציין שזכויותיהם של היהודים המשתלבים לא יפגעו. יהודים אורתודוקסים: היהודים האורתודוקסים היו נגד ההצהרה משום שהאמינו שהעליה לארץ ישראל תתקיים רק בבוא במשיח. ערבים: הערבים ראו בחומרה רבה את ההצהרה, הם טענו שקיים בה עיוות הסטורי ושהיא מתעלמת ממכתבי חוסיין-מקמהון, הם טענו שההצהרה מקפחת אותם. ההצהרה זירזה את הקמתה של התנועה הפלשטינאית. יום ההצהרה היה יום שחור בשביל הערבים, ביום זה הם יצאו להפגנות, שביתות ומאורעות דמים.