נסיון להסבר
בגדול המוסיקה הג'מייקנית מתחלקת ל2, רוטס זה כל המוסיקה מלפני העידן הדיגיטלי (שהחל באמצע שנות ה- 80) ודאנסהול זה כל מה שנוצר בעידן הדיגיטאלי. כל סגנון מחולק לכמה תתי סגנונות, כך ברוטס יש את הדברים המוקדמים יותר (קליפסו, מנטו, סקא ורוקסטדי) שמכונים לפעמים פאונדיישן. יש את הדאב שזה השירים של הרוטס רק במיקס שונה, בד"כ בלי הקול של הזמר ועם הרבה אפקטים. מתוך הדאב נוצר גם סגנון של DJ STYLE . הDJ (המקבילה של ה MC בראפ) ממציא מילים משלו על המוסיקה של השיר המקורי. מבחינת המילים, רוב שירי הרוטס עוסקים בחיים של האנשים הפשוטים בגטאות של קינגסטון, בשירי דת ראסטפאריים, במאבק בבילון (הממסד שהאדם הלבן כפה על השחורים), יש שירים על אהבה ויש שירים על גנג'ה. זמרי רוטס בולטים: בוב מארלי (למרות שלדעתי הוא לא ממש מייצג את הרוטס הג'מייקני), ברנינג ספיר, ג'ייקוב מילר, הוראס אנדי, ג'וני אוסבורן, יו מנדל, קורנל קמפבל, מקס רומאו ויש עוד המון. אומני דאב קלאסים: קינג טאבי, סיינטיס, לי פרי, פרינס/קינג ג'אמי, אוגוסטוס פאבלו. אומני DJ STYLE, קינג סטיט, קאונט מצ'וקי, יו רוי, דילינג'ר, איי רוי, ביג יות', יו בראון ועוד. בדאנסהול אני לא מומחה גדול, בעיקרון המוסיקה מבוססת על רידיימים דיגיטאלים (מחשבים במקום נגנים). בדאנסהול 2 זרמים עיקריים שנבדלים בעיקר מבחינת התכנים של המילים. הדאנסהול מתאפיין במקצבים מהירים יותר מאשר ברוטס, המילים עוסקות בחיים של הג'מיקנים בגטאות (כמו ברוטס, אבל מנקודת מבט יותר מיליטנטית ואלימה), יש שירים בהם הזמרים מתפארים בכמה כסף, סמים, אקדחים ובחורות יש להם (משהו בסטייל של הגנגסטרים בהיפ הופ). הזרם השני בהיפ הופ הוא הקונשנס. בקונשנס יש המון ביצועים חדשים לרידימיים (שישרים) של רוטס רק בביצועים דיגטאלים. המילים מאוד מזכירות את המילים של הרוטס והם מדברות על ג'ה, סלאסי, חזרה לאפריקה. הרבה זמרי דאנסהול עושים גם קונשנס. אומנים בולטים בדאנסהול: סיזלה, בוג'ו בנטון, קייפלטון, שאבה ראנקס, אלפנטמאן. אולי מישהו שיותר מתמצא בדאנסהול יוכל להוסיף מיידע בנושא. מקווה שעזרתי