תעסוקה

[בומט]

תעסוקה

המלווה שלי בתעסוקה נתמכת אומרת שאני היום במקום אחר מלפני חצי שנה וכדאי שנחפש עבודה יותר משודרגת ממה שאני עושה היום (אני עובדת בעבודה מאוד פשוטה, שלא מצריכה כישורים מיוחדים). המטפלת שלי טוענת שאני כרגע לא יכולה לחזור למקצוע שלי ולא לכל עבודה שתהיה אינטנסיבית מידי כי זה עלול להפיל אותי נפשית.
אני יכולה להישאר במה שאני עושה היום, אבל מעדיפה לשנות ולמצוא משהו חדש. עם זאת, אני רוצה למצוא עבודה שתספק לי יותר עניין ושאוכל למצות את עצמי בה, אבל בה במידה אני גם פוחדת ממשבר נפשי בעקבות עבודה חדשה.
איך יודעים לבחור מקום עבודה לפי היכולות העכשיוויות?

 

[חלי שניר1]

בין הקצוות

שלום בומט,
המטפלת רואה דברים מסויימים והמלווה רואה דברים אחרים, כי כל אחת מהן פוגשת אותך בסיטואציה שונה - ולכל אחת נקודת מבט שונה. האידיאלי היה אם שתיהן היו יכולות להיפגש - ביחד איתך, כמובן, ולהגיע, שלושתיכן ביחד להבנה לגבי מה הכי נכון לך כרגע.
אבל אם זה לא מתאפשר ואת צריכה להחליט, למי מהן את נוטה יותר להאמין?
שאלה נוספת שעולה היא: האם יש משהו באמצע: עבודה פחות תובענית מזו שהיתה לך קודם, ובו-בזמן יותר מעניינת ומספקת ממה שיש לך היום?
עצתי - התחילי לבחון אפשרויות ממשיות ובידקי עם עצמך מול מי מהן את מרגישה הכי נוח. זכרי שעד שאת מחליטה בפועל הכל פתוח, ואת יכולה לקחת את הזמן ולבחון את הדברים עד שתרגישי בשלה להחליט.
בהצלחה!
חלי

 

[בומט]

תודה

אני לוקחת כרגע את המטפלת כסמכות, למרות שעצוב לי לחשוב שאני נאלצת לוותר.
אכן, עם המלווה אנחנו נחפש משהו שיהיה גם מעניין אבל גם פחות אינטנסיבי.

 

[שחר חרישי]

בהצלחה בומט!

ולדעתי בחרת נכון, לא להעמיס על עצמך לחצים שאת לגמרי לא בטוחה שתוכלי לעמוד בהם. בעזרת ה' כשתתחזקי יותר ותהיי במקום הרבה יותר טוב - העבודה תחכה לך. הכל עדיין יהיה שם

 

[בומט]

תודה שחר

אני מרגישה עצב עמוק על כך שאני צריכה להיפרד מרוב העבודות הקיימות, ולמצוא עבודות חלקיות ופשוטות יחסית.

 

[שחר חרישי]

זמנית. להפרד זמנית.

 

[שחר חרישי]

 

[בומט]

הלוואי, תודה על השיר.

 

[אופירA]

סבלנות ועידוד

היום את במקום אחר מאשר לפני חצי שנה? בעוד שנה תהיי במקום הרבה יותר אחר.
בעוד שנה וחצי תהיי בוודאי כשירה לעבודה רגילה לגמרי במקצוע שלך.
רק סבלנות, ותהליך.
אם את מאמינה בעצמך, את צריכה רק לתת זמן לתהליך ולהתחזק. זה הכל.

עברתי תהליך דומה לאורך כל חיי המקצועיים, שאורכם מעל 35 שנה. היו תקופות שהנפש נשברה, והיה צורך להתרומם לאט בתהליך. לפעמים היה תהליך איטי יותר, דרך תעסוקה נתמכת והתקדמות איטית עד להגעה לתעסוקה רגילה, ולפעמים התהליך היה מהיר מאוד, אבל בכל זאת הדרגתי.
בכל אופן, בסופו של דבר תמיד חזרתי לעבוד בשוק החופשי, כשאני מוצאת את העבודה בעצמי, וברמה גבוהה דיה יחסית לשוק ולמציאות המקצועית שלי.
אמנם מאז המשברים הנפשיים תמיד אני overqualified בתפקידיי בעבודה, כי אין לי כוחות לעבודה מאומצת שכלית ונפשית ברמה גבוהה במיוחד. אבל אפילו התפקידים האלה גבוהים מאוד יחסית לאנשים אחרים שכלל לא עברו משברים נפשיים, כך שאין לי שום תלונות.
היום בכלל אני עצמאית, הבוס של עצמי, מצליחה ומקצועית, עבודה לא קשה כלל, אד מעניינת במיוחד, ואני מרוצה עד השמיים.

אז תדעי להיות בתעסוקה נתמכת כשצריך, ולהתקדם בתהליך, והשמיים הם הגבול. מקווה שבקרוב, תוך שנה שנתיים, תהיי מרוצה לפחות כמוני.

את מתארת פחד ממשבר נפשי בעקבות עבודה חדשה, ושואלת איך יודעים לבחור מקום עבודה לפי היכולות העכשוויות.
מניסיוני אומר לך - אל תפחדי, תנסי ותעיזי מתוך אמונה ביכולתך, כי רק כך לומדים. אי אפשר לדעת את התשובות על השאלות האלה אם לא מנסים ומתנסים. לימוד תוך כישלון חשוב בדיוק כמו לימוד תוך הצלחה. אין הבדל ביניהם. אדרבא, את יכולה להיות רגועה בזכות התהליך ההדרגתי שהמדריך מקפיד עליו.
מציאת מקום עבודה הוא תמיד הזדמנות שהחיים מציעים לנו, ואין אפשרות לדעת ולבחור, אלא מסתכלים על מה שהמציאות מציעה, וזורמים לתוכה בין האפשרויות שהיא מביאה אלייך. מרגישים באינטואיציה איזו אפשרות לבחור, ולא מנסים לדעת מראש את כל מה שאנו לא יכולים לדעת מראש. וגם לא מפחדים מכך שאיננו יכולים לדעת מראש.
אנו בני אדם, וצריכים להיות כאלה, לא יודעים את העתיד וגם לא מנסים לדעת. רבש"ע מנהל את העולם, והוא מעניק לנו את ההזדמנויות והניסיונות של חיינו, ואנו צריכים להאמין ביכולת שלנו לעבור אותם - למעלה או למטה, לאן שהחיים לוקחים אותנו שלא בשליטתנו, אבל בהחלט בשליטתו ובתכנונו ממוקד המטרה.

 

[בומט]

תודה

רק להעיר שתעסוקה נתמכת זו עבודה בשוק החופשי בליווי מדריכה פעם בכמה זמן, בניגוד לעבודה שיקומית שהיא מסגרת מוגנת (ואין בהם בכלל יחסי עובד-מעביד). כך שאני בכל מקרה כבר בשוק החופשי. במקום עבודתי לא יודעים אפילו שאני במסגרת תעסוקה נתמכת.
בנוגע למקצוע שלי מדובר במקצוע מאוד תובעני נפשית ובחלקים ממנו גם פיזית, ואני כנראה אצטרך להיפרד ממנו לשלום. אני יודעת שיש דרך ביטוח לאומי אפשרות ללימודים שעוד לא ניצלתי. בחודשים הקרובים אני צריכה להגיש שוב את הבקשה לנכות (כי עד עכשיו נתנו לי נכות זמנית לשנתיים), ואחר כך אני אגיש בקשה ללימודים. רק שאצטרך לחשוב טוב טוב איזו הסבה מקצועית כדאי לי לעשות.

 

[מירי קולר]

בומט

קראתי בעיון את העצות וההצעות השונות שהחברות בפורום נותנות. אני רואה שיש לך גם מערכת תומכת סביבך. שינויים קשים לרבים מאתנו ואפשר להבין את החשש שלך. נראה שההחלטה שלך האישית תהיה מלווה בתמיכה ותהיה נכונה. בהמשך תוכלי גם לשנות ולהחליט אחרת. שיהיה לך בהצלחה

 

[בומט]

תודה

 

[מישהי1632]

אולי לא במישרה מלאה?

יש לך אפשרות לעבוד בתחום שלמדת, שמעניין אותך, אבל במישרה חלקית? יתכן שהסיפוק מהעבודה וההגשמה העצמית יטעין אותך בכוחות.

 

[בומט]

בכל מקרה מדובר במשרה חלקית בלבד

עכשיו אני עובדת 10 שעות שבועיות.
אני יכולה למצוא בקלות במקצוע שלי משרה חלקית, אבל בכל מקרה זה יהיה תובעני מידי, כי המקצוע מעצם מהותו הוא תובעני.