תערוכה סוֹשי-אה - הדפסי עץ מתוך ספרים יפניים מאוירים - 22.10
תערוכה חדשה במוזיאון לאמנות המזרח הרחוק - פתיחה ב-22.10 בשעה 19:30
סוֹשי-אה - הדפסי עץ מתוך ספרים יפניים מאוירים
בתקופת אדו עברה יפן שינויים מרחיקי לכת. תחת שלטונו של השוגון מבית טוקוגאווה - יפן מתאחדת למדינה אחת ומרכז השלטון הועבר מקיוטו, מקום מושבו של הקיסר, לטוקיו. תקופת מלחמות האחים בין המחוזות פינתה את מקומה לעידן של שלום ופריחה כלכלית. מעמד הסמוראים נחלש ואת מקומו תפס מעמד ביניים חדש של סוחרים ומתעשרים חדשים. היכולת לקרוא ולכתוב, נחלתם הבלעדית של אנשי האצולה וכוהני הדת, התפשטה במהירות גם בקרב המעמדות הנמוכים, שעניינם לאו דווקא בספרי דת או בספרי הגות ולימוד אלא בספרי עלילה מסוגים שונים (מונוגאטארי – monogatari). ספרים חדשים אלה כוללים גם תמונות (סוֹשי-אה – soushi-e – תמונות של ספרים מאוירים), שנוצרו בטכניקה של הדפס עץ, והם מודפסים ומופצים בכמויות גדולות באזור הבירה החדשה, טוקיו.
הספרים נחלקו לשלושה סוגים, בהתאם לקהל הקוראים שלהם, ולכל סוג היה צבע כריכה שונה: צבע אדום לספרי ילדים, צבע כחול-שחור לספרי נשים, וצבע צהוב לספרי גברים. ספרי הנשים כללו סיפורי עלילה רומנטיים, ואילו ספרי הגברים הציגו סיפורי מלחמה וסיפורים ארוטיים בצד סיפורי הלצות ובדיחות, ואף קבצים של מאמרי ביקורת פוליטיים.
הספרים הראשונים כללו סיפורים קצרים מודפסים על דפים מעטים. עם השנים התארכו הסיפורים ונערכו בכמה פרקים, אבל פורמט העריכה לא השתנה. כל פרק בסיפור נכרך בחוברת דקה נפרדת, וכל חוברות הפרקים של אותו סיפור רוכזו בכריכה משותפת. הסיפור נכתב לעיתים בידי דור אחד או שני דורות של סופרים, וכך השיטה של עריכת הסיפור והפצתו בחוברות נפרדות תאמה את משך הכתיבה.
מידות הספר תאמו את מידות הנייר היפני (וואשי) של אותם זמנים. גיליון הנייר נוצר ידנית וגודלו הבסיסי היה אחיד, 52x72 ס"מ. את הגיליון גזרו לשני גיליונות בגודל 26x36 ס"מ. כל נגזרת קופלה לשניים, וכך התקבל הדף הסופי בגודל 13x18 ס"מ, ואלה היו גם ממדי הספר. שני הדפים הראשונים שימשו ליצירת הכריכה והדף הפנימי הראשון בספר. על הדף הפנימי הזה הודפס ציור צבעוני, שם הסיפור והסופר, שם הצייר, ולעיתים גם שם הסטודיו. ציור הדף הפנימי הראשון היה בדרך כלל בעל אופי אילוסטרטיבי שתאם את נושא הספר, אבל לעיתים היה זה ציור אמנותי עצמאי, שלא היה קשור כלל לסיפור המעשה. בשאר הדפים הפנימיים שולבו הציורים רק כאילוסטרציה לסיפור הכתוב. בתערוכה מוצגים רק הדפים הפנימיים של הספרים, ללא הכריכה, וכן העטיפות שאיגדו יחד כמה חוברות סיפורים.
בתערוכה מוצגים למעלה מ-120 הדפסי עץ של אמנים יפניים נודעים, ביניהם אוטגאווה קוניושי (1861-1798), אנדו הירושיגה (1858-1797), אוטאגאווה קוניטרו (1876-1808), אוטגאווה יושיאיקו (1904-1833), אוטגאווה יושיטסויה (1866-1822) ובאישוטי (באישו) גנג'יו (1880-1817).
רצ״ב הזמנה לתערוכה
תערוכה חדשה במוזיאון לאמנות המזרח הרחוק - פתיחה ב-22.10 בשעה 19:30
סוֹשי-אה - הדפסי עץ מתוך ספרים יפניים מאוירים
בתקופת אדו עברה יפן שינויים מרחיקי לכת. תחת שלטונו של השוגון מבית טוקוגאווה - יפן מתאחדת למדינה אחת ומרכז השלטון הועבר מקיוטו, מקום מושבו של הקיסר, לטוקיו. תקופת מלחמות האחים בין המחוזות פינתה את מקומה לעידן של שלום ופריחה כלכלית. מעמד הסמוראים נחלש ואת מקומו תפס מעמד ביניים חדש של סוחרים ומתעשרים חדשים. היכולת לקרוא ולכתוב, נחלתם הבלעדית של אנשי האצולה וכוהני הדת, התפשטה במהירות גם בקרב המעמדות הנמוכים, שעניינם לאו דווקא בספרי דת או בספרי הגות ולימוד אלא בספרי עלילה מסוגים שונים (מונוגאטארי – monogatari). ספרים חדשים אלה כוללים גם תמונות (סוֹשי-אה – soushi-e – תמונות של ספרים מאוירים), שנוצרו בטכניקה של הדפס עץ, והם מודפסים ומופצים בכמויות גדולות באזור הבירה החדשה, טוקיו.
הספרים נחלקו לשלושה סוגים, בהתאם לקהל הקוראים שלהם, ולכל סוג היה צבע כריכה שונה: צבע אדום לספרי ילדים, צבע כחול-שחור לספרי נשים, וצבע צהוב לספרי גברים. ספרי הנשים כללו סיפורי עלילה רומנטיים, ואילו ספרי הגברים הציגו סיפורי מלחמה וסיפורים ארוטיים בצד סיפורי הלצות ובדיחות, ואף קבצים של מאמרי ביקורת פוליטיים.
הספרים הראשונים כללו סיפורים קצרים מודפסים על דפים מעטים. עם השנים התארכו הסיפורים ונערכו בכמה פרקים, אבל פורמט העריכה לא השתנה. כל פרק בסיפור נכרך בחוברת דקה נפרדת, וכל חוברות הפרקים של אותו סיפור רוכזו בכריכה משותפת. הסיפור נכתב לעיתים בידי דור אחד או שני דורות של סופרים, וכך השיטה של עריכת הסיפור והפצתו בחוברות נפרדות תאמה את משך הכתיבה.
מידות הספר תאמו את מידות הנייר היפני (וואשי) של אותם זמנים. גיליון הנייר נוצר ידנית וגודלו הבסיסי היה אחיד, 52x72 ס"מ. את הגיליון גזרו לשני גיליונות בגודל 26x36 ס"מ. כל נגזרת קופלה לשניים, וכך התקבל הדף הסופי בגודל 13x18 ס"מ, ואלה היו גם ממדי הספר. שני הדפים הראשונים שימשו ליצירת הכריכה והדף הפנימי הראשון בספר. על הדף הפנימי הזה הודפס ציור צבעוני, שם הסיפור והסופר, שם הצייר, ולעיתים גם שם הסטודיו. ציור הדף הפנימי הראשון היה בדרך כלל בעל אופי אילוסטרטיבי שתאם את נושא הספר, אבל לעיתים היה זה ציור אמנותי עצמאי, שלא היה קשור כלל לסיפור המעשה. בשאר הדפים הפנימיים שולבו הציורים רק כאילוסטרציה לסיפור הכתוב. בתערוכה מוצגים רק הדפים הפנימיים של הספרים, ללא הכריכה, וכן העטיפות שאיגדו יחד כמה חוברות סיפורים.
בתערוכה מוצגים למעלה מ-120 הדפסי עץ של אמנים יפניים נודעים, ביניהם אוטגאווה קוניושי (1861-1798), אנדו הירושיגה (1858-1797), אוטאגאווה קוניטרו (1876-1808), אוטגאווה יושיאיקו (1904-1833), אוטגאווה יושיטסויה (1866-1822) ובאישוטי (באישו) גנג'יו (1880-1817).
