תפילה עם כוונה ומקורות..
בס"ד לאבנר היקר! תודה על השאלה היפה והחשובה! לפני המענה וההסבר ברשותך תיקון אולי סמנטיקה אבל חשוב והצגת יסוד שנכון להבנת כלל פסוקי התנ"ך לרבות חמישה חומשי תורה: א) יש הבדל בין תפילה ללא כוונה לתפילה שנעשית(במקרה זה כדלהלן, לכאורה) בטעות; יצחק התכוון בתפילה, נכון יותר בברכה אלא שטעה, שוב לכאורה, במקבל הברכה. אינו דומה לאדם שחולם בתפילה ואינו מתכוון למילות ו\או כוונת התפילה אלא כלשון הפסוק (שעיה פרק כט יג): וַיּאמֶר אֲדנָי יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: ב) ידוע עניין הפרד"ס; ארבעת רבדי פירושי התורה. כך שאם באנו להבין לעומק ואת אמת כוונת התורה יש להבין (גם) על פי המבואר בפירושי הסוד עד כמה שניתן במסגרת זו כמובן. נכון הוא הכלל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו אבל אין הכוונה שפשוטו הוא כל הפירוש שניתן להבין אלא שלהבנה נכונה יש לייסד את הפירוש על פשוטו של מקרא ולא מחוצה לו כפי הבנתנו. כלומר שצמוד לפשט יש את הרמז, הדרוש והסוד. והם אינם נפרדים זה מזה. אין התורה מיועדת להבנה כבשאר ספרים ח"ו ולהבדיל אלא רק על פי פירושי חז"ל הבאים במסורת ובקבלה מדור לדור ועל פי מה שנתחדש וזה גם על ייסוד הבנתם ממקורות קדומים. מקווה שהובנתי, כעת למענה: תחילה נראה נא לשון הפסוק(בראשית פרק כז לג): " וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדלָה עַד-מְאד וַיּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאכַל מִכּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה" גם בפשוטו של מקרא ניתן לראות קושי בין תחילת הפסוק שלכאורה יצחק נבעת מהגילוי שברך בטעות לבין סופו שמחזק את ברכתו, הכיצד? במספר מקומות בזוהר מובא ההסבר העמוק למה שהתרחש באותה שעה, עת ברך יצחק את יעקב, למשל: זוה"ק בראשית דף קמ"ג ע"א "..דא הוא דרגא דעשו שריא ביה דאיהו שפת שקר (ס"א מהו) שפת שקר בשעתא דאייתי ההוא חויא לווטין על עלמא ובחכימו ובעקימו אייתי לווטין דאתלטיא עלמא, ת"ח בשעתא דאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה בה"א ואוקמוה ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק דקאמר ליה ואברככה לפני יי', דאלו אמר ואברככה ולא יתיר יאות, כיון דאמר לפני יי' בההיא שעתא אזדעזע כרסי יקרא דקודשא בריך הוא אמרה ומה דיפוק חויא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו, בההיא שעתא אזדמן מיכאל ואתא קמיה דיעקב ושכינתא בהדיה וידע יצחק וחמא לגן עדן בהדיה דיעקב וברכיה קמיה וכד עאל עשו עאל בהדיה גיהנם ועל דא ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה, בגין כך אזדמן יעקב בחכמתא ובעקימו דאייתי ברכאן עליה דיעקב דאיהו כגוונא דאדם הראשון ואתנטלו מההוא חויא דאיהו שפת שקר, דכמה שקרא אמר וכמה מלי דשקרא עבד בגין לאטעאה ולאייתאה לווטין על עלמא בגין כך אתא יעקב בחכמה ואטעי לאבוי בגין לאייתאה ברכאן על עלמא ולנטלא מניה מה דמנע מעלמא ומדה לקבל מדה הוה ועל דא כתיב (תהלים ק"ט) ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו, עליה כתיב (בראשית ג') ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה ואשתאר ביה לדרי דרין ואתא יעקב ונטיל מניה ברכאן, ומן יומוי דאדם אזדמן יעקב לנטלא מההוא חיויא כל הני ברכאן ואשתאר איהו בלווטין ולא נפק מנייהו..." שם דף קמ"ד ע"א "..דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד, כיון דכתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה די מהו (גדולה) עד מאד, אלא דלא הוה דחילו ואימתא דנפל עליה דיצחק רבתא מיומא דאתברי ואפי' בההיא שעתא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא וחמא (ס"א שכינתא) סכינא עליה לא אזדעזע כההיא שעתא דעאל עשו וחמא גיהנם דעאל עמיה כדין אמר בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה בגין (דחמאת) דחמית שכינתא דאודי על אינון ברכאן, דבר אחר יצחק אמר ואברכהו נפק קלא ואמר גם ברוך יהיה, בעא יצחק למילט ליה ליעקב אמר ליה קודשא בריך הוא יצחק גרמך אנת לייט דהא כבר אמרת ליה אורריך ארור ומברכיך ברוך.." שם דף קמ"ד ע"ב: "..ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי איפה, מי איפה מאי מי איפה מי הוא זה מבעי ליה אלא מי איפה דקיימא שכינתא תמן כד בריך ליה יצחק ליעקב ועל דא אמר מי איפה מאן הוא דקאים הכא ואודי על אינון ברכאן דברכית ליה ודאי גם ברוך יהיה דהא קודשא בריך הוא אסתכם באינון ברכאן..." (עד כאן ההסבר. לצערי מחולשה לא היה בכוחי לתרגם הפעם את לשון הזוהר ומאידך לא רציתי לעכב את המענה. אם לא תצליח להבין אשתדל בקרוב לתרגם עבורך ועבור כל המעוניין) יש עוד מקורות והסברים אבל נדמה שדי בכך לראות שאין הדברים פשוטים כל עיקר. בברכה מ.ג.ב
