תפיסה אחרת
תפיסה אחרת תפיסת המציאות משתנה מזווית ראייה רוחנית. האדם יכול להתבונן על עצמו ועל הסובב אותו. מנותק מנטלית ורגשית. הדבר אפשרי למרות שאצל רוב בני האדם התהליך מתמשך לפרקי זמן קצרים ביותר, אפילו שברירי שנייה. למעשה האדם מוגבל מעצם חושיו לקלוט את המציאות כפי שהיא. המגבלות הנוספות הן, יכולת הניתוח והתגובה הרגשית הנוצרים מעצם קליטת המציאות. בסוף התהליך נוצרת תגובתו של האדם, דהיינו: קליטה/גירוי, השפעה, תגובה. התגובה נוצרת מעצם השפעת הרגש, ההגיון, בשיתוף האגו. כלומר התוצר הזהותי הכולל את כל שציינתי, מגיב בהתאם לתכולתו. תכולה זו מצוידת גם בתודעה-ידע וחוויה. (זכרונות, נסיון, פחדים, רצונות, חולשות ועוד). משהו מפקח על הכל וזו הכרתו של האדם המושפעת מתכולתו. (גוף נפש רוח ותודעה). האדם יכול בעזרת הכרתו יכול להפריד ולבודד את התהליכים הללו. האדם יכול "להתבונן" בתכולתו ולפרקה לגורמים. (התבוננות בתודעה האישית) התהליך אינו קשה לבר דעת, אולם יש לעשות קלייר מוחלט לשם החלת העניין. הווה אומר שינוי כל תפיסת החיים. הווה אומר שינוי ערכי החיים רבים. הווה אומר חרות מוחלטת מכל כפייה.--------כל האמור במידת האפשר. הבה נכנס לנעליו של אדם כזה בכדי לבחון את העניין. דבר ראשון מודעות בהווה. כל מחשבה מנתקת מהווה. כל מחשבה מנתקת מהמקום. כל מחשבה יוצרת רגש ואו תחושה. לכן מתמקדים בעשייה והמחשבות נסבות עליה בלבד. כלומר מרחב החשיבה מצומצם למרחב הפעולה. בזמן זה אין מחשבות והרהורים על דאגות ומחלות, על אנשים ועל רצונות. תפקוד מוחלט בהווה. להקשיב למילים מבלי לנתח (כמו שפה זרה) לשמוע צלילים מבלי "לראות" ולחוש. כעסו של הזולת אינו מעורר תגובה, המינוס בבנק אינו מעיק, והכאב בגב שוכן כידיד מתארח. והנה חוסר הודאות נעלמת, האדם הופך מן רובוט שאינו מגיב מלבד להתבונן. והנה מתחוור שבצורת חוויה כזו אין ממש בדבר, דומה הדבר למראה שחורה שאינה משקפת. רבים יטענו בלתי אפשרי, אך אפשרי לפרקי זמן קצרצרים. אולם תרגול ממושך מקנה יכולת בצוע הדבר למשך זמן ארוך יותר. מה זה נותן? שאלה מוצדקת בהחלט. חווית החיים מנקודת מבט זו אינה יכולה להתקיים במלואה, אולם מתוך תרגול, הופכים תחומים מסויימים נשלטים או מובנים ומאפשרים בכך את השנוי בתפיסת המציאות. נמצא שדבר חיצוני אינו יכול להכעיס את האדם. דבר חיצוני אינו יכול להדאיג את האדם דבר חיצוני אינו יכול לעורר חוסר ודאות באדם. אלו שלושה מושגים שציינתי, אך יש בהם לשנות את מציאות חייו של האדם. יתרה מכך אם נעבור על הדברים, נמצא שהאדם אינו תלוי באמונות שהוחדרו בו. האדם אינו תלוי בזולתו (למעט מסגרת מחייבת) על מנת להחליט את החלטותיו. האדם הופך בן חורין. ועתה לאחר שרכש מיומנות זו יכול הוא לעסוק בחיי רוח מתוך חירות בלתי מוגבלת. יכול הוא לראות בהשערות ובחוסר ממשות, מציאות תקפה לא פחות ממציאות החיים. והנה הכל הופך חסר בסיס במודע וכל רעיון יכול להפוך למודע מוצק וקיים לגביו. בברכה אביר
תפיסה אחרת תפיסת המציאות משתנה מזווית ראייה רוחנית. האדם יכול להתבונן על עצמו ועל הסובב אותו. מנותק מנטלית ורגשית. הדבר אפשרי למרות שאצל רוב בני האדם התהליך מתמשך לפרקי זמן קצרים ביותר, אפילו שברירי שנייה. למעשה האדם מוגבל מעצם חושיו לקלוט את המציאות כפי שהיא. המגבלות הנוספות הן, יכולת הניתוח והתגובה הרגשית הנוצרים מעצם קליטת המציאות. בסוף התהליך נוצרת תגובתו של האדם, דהיינו: קליטה/גירוי, השפעה, תגובה. התגובה נוצרת מעצם השפעת הרגש, ההגיון, בשיתוף האגו. כלומר התוצר הזהותי הכולל את כל שציינתי, מגיב בהתאם לתכולתו. תכולה זו מצוידת גם בתודעה-ידע וחוויה. (זכרונות, נסיון, פחדים, רצונות, חולשות ועוד). משהו מפקח על הכל וזו הכרתו של האדם המושפעת מתכולתו. (גוף נפש רוח ותודעה). האדם יכול בעזרת הכרתו יכול להפריד ולבודד את התהליכים הללו. האדם יכול "להתבונן" בתכולתו ולפרקה לגורמים. (התבוננות בתודעה האישית) התהליך אינו קשה לבר דעת, אולם יש לעשות קלייר מוחלט לשם החלת העניין. הווה אומר שינוי כל תפיסת החיים. הווה אומר שינוי ערכי החיים רבים. הווה אומר חרות מוחלטת מכל כפייה.--------כל האמור במידת האפשר. הבה נכנס לנעליו של אדם כזה בכדי לבחון את העניין. דבר ראשון מודעות בהווה. כל מחשבה מנתקת מהווה. כל מחשבה מנתקת מהמקום. כל מחשבה יוצרת רגש ואו תחושה. לכן מתמקדים בעשייה והמחשבות נסבות עליה בלבד. כלומר מרחב החשיבה מצומצם למרחב הפעולה. בזמן זה אין מחשבות והרהורים על דאגות ומחלות, על אנשים ועל רצונות. תפקוד מוחלט בהווה. להקשיב למילים מבלי לנתח (כמו שפה זרה) לשמוע צלילים מבלי "לראות" ולחוש. כעסו של הזולת אינו מעורר תגובה, המינוס בבנק אינו מעיק, והכאב בגב שוכן כידיד מתארח. והנה חוסר הודאות נעלמת, האדם הופך מן רובוט שאינו מגיב מלבד להתבונן. והנה מתחוור שבצורת חוויה כזו אין ממש בדבר, דומה הדבר למראה שחורה שאינה משקפת. רבים יטענו בלתי אפשרי, אך אפשרי לפרקי זמן קצרצרים. אולם תרגול ממושך מקנה יכולת בצוע הדבר למשך זמן ארוך יותר. מה זה נותן? שאלה מוצדקת בהחלט. חווית החיים מנקודת מבט זו אינה יכולה להתקיים במלואה, אולם מתוך תרגול, הופכים תחומים מסויימים נשלטים או מובנים ומאפשרים בכך את השנוי בתפיסת המציאות. נמצא שדבר חיצוני אינו יכול להכעיס את האדם. דבר חיצוני אינו יכול להדאיג את האדם דבר חיצוני אינו יכול לעורר חוסר ודאות באדם. אלו שלושה מושגים שציינתי, אך יש בהם לשנות את מציאות חייו של האדם. יתרה מכך אם נעבור על הדברים, נמצא שהאדם אינו תלוי באמונות שהוחדרו בו. האדם אינו תלוי בזולתו (למעט מסגרת מחייבת) על מנת להחליט את החלטותיו. האדם הופך בן חורין. ועתה לאחר שרכש מיומנות זו יכול הוא לעסוק בחיי רוח מתוך חירות בלתי מוגבלת. יכול הוא לראות בהשערות ובחוסר ממשות, מציאות תקפה לא פחות ממציאות החיים. והנה הכל הופך חסר בסיס במודע וכל רעיון יכול להפוך למודע מוצק וקיים לגביו. בברכה אביר