תפיסת בני הנוער אצל המבוגרים

[farseer]

תפיסת בני הנוער אצל המבוגרים

לא פעם ולא פעמיים נתקלתי בדיון הקרוי - "על איזה ספר היית ממליץ לילדים\בני נוער?" תמיד כשהייתי קוראת את פתיל התגובות הייתי מזדעזעת לתפיסה של המבוגרים את הקטנים מהם - את בני הנוער. ההצעות שהועלו היו של ספרים קלים. אף אחד לא חשב שבן נוער מסוגל להתעלות אל מעל נרניה. אף אחד לא הציע שבני נוער יקראו את אנקת גבהים וחלף עם הרוח - כשרוב המבוגרים בדיון קראו את הספרים הללו כשהם היו בני נוער. הבעיה הגדולה ביותר היא שרוב בני הנוער אף מדרדרים מתחת לזה. מצד אחד, הם מזלזלים ב"אריה המכשפה וארון הבגדים". כן, מה לעשות - השם והכריכה עושים את שלהם. מצד שני, הם לא קוראים ספר המתעלה על רמת היומנים (הם לא מבינים שאף גוף ראשון יכול להיות סוג של יומן), וגם זה לא. הם מצדיקים את שמם בכך שהם כמעט ולא קוראים דבר, וצוחקים על כאלה שכן קוראים. אך האם בגלל שרוב בני הנוער לא קוראים זו סיבה לשים עלינו תווית? האם הצורה שבה רואים המבוגרים את בני הנוער היא כל כך שיטחית, עד שאין סיכוי שהם יחשבו עליהם כעל אנשים המסוגלים לקרוא? ובכלל - האם הם צודקים בכך?

 

[Rivendell]

ה"אני מאמין" שלי

לא מאמינה ב"ספרות לנוער". לא מאמינה שספר זה משהו שמודדים לפי גיל. כי גיל הוא לא מייצג ולא לוקח בחשבון אופי, העדפות, בגרות נפשית ועוד הרבה מאוד פרמטרים שחשובים בבחירת ספר. כן, ברור שיש מקום לצנזורה ואני לא מתכוונת למקרים הקיצוניים של פורנוגרפיה למשל. אבל בעיני, בני נוער יכולים וצריכים לקרוא את רוב הדברים. נכון, ההבנה שלהם עשויה להיות שונה מההבנה של אדם מבוגר - אבל בעצם זה טיעון שנכון לכל גיל. בן 40 יקרא אחרת מבן 50 ובן 30 יקרא אחרת מבן 20. וזה נכון גם לגבי אותו אדם - כלומר - אני בגיל 20 אקרא אחרת מבגיל 40 ואבין דברים אחרת. אנחנו קוראים מתוך עצמנו, מתוך עולם התכנים שלנו, וזה נוטה להשתנות. לגבי רמת קושי - אני מאוד מסכימה. יותר מזה - אני חושבת שהזלזול הזה הוא מתכון בטוח לאסון. כי אם לא מאתגרים ילד או נער - אין שום סיבה שהוא ילמד דברים חדשים. כן, ספר זה מאמץ. זה צריך להיות. אבל מאמץ מהנה. ילד שלא ילמד להתמודד עם טקסטים קצת יותר קשים - אין סיבה שידע לעשות זאת בתור מבוגר. השאלה בעיני היא לא "מה מתאים למתבגר" אלא "מה מתאים לאדם הזה שאוהב כך וכך ורמתו כזו וכזו".

 

[farseer]

האם את אומרת

שכאשר את פותחת ספר חדש, מרגישה את עקצוצי ההתרגשות בידיים שלך, את חושבת, "האתגר הזה לא עומד להיות קל..."? האם את באמת רואה בספר אתגר מסוים, ולא כמה שעות טובות של הנאה? אני לא בטוחה שיהיה לי קל להסכים איתך בקשר לעניין של הרמה האישית. גם זה, במובן מסוים, זלזול. אדם שהספר האחרון שזכור לו הוא איזה סיפור ילדים מהגן, מסוגל לקרוא את שר הטבעות ולהנות ממנו (ואני מכירה כמה כאלה). אני חושבת שברגע שאדם נמשך לסגנון מסוים, או לספר מסוים, הוא מסוגל לקרוא אותם בלי הפסקה. אני חושבת שצריך להתאים לאדם (מתבגר\מבוגר) את הספרים לא לפי רמת הקושי אלא לפי הסגנון שלו. אם מישהו ידחוף לך איזה ספר טוב של אסתר שטרייט וורצל (אני מודה, אני ממש אוהבת את הספרים שלה), אבל זה במקרה לא הסגנון שלך, ואת מוצאת את הספרים שלה משעממים, לא משנה כמה הרמה שלך גבוהה - את אסתר שטרייט וורצל לא תעברי. האם במקרה כזה תסמני לעצמך שאת האתגר הנ"ל לא הצלחת לעבור?

 

[Rivendell]

לא בדיוק במילים האלו ../images/Emo6.gif

אבל כן - אם זה ספר טוב אני רוצה שהוא קצת יאתגר אותי. שוב, לא כל ספר ולא תמיד, אבל הספרים שהכי אהבתי הם בסופו של דבר כאלה שמאתגרים אותי, וב'אתגר' אני מתכוונת שאלו ספרים שגרמו לי לחשוב. ברור שלפעמים אני רוצה ספר שהוא ניקוי ראש ושלא מצריך שום מאמץ. הכל תלוי בתקופה. אבל בעיני חלק ממכלול האיכות של הספר זה עד כמה הוא גרם לי לעבוד, לחשוב, להתפתח, ללמוד משהו על עצמי או על משהו אחר. בואי נפריד רגע בין רמה ובין סגנון, נדמה לי שזו הפרדה נכונה. ב"רמה" אני מתכוונת ליכולת שפתית בעיקר. לא הגיוני לתת לעולה חדש לקרוא ספר שיחייב אותו לרוץ כל רגע למילון - אף אחד לא יכול ליהנות ככה מספר. לא, לא צריך גם לעשות את ההפך. צריך למצוא ספר שמתאים - לא קל מדי ולא קשה מדי. לגבי טעם - כאן יש כבר שילוב של גורמים, אבל זה הכי חשוב. הספר צריך להתאים לאדם

. זה גם משפיע כמובן על הרמה - בשביל ספר טוב, שובה, מוכנים להתאמץ יותר.