החיבור בין גשמיות לרוחניות נקרא תפיסת המציאות
ב"ה שלום אלי הנכבד! בשביל שאתייחס לשאלתך, הרי יש תחילה צורך להבין את המושג "תפיסת המציאות". התשובה היא מורכבת משני חלקי המונח שהצגת לפנינו "תפיסת המציאות" והיא: "מציאות" - לשם שתיתכן "תפיסה" הרי נדרשת תחילה שיהי' בסיס שעליו יהי' שייך לומר "תפיסה", ובסיס זה נקרא "מציאות". "מציאות" היא קובץ נתונים מלמעלה שהבורא משפיע לאדם, לכן כתוב בתלמוד עשר הספירות למרן הגאון בעל הסולם זצוק"ל, בחלק ב', שהרצון לקבל (שזהו החלק הבסיסי שברצון שבנבראים) של האדם הוא כוח עליון הנתון מהבורא. והנתונים הללו הם נחלקים לרוחניות וגשמיות, והם נחשבים ל"מציאות", כנ"ל. וכאשר האדם משכיל לחבר את שני חלקי המציאות האלה יחדיו, אזי נקרא אצלו "תפיסה" דהיינו "השגה"! וכעת התשובה לשאלתך. הרי הזכרנו לעיל שהחלק הבסיסי של האדם הוא רצון לקבל, דהיינו הנתון הראשון שאותו האדם מרגיש ומחשיב. וכעת על האדם להשיג על פני הבסיס הזה, הרצון לקבל, את הרצון להשפיע שהוא הנתון השני, דהיינו, החלק הפנימי שהבורא רוצה להשפיע לאדם. אלא רק על ידי עבודת היגיעה מעל טעם ודעת שהאדם מורגל אליהם (לטעם ודעת - שהאדם רגיל לבדוק את כדאיות העניינים מכוח חשיבה אנוכית המתווה את כיצד לנצל את העולם בשביל למלא את עצמו). נמצא כאשר האדם מקבל על עצמו לקיים מצוות, אזי עליו בהכרח גמור לקבל על עצמו מצוות מעשיות, בכדי ש: א) יתחיל ללכת נגד הרצון לקבל שלו הנקרא "גוף" המרגיש (את ההתנגדות) רק דרך עשיה נגד דעתו ורגילותו הבלתי נסבלת. דבר זה מעורר את הגוף להתנגד לראשונה כמו שצריך ע"י שאלות והעלאת תירוצים המרַצים את הגוף בטענות שווא והבל, ר"ל. וזה נקרא "נגד הדעת" - משום התנגדות הגוף שלראשונה האדם מגלה זאת. וזה כבר השגה בסוד הסתר תוך הסתר", ומשמעו שיש לא רק הסתר במחשבה אלא גם ברצון. וזאת מזככים רק ע"י מעשים שהם מצוות מעשיות בכדי להתחיל בכלל עבודה רוחנית, והתחלתה היא בסוד "דומם דקדושה". ב)ברגע שהאדם קונה את הבחינה הזאת הנקראת "נגד הדעת" אזי מתעלה. דהיינו, ברגע שהאדם קצת מתהפך כנגד "הרצון לקבל לעצמו" הווי מיד קונה מידת ולו הראשונית ביותר של שיווי הצורה עם העליון וזוכה לחיבור קטן ומוגבל עם הבורא, וזהו בסיס שיחד עם הלימוד הפנימי יעורר את האדם כעת לעבוד "מעל הדעת" והיינו, מתעלה ל"צומח דקדושה" וכו' והעיקר להמשיך את הנלמד למעשה בפועל ממש והוא החיבור בין הלימוד הפנימי והמצוות המעשיות (הן שבין האדם למקום ולחבירו) המאירים לאדם כיצד להגיע להשתוות צורה שלמה בסוד "דבקות" בבורא. וזה נקרא תפיסת המציאות לחלקיה - רוחני וגשמי ביחד כאחד נקרא השגה או "תפיסת המציאות".
