תפסיקו!

Justin Angel

New member
תפסיקו!

מה לעזאזל הבעיה שלכם אנשים? אתם הורסים את הפורום עם דיוני הסרק שלכם! אתם כל-כך עיוורים שאתם לא יכולים לראות שאתם פוגעים עכשיו בצורה אנושה? אם מישהו חדש יכנס לפורום הוא יראה את הוויכוחים חסרי הטעם ונטולי המשמעות הללו ופשוט יילך. אם פאגאן וותיק שזוהי מפעמיו הראשונות בפורום ייכנס עכשיו, הוא יברח כל עוד נשמתו בו. מה שאתם עושים, הורס ולא תורם בשום דבר. הגשתם בקשה לכינון חוקים, הדבר יתקבל אצל מנהל הפורום ואני בטוח שהוא יקדיש לכך מחשבה בקנה מידה המגיע לכך. עד אז, אין שום תועלת מלהחריב את הפורום בריצת אמוק. בין אם אני התגלמותו האנושית של לוציפר או שמה אני לא, זה לא מקום להתדיין על כך בפורום. אפשר לשלוח לי דואר\ICQ\אי-מייל עם כתובות נאצה ויונים מתות למי שרוצה, אבל הפורום הוא לא המקום לכך. ואם כועסים עליי על משהו, אז המקום להתדיין על כך הוא לא בפורום, כפי שהמתדיינים יודעים. תחשבו לרגע ותראו את מלאכת ידיכם, אתם מחריבים את כל מה שאתם מנסים להגן. כמו לשרוף עיר כדי למנוע ממנה ליפול, או להרוג אישה כדי למנוע ממנה לבגוד. תפסיקו לנסות לעורר פרובקציות בעזרת דיבורים ריקים מתוכן מלאים בכעס ושנאה, וגם אם רק בשביל תושבי הפורום והפורום עצמו ולא בשבילכם או בשבילי. "שלושה מטרות לעתיד: נטיעת עצים, שיפור מלאכת ידך, גידול ילדים" אתם עוקרים את העצים, כותרים את הידיים ועורפים את ראשם של ילדים. אתם בטוח רואים את זה שאתם לא תורמים לאף-אחד חוץ מהשאיפה האנוכית שלכם להוקיע ולהפריע. אין במעשיכם שום כבוד ושום תרומה לעתיד, אתם הורסים את מה שעכשיו מפאת מה שאתם מאמינים שהיה. זה לא תירוץ. מה שמדהים בכל הוויכוח הזה, הוא שבמהלך כל השנאה הלא-מרוסנת הזאת אף-אחד לא טרח ליצור עימי קשר באופן פרטי ולהביע סלידה או לנסות לפתור את זה. אתם לא מעוניינים בשלום ובהבנה הדדית, אתם מעוניינים בדם ובנקמה. תשוקתיכם הקטנוניות שולטות עליכם במקום טובת הכלל. להודעות שלכם יש אחת משני מטרות: הראשונה היא ניסיון עלוב וחסר טעם להשפיל אותי, השנייה היא לגרום לי לחזור בתשובה ולזנוח את דרכיי המרושעות כלפיכם האנשים התמימים בכל תבל. בהנחה וזאת כמובן לא המטרה הראשונה, הרי אתם בטוח יודעים יותר טוב מלנסות להשתמש בפורום כאיזה כלי למשחק מעוות שלכם. אז זה בטוח האופציה של להציל את נשמתי הטועה. אני מודיע באופן רשמי, שכל ההודעות של המעורבים כלפיי בהודעות שיטנה למיניהן לא יקראו יותר. כל אדם שהיה מעורב בשלושה ימים האחרונים בניסיון להשמיץ ולהטיל-דופי בי, הודועתיו לא יקראו יותר על ידי. ובכך ביטלתי את המטרה השנייה, נשמתי אבודה לנצח-נצחים במה שאני כרגע ואין טעם בלנסות "להחזיר אותה למוטב". ובכך זה נגמר. אתם לא טיפשים, אתם בטוח יודעים איפהשהו בתוכם שאתם רק הורסים עכשיו ולמען האגו הקטנוני שלכם ותחושת כעס ומרמור ששולטת עליכם כרגע. תרגעו, זה לא המקום ואני לא האיש. אם אתם כועסים על מישהו, תדברו איתו, אל תטיפו לו מוסר ובטח מול אנשים אחרים. כנאמר, מעתה והלאה אני אתעלם לחלוטין מקיומם של הודעות של כותביי הודעות נאצה. איו לי עניין במלאכתם המרושעת ואני זונח כל תקווה לשיפורכם בזמן הקרוב. אני כמו כן רוצה לקרוא לאנשים שלא מעורבים בסכסוך ולהימנע מלהגיב אליו. תגובות של אנשים שלא קשורים רק מעלות את הפרופיל של הסכסוך הילדותי הזה ונותנות לו עוד חשיבות ומקום בפורום אחרת מכובד. פשוט תמשיכו הלאה בעניינכם, ותתעלמו מהודעות אלו, אין טעם ואין צורה לקריאת הודעות שמאין אלו. אני בטוח שכל אחד מכם יכול לראות את הרעה בהמשך וויכוח שכזה. אז בבקשה, אל תוסיפו חומר-בעירה למדורה בכך שיהיה אכפת לכם. לכולכם, תעשו אשר תעשו, אבל דם הקהילה בראשכם. ברכות זוהרות ויום נעים
 

Justin Angel

New member
ולמי שרוצה להחזיר את הפורום למסלולו

אתם מוזמנים מאוד לחלוק עמנו מה עשיתם ביום הארוך האחרון, גם אם זה היה רק טקס קטן, מדיטציה קצרה, להביט בשקיעה\זריחה, הרהור בטבע השמש, הייתם במקום בעל נוף אקזוטי, קראתם ולמדתם על החג, או כל דבר. אני בטוח שכולם ישמחו לשמוע מה עשיתם, בטח לאור המצב האחרון בפורום והגיע הזמן שנתחיל לחזור לדרך הנכונה.
 

Justin Angel

New member
חגיגות היום הארוך, הדרך

את היום הארוך ביותר בשנה האחרון (ב21 ליוני) אני וחבריי החלטנו שנחגוג עם השמאנים מבית הספר הראשון בישראל לתרבות אינדיאנית ושמאניזם "הרוח הגדולה". הטקס עצמו התרחש בארבע בבוקר מה שדרש מאתנו (תושבי ראשון לציון) לצאת יחסית מוקדם וברכב. יום לפני דיברתי עם יוטבת ובדקתי את האופציה להגיע איתה כנהגת לשם, בעיקר כי היא הנהגת היחידה עם רישיון בחבורה. נאמר שאם היא תזכה לישון בצהריים, אז כולנו ניסע לשם איתה. אז יוצאים לדרך. בערך בעשר וחצי ביום שישי בערב, אני שם לב לעובדה מדהימה: השעה עשר וחצי. אין עוגה, אני עדיין לבוש בפיג'מה, המטה הנייד שלי לטקסים ולטקסי שמש לא בנמצא, ובנוסף להכל - אני צולע. אז בטריק מדהים של שימוש ביכולות המדהימות שלי לעבוד תחת לחץ זמן הכנתי עוגה מדהימה, התלבשתי והתקלחתי (אני לא זוכר בדיוק באיזה סדר), מצאתי והרכבתי את המטה הנייד שלי, והשקתי את העציצים. הקטע האחרון על העציצים לא כזה קשור, אבל עדיין, חשוב להסב תשומת לב לפרטים הקטנים. ובאמצע שאני משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון יש טלפון ואלו ליאת ואלון שהגיעו למסקנה שלצפות בי משקה את הנענע והפטרוזיליה מחוץ לחלון זה אחד מההנאות הגדולות בחיים. השעה הייתה בערך חצות (למרות שגם ליאת ואלון, וגם יוטבת הקדימו בחמש דקות שלמות), וכולנו יצאנו מהבית שלי. בעיה קלה, מישהו חשב שזה יהיה ממש מצחיק אם ישימו מסלול מכשולים ביציאה\כניסה מהבניין שאני גר בו בטענה של "אנחנו משפצים". אני כמובן מעל לדברים (פשוט כמשמעו) וקפצתי בתנועה אקרובטית משובחת עם עוגת הקרם בידיים שלי. נשמע כמו מתכון לאסון? טוב, העוגה שרדה יחד עימי. אבל עדיין הייתה צפוייה לנו נסיעה משעשעת של כמה שעות ואני צריך להחזיק במשך כל הנסיעה עוגת קרם בידיים. במהלך הנסיעה הלוך עברנו ליד מראות מהממים: דבר ראשון היה את זריחת הירח שהיה פשוט כתום-אש מדהים ואחרי ניסיונות עזים בידי כולנו לתפוס אותו עם האצבעות ולשים בכיס - וויתרנו על הרעיון באופן זמני. אחר כך היה את תחנת הכוח בכביש חוצה החוף שנראתה כמו טירה עם כל האורות האלו ואני למדתי משהו חדש - כביש החוף נקרא ככה כי הוא עובר ליד החוף. עברנו ליד כמה נחלים משעשעים ולבסוף אחרי ואדי-ערה ואחרי השלט שצריך לפנות ימינה לג'אנין, עברנו בכביש הסרגל דרך ענן! ענן! הוצאתי את היד החוצה וזה לא היה הרעיון הכי טוב היות והיינו במכונית שנסעה בערך ב100 קמ"ש, היד שלי חזרה קרה כקרח אבל אני נהניתי :) עצרנו בטיילת בטבריה בזמן שאני במעשה התגרות ברור מספר בדיחות ערסים, ואז הושתקתי לאלתר. נכנסו למסעדה חמודה ואכלנו כמות נאה: כמה קילו צ'יפס, סטייקים, טי-בונס, פרגיות, כבד, קציצות ויוטבת לקחה מרק ואוכל שפנים. משם נסענו לאזור הטקס וזה כבר היה בערך בשלוש וחצי בבוקר. אחרי שנכנסו לקיבוץ\מושב ארבל וטעינו בדרך התקשרנו לטרה (השמאנית המקסימה מהרוח הגדולה) ואמרנו לה שנאחר מעט, בהתחשב בעובדה שלפני שעתיים התקשרנו אליה ואמרנו לה שאני כבר שם זה באמת הייתה הפתעה. בזמן שהלכנו לאיבוד ראינו פרות ישנות ואלון השתעשע ברעיון של לקחת חלקן כמזכרת, אחרי שיכנוע קל מאתנו הוא זנח זמנית את הרעיון (זאת אומרת, עד שחזרנו באותה דרך והוא טען שיש אחת בתא המטען). בחלק הבא: הגענו והטקס עצמו.
 

Justin Angel

New member
חגיגות היום הארוך, הטקס עצמו

אחרי שהגענו לחנייה, כולנו יצאנו מהאוטו וזכינו להביט למעלה בכוכבים. אז למרות היותי אדם שמטייל הרבה, אני עדיין גר בראשון לציון שזה אזור שלפי כמות זיהום האוויר לא אמורים אפילו לראות את הירח המלא. מה להגיד, כוכבים, כוכבים ועוד כוכבים, וכמובן לבנה. ואז יוטבת שלפה עוגה מתא המטען ששקלה בערך כמו תינוק שמן (פחות או יותר) שהיה לנו את העונג המפוקפק לסחוב אותה עד המצוק עצמו. רק לציין שזה היה ארבע בבוקר, ולשבת על מגרש החנייה בשעה הזאת היה מספיק דומה למיטה בשביל כולנו כדי להירדם. אבל לא נרדמנו, יותר נכון נשכבנו אחורה ובהינו בים הכוכבים שבאוקיינוס החלל. אין מה להגיד, מ-ה-מ-ם. חיכינו בשטח משהו כמו עשרים דקות חצי שעה, והמשכנו הלאה. התחלנו ללכת לכיוון מצוק ארבל, ואחרי עוד הליכה ארוכה (שבמהלכה אני התעקשתי בצורה מאצ'ואיסטית אינפנטילית להחזיק את העוגות ובכך לקרב את עצמי באופן מסוכן להתקף לב, עד שיוטבת לחצה עליי להתחלף). הגענו לאזור הטקס. עוברים את הטיהור הטקסי במרווה. אמא אדמה אוהבת גם אותי! יאיי! מתיישבים בנוחות על סלע ענקי, לא לפני שבוהים בנוף ואין לי אפילו מילים כדי טיפה ללכוד שבריר מהיופי של המקום המדהים הזה (איך שדרור אמר "אנחנו רק שחקנים, ההצגה האמיתיי כרגע בשמש"). משקיף לכינרת, על ישובים מוארים באורות רחוב (מה שנראה מקסים בחושך), ויש נוף של מושלם בלי הפרעה לכל כיוון. הוצאתי החוצה את המטה הנייד שלי. קרפדה טיילה ליד יוטבת. והטקס התחיל. עכשיו, למי שלא היה בטקסי חג של השמאנים, אין מה להגיד זאת חוויה מעשירה ומאושרת מאוד. ברוב הטקסים האלו נוכחים חלק\כל מהרוחות המדריכות שלהם. הרוחות המדריכות שלהם הן: אבן אדומה מנקודת שהיא זקנה נחמדה ומקסימה מלפני 3,000 שנה, עורב לבן ששר ורוקדת בסערות שעושה כישופים דרך שירה. הטקס מתחיל עם זה שדרור מפנה את עצמו ונותן לאבן אדומה מנוקדת לדבר דרכו. אישה זקנה מקסימה. אבן אדומה מנוקדת הנחתה את הטקס והתחילה בסיפור. הסיפור שסופר הלך בערך ככה: לפני הרבה מאוד זמן אישה עשתה מעשה נוראי כלשהו שאפילו זקני הכפר לא ידעו או זכרו מהו הם רק ידעו לספר שהדבר היה כל-כך נורא שהאישה נזרקה מצוק גבוה על ידי אביה בגלל המעשה. בזמן הנפילה האישה המסכנה נחבטה בסלעים, בענפים ובצוק עצמו עד שלבסוף נחטה בתוך האדם אשר למרגלות הצוק. בתוך האגם הדגים התחילו לכרסם את בשרה עד שלבסוף נשארה שלד. זקני הכפר ושאר האנשים רק ידוע שהמקום מקולל. רצה הגורל והיה דייג אחד שלא ידע על כך והוא הגיע למקום וראה שהוא ריק לחלוטין מדייגים אחרים. הדייג ששמח על מזלו הטוב למצוא מקום בלי תחרות הטיל את חכתו למים. אותו דייג תפס בקרס החכה את השלד של אותה אישה מסכנה, והרי הדייג שהרגיש בחכתו כזה "דג" שמן וכבד היה עוד יותר שמח. הוא התחיל לעלות את "הדג", וביינתים עסק כנראה במלאכה אחרת שגרמה לו לא לשים לב שהשלד עצמו מרחף מעל פני המים. כאשר לבסוף סובב הדייג את ראשו והביט על השלד הוא נבהל מאוד מכיוון והשלד היה מחריד למראה היות והיה מלא באצות, וקונכיות והושחר על ידי השנים. מה להגיד, אתם לא הייתם מפחדים? הדייג קפץ ישר למשוטים של הקנו והתחיל לחתור בקצב בזמן שהשלד המסכן עדיין היה תפוס בחכתו. הוא חתר, חתר וחתר וכל פעם שהוא הביט מאחוריו השלד המסכן עדיין היה שם. והוא חתר, וחתר וחתר ועדיין השלד היה מאחוריו, עד שלבסוף הגיע ליבשה. הדייג תפס מהר את ההחכה והתחיל לרוץ. והוא רץ ורץ ורץ וכל פעם שהביט אחורנית השלד היה עדיין שם. השלד במהלך כל הריצות האלו התחיל כבר להתפרק ולהתבלגן, הרי הוא הוא היה סה"כ שלד. והדייג רץ עד שהיא לתוך האיגלו שלו, ונכנס מהר לבפנים עם החכה שלו. הדייג היה בטוח שבתוך ביתו הוא היה מוגן מן המפלצת המחרידה. הדליק מנורת שמן עם שערה שלו בכדי שיהיה אור, והוא צרח מרוב פחד שראה את השלד המחריד והמבולגן על אחד מקירות האיגלו (אבן אדומה הדגימה את הנקודה בכך שגם היא צרחה ונופפה בידיים). ואם ממעשה חמלה ואם שלא הוא ריחם על השלד המסכן שכבר היה מבולגן לחלוטין, למשל עם יד בתוך החזרה ועוד יד מאחורי הראש ובכלל בלאגן. והדייג סידר את השלד עד שהוא היה מאורגן יפה. והדייג שהיה עייף מכל הריצות הלך לישון. בזמן שחלם מסיבה לא ידועה נפלה דמעה על הלכי שלו. השלד שראתה זאת מרוב צמאון שנגרם מכך שלא שתתה מאות שנים מפאת שהייתה בתחתית הים המלוח, לגמה את הדמעה והרוותה את צמאונו. היא הרגישה את ליבו של הדייג (אבן אדומה מדגימה גם כאן ועושה קולות של לב אנושי) ושלפה אותו החוץ מן החזה שלו. עם המוזיקה שסיפק הלב של הדייג *פום פום* *פום פום* *פום פום* היא השלד שרה לעצמה גוף חדש. היא שרה ושרה ושרה עד שלבסוף היה לה גוף חדש. והיא נכנסה מתחת לשמיכה עם הדייג, ובמהלך כל הלילה הם רקדו ריקוד של אהבה. הפואנטה של הסיפור הייתה ליידע אותנו שזה זמן של יצירה, שבאות אלינו עם הזריחה שהחלה שלוש אלומות של אור אחת מן הארצות התחתונות, אחת מן השמיים והחלל ואחת מהעולם סביבנו, וכל אלו באות בכדי ליצור עמנו דבר חדש. במהלך הטקס היה עלינו גם ליצור מעצמנו דבר מה חדש. המשך בהודעה הבאה
 

Justin Angel

New member
המשך

חילקו לכולנו שקיק מגניב בצבע זהב, עם צמחים ודברים אחרים וכמו כן אבן קטנה וחמודה עם שלוש נקודות אליה בצבעים שונים. ואז משהו פחות כיפי קרה, שחר (לשעבר: אופיר) נכווה. הוא היה צריך להזיז מאמצע המעגל את הכדים עם החלב הבוער וכנראה שהרים את זה לא נכון, לא ראיתי בדיוק מה קרה כי מצמצתי אבל מה שראיתי זה שחר קופץ אחורה בזמן שהיד שלו עולה באש. אז מצמצתי שוב, והוא כבר לא עלה יותר באש. מאוחר יותר בערב שהתקשרתי לשאול מה שלומו אמרו שהיו לו כוויות ממדרגה שנייה. רק לציין, שחר המסכן. אבל מה? אמיץ. עכשיו בדיוק באו הקטעים ששחר היה נחוץ בהם והוא לא איכזב בשום רמה. כדי להוסיף לשקיקים שלנו עוד דברים היה מוט ענקי עם הסמל של יסוד האש (משהו כמו גובה של שלוש מטר). את המוט החזיק שחר, ועל המוט היו נוצות צבעוניות שהשמאניות החמודות תלשו מהמוט בזמן שהן רקדו בתוך המעגל וגם כחלק מהריקוד חילקו נוצה לכל אחד. שני דברים ראויים לציון, הראשון הוא ששחר נראה כאילו הוא עומד לבכות אבל הוא לא בכה והחזיק את המוט הזה שכנראה היה יחסית כבד עם שני הידיים למרות שאחת מהן הייתה שרופה עם כוויות מדרגה שנייה. הדבר השני הוא שבמהלך הריקוד הייתה שירה ברקע של אחד מהרוחות המדריכות של השמאנים, עורב לבן. עורב לבן שר, וממש יפה (למרות שאני בטוח שחלק מהקרדיט גם צריך ללכת לדרור על מיתר הקול המפותחים היטב שלו). הריקוד היפה עם השירה האיכותית נראו ונשמעו נהדר. אחרי הריקוד בא קטע שליאת ואלון אמרו לי לפחד ממנו, השירה של רוקדת בסערות (הרוח המדריכה השלישית של השמאנים מהרוח הגדולה). לפי מה שהם אמרו זה הולך לכאוב מאוד לאוזניים. אחרי שדרור נתן לרוקדת בסערות מקום בגוף שלו, ליאת עשתה לי את הסימן האוניברסלי שאומר אחד משני דברים: "תברח או תסתום את האוזניים" או "יש לי סלק באוזניים", בכל מקרה המצב נראה אבוד. אבל אם ככה רוקדת בסערות עושה כישופים, מי אני שאבקר. למען האמת, אני דווקא אהבתי את הצווחות חסרות-ההיגיון האלו ואת התבנית הכמעט מתמטית בהן. מזכיר לי אופרה נארנית. בכל מקרה, מאוד יפה וכל הכבוד לדרור ולרוקדת בסערות. היה בהן איכות כזאת של משהו שאי-אפשר בדיוק לשים עליו את היד, אבל עדיין הייתה שם. אחר כך נודה לי שהיא לא השתמשה בקול של דרור למקסימום, אחרת הייתי מתחרש. ואז נגמר הטקס, שבידי מגל שעליו היה תלוי השקיק עם הנוצה הירוקה שקיבלתי, הצמחים והאבן. אני נהניתי :) לאחר מכן, הולכים לראות מה שלום שחר ומסתבר שהוא פונה לבית חולים (בערך באותה נקודה נקלטה שהוא נכווה). טוב, מה להגיד טקס משובח ואיכותי כמו שטקסים שמאנים אמורים להיות. עכשיו, אני דרואיד מתלמד ליבארלי וחמוד והכל, אבל אני עדיין רציתי לעשות את הטקס שלי. ניגשתי לקצה המצוק. אין מה להגיד, נוף מהמם. הכנרת, עם אור השמש של היום הארוך והירח עדיין בשמיים מעל. מדהים. אחרי הכמעט-טקס שלי הלכתי לשתות מים והמשכנו לדבר וכך הלאה במשך עוד חצי שעה. ויצאנו הביתה בערך בשבע וחצי. בדרך דיברנו על הא ודא ובעיקר עליי בזמן שיוטבת נוהגת, ואלון וליאת יושנים כמו תינוקות שמנמנים. ובקיצור, הטקסים הללו מומלצים מאוד, הם שילוב מנצח בין השמאנים האיכותיים, התכנים המקוריים, הטקסים המיקצועיים, הרוחות המנחות החמודות, המקומות האקזוטיים והמיוחדים, קהל קשוב, ובטקסי לבנה אוכל מדהים. עשר מתוך עשר כוכבים.
 

Lion_Heart

Well-known member
לא לקחתי שום פרה

מו
מה? זה. . .כלום ,שום דבר!! עדנה . . .ארצה
 

hadaraviram

New member
הסיפור על הדייג והשלד

למי שמתעניין בסיפור ובפרשנות יונגיאנית-פמיניסטית לו, אפשר למצוא אותו בספר הנפלא "רצות עם זאבים" של קלריסה פינקולה-אסטס, בו מובאות אגדות של עמים שונים והמחברת דנה במשמעות שלהן לגבי נשים. פאגאניות ופאגאנים ימצאו בספר עניין מיוחד.
 

Justin Angel

New member
נשמע מאוד טוב...

ראיתי את התיאור של הספר והוא נראה מאוד איכותי. שאלה, חוץ מ"הגביע והלהב", "האלה הלבנה" ו-"רצות עם זאבים", יש לך עוד המלצות איכותיות לספרים בעברית בנושא?
 

hadaraviram

New member
בעברית?... זו בעיה.

הרבה ספרים מצויינים הנוגעים ברוחניות ופמיניזם לא תורגמו לעברית (עדיין!). מי שמתחשק לה/ו לקרוא משהו קליל יותר על רוחניות ונשים, ת/יוכל לפנות לסדרת "שבט דוב המערות" של ג'יין אואל.
 

Justin Angel

New member
בעברית

אני עושה הזמנה שמנמנה מ"מיתוס" שמביאים בעיקר ספרים בעברית ואני חושש שהזמנה שלי עדיין לא שמנמנה מספיק. רשימת הזמנות ספרים באנגלית שלי נכון לעכשיו מלאה עם מספיק ספרים כדי להגיע לגובה שלי.
 

hadaraviram

New member
ספרי קריאה מתורגמים לעברית

בנושאים הקשורים לנשים ולרוחניות: "פאני" של אריקה יונג "חמדת" של טוני מוריסון כל ספר של ברברה קינגסולבר "מרשעת" של גרגורי מגווייר "האוהל האדום" של אניטה דיאמנט ספרי מקור: נשות בראשית (אוסף מאמרים בנושא הנשים בספר בראשית) "הנערה שאהבה סכנות" של הרצליה רז
 

hadaraviram

New member
"מרשעת"

מרשעת הוא לא סתם ספר פנטזיה. הוא ספר אפל ומעורר מחשבה על גבריות ונשיות, על "הנדסה חברתית", על קונצנזוס וחתרנות, על ניצול פוליטי של כח רוחני, ועל עוד הרבה דברים ששוכני הפורום עשויים למצוא בהם עניין. אגב, "Confessions of an Ugly Stepsister", של אותו מחבר, גם הוא ספר מבריק, אפל ומעמיק, הממקם את סיפור סינדרלה בהולנד של המאה ה-17 ("תור הזהב") מנקודת מבטן של האחיות החורגות המכוערות. אל תסתפקו בסרט הטפשי שנעשה על פי הספר, קראו אותו. הוא באמת מצויין.
 

kat re

New member
תפסיק אתה...

אין לך בושה????? אני דיברתי איתך אלף פעם באייסי על הדברים האלה זה עזר??? לא ציטוט "זה לא המקום ואני לא האיש. אם אתם כועסים על מישהו, תדברו איתו, אל תטיפו לו מוסר ובטח מול אנשים אחרים." איך אתה מעז לכתוב דבר כזה כשאתה מטיף מוסר לכולם באמצע הפורום??? חלס עם הצביעות הזאת והניסיון עכשיו לצאת בסדר . טעית.. תקן את דרכיך ותתנצל
 

L e s t a t

New member
באמת יש פה

עניין של "אני עשיתי את זה, מותר לי, אתה עושה את זה - אסור לך"
 
למעלה