תקופה קצת מבלבלת
היי , טוב זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום ואני לא יודעת מאיפה בא לי הרעיון אבל הרגשתי שאני חייבת לשפוך קצת את הלב במקום שבו לא רואים אותי ולא מכירים אותי ביום יום..
באמת שבשנה האחרונה אני לא מוצאת את עצמי בכלל...
יש לי עבודה אומנם זמנית אבל ממש טובה, חברות וידידים ממש טובים, בכל סופ"ש אצלי כמעט אין רגע אחד של שעמום- ים, מסיבות, חברים ובכל זאת כאילו כלפי חוץ הכל טוב אבל בפנים אני מרגישה ריקנות שאני לא יודעת להסביר
אני מתכננת לטוס בעוד כמה חודשים לטיול של אחרי הצבא וזה הדבר היחיד שנותן לי קצת סיפוק והרגשה טובה כאילו יש למה לחכות
אבל אני חושבת מה יהיה שאני אחזור מהטיול..
פתאום מלא דברים מטרידים אותי כמו מה אני רוצה ללמוד .. רציתי להתחיל שנה הבאה אבל אני לא יודעת מה אני רוצה כי כל הרבה דברים לא מעניינים אותי ומה שכן מעניין לא שווה ללמוד מבחינת העתיד (תארים שאין כל כך מה לעשות איתם בחוץ)
וגם זוגיות שזה דבר שתמיד היה לי קשה בו כי היו לי כמה מערכות יחסים רציניות וכולן היו מדהימות ברגעים מסויימים אבל רוב הזמן קשות וגרמו לי לבכות הרבה (בבית עם עצמי).. אלה היו קשרים שחנקו אותי והיה לי ממש קשה לסיים אותם ותמיד משכתי את זה יותר זמן ממה שרציתי..
הבעיה שמאז לא הצלחתי להתקדם, כבר עברה יותר משנה ומאז אני פשוט לא רוצה להכנס לקשר רציני אם אף אחד (גם לא לסטוץ)
כל מיני בחורים רוצים להכיר אותי אם זה דרך חברות, דרך אנשים מהעבודה, בפאבים או בכל מקום אחר ואני פשוט ננעלת.. אני ישר מוצאת משהו שלא מוצא חן בעיני ומדמיינת בראש איך הקשר הזה הולך לחנוק אותי ואיך לא כדאי לי להתחיל בכלל קשר כי מתישהו זה יסתיים ואני לא אדע איך לצאת מזה (כן , אני יודעת שזה לא נורמלי)
והעניין הוא שלאף אחד אין מושג כמה אני מפחדת מזה.. אני ממש רואה בזוגיות משהו שמפחיד אותי.. וכולם חושבים שאני פשוט מאוד מאוד בררנית ושאני "לא אצא עם כל אחד"
זה קצת נכון כי פתאום מפריע לי כל דבר ובגלל המערכות יחסים הקודמות אני יודעת בדיוק מה אני לא רוצה ועל מה אני לא מוכנה להתפשר לדוגמא בחור שלא עובד או בכלל בחור לא יציב כל כך שאני אצטרך להחדיר לו מוטיבציה כל הזמן.. אין לי כוח לזה כבר הייתי שם
אני פשוט רוצה את זה שיגרום לי להפסיק לפחד כל כך ושיראה לי שיש לזוגיות גם צד אחר ממה שאני הכרתי.. כסף בכלל לא משנה לי אבל שיהיה בחור שעובד, שיש לו ערכים טובים מהבית ושאיפות להצליח, שנותן ביטחון, שיצחיק אותי.. ואני יודעת שזה לא יקרה כל עוד אני לא אתן הזדמנות לאף אחד אבל זה ממש קשה לי..
באמת שאף פעם לא שיתפתי אף אחד ואפילו לא ידעתי כמה זה מציק לי עד שכתבתי פה.. זאת התקופה הזאת אחרי הצבא שהכל מבלבל ופתאום מתחילים לחשוב על החיים
ואני מאמינה שהכל בסוף יסתדר ושאני סתם מוטרדת אבל לא יודעת זה מחשבות כאלה שאין כל כך שליטה עליהן.. בתקופה האחרונה אני מתחילה לשמוע על בנות בגילי שכבר מאורסות ומתכננות חתונה וכולם מתחילים ללמוד מהר ואני רואה אנשים שאחרי תואר וקשה להם למצוא עבודה והכל רק נהיה יותר ויותר יקר
זה גורם לחשוב...
אבל יהיה בסדר לא?
שתהיה שבת שלום לקוראים עד לכאן וגם לאלה שלא
היי , טוב זאת פעם ראשונה שאני כותבת בפורום ואני לא יודעת מאיפה בא לי הרעיון אבל הרגשתי שאני חייבת לשפוך קצת את הלב במקום שבו לא רואים אותי ולא מכירים אותי ביום יום..
באמת שבשנה האחרונה אני לא מוצאת את עצמי בכלל...
יש לי עבודה אומנם זמנית אבל ממש טובה, חברות וידידים ממש טובים, בכל סופ"ש אצלי כמעט אין רגע אחד של שעמום- ים, מסיבות, חברים ובכל זאת כאילו כלפי חוץ הכל טוב אבל בפנים אני מרגישה ריקנות שאני לא יודעת להסביר
אני מתכננת לטוס בעוד כמה חודשים לטיול של אחרי הצבא וזה הדבר היחיד שנותן לי קצת סיפוק והרגשה טובה כאילו יש למה לחכות
אבל אני חושבת מה יהיה שאני אחזור מהטיול..
פתאום מלא דברים מטרידים אותי כמו מה אני רוצה ללמוד .. רציתי להתחיל שנה הבאה אבל אני לא יודעת מה אני רוצה כי כל הרבה דברים לא מעניינים אותי ומה שכן מעניין לא שווה ללמוד מבחינת העתיד (תארים שאין כל כך מה לעשות איתם בחוץ)
וגם זוגיות שזה דבר שתמיד היה לי קשה בו כי היו לי כמה מערכות יחסים רציניות וכולן היו מדהימות ברגעים מסויימים אבל רוב הזמן קשות וגרמו לי לבכות הרבה (בבית עם עצמי).. אלה היו קשרים שחנקו אותי והיה לי ממש קשה לסיים אותם ותמיד משכתי את זה יותר זמן ממה שרציתי..
הבעיה שמאז לא הצלחתי להתקדם, כבר עברה יותר משנה ומאז אני פשוט לא רוצה להכנס לקשר רציני אם אף אחד (גם לא לסטוץ)
כל מיני בחורים רוצים להכיר אותי אם זה דרך חברות, דרך אנשים מהעבודה, בפאבים או בכל מקום אחר ואני פשוט ננעלת.. אני ישר מוצאת משהו שלא מוצא חן בעיני ומדמיינת בראש איך הקשר הזה הולך לחנוק אותי ואיך לא כדאי לי להתחיל בכלל קשר כי מתישהו זה יסתיים ואני לא אדע איך לצאת מזה (כן , אני יודעת שזה לא נורמלי)
והעניין הוא שלאף אחד אין מושג כמה אני מפחדת מזה.. אני ממש רואה בזוגיות משהו שמפחיד אותי.. וכולם חושבים שאני פשוט מאוד מאוד בררנית ושאני "לא אצא עם כל אחד"
זה קצת נכון כי פתאום מפריע לי כל דבר ובגלל המערכות יחסים הקודמות אני יודעת בדיוק מה אני לא רוצה ועל מה אני לא מוכנה להתפשר לדוגמא בחור שלא עובד או בכלל בחור לא יציב כל כך שאני אצטרך להחדיר לו מוטיבציה כל הזמן.. אין לי כוח לזה כבר הייתי שם
אני פשוט רוצה את זה שיגרום לי להפסיק לפחד כל כך ושיראה לי שיש לזוגיות גם צד אחר ממה שאני הכרתי.. כסף בכלל לא משנה לי אבל שיהיה בחור שעובד, שיש לו ערכים טובים מהבית ושאיפות להצליח, שנותן ביטחון, שיצחיק אותי.. ואני יודעת שזה לא יקרה כל עוד אני לא אתן הזדמנות לאף אחד אבל זה ממש קשה לי..
באמת שאף פעם לא שיתפתי אף אחד ואפילו לא ידעתי כמה זה מציק לי עד שכתבתי פה.. זאת התקופה הזאת אחרי הצבא שהכל מבלבל ופתאום מתחילים לחשוב על החיים
ואני מאמינה שהכל בסוף יסתדר ושאני סתם מוטרדת אבל לא יודעת זה מחשבות כאלה שאין כל כך שליטה עליהן.. בתקופה האחרונה אני מתחילה לשמוע על בנות בגילי שכבר מאורסות ומתכננות חתונה וכולם מתחילים ללמוד מהר ואני רואה אנשים שאחרי תואר וקשה להם למצוא עבודה והכל רק נהיה יותר ויותר יקר
זה גורם לחשוב...
אבל יהיה בסדר לא?
שתהיה שבת שלום לקוראים עד לכאן וגם לאלה שלא
